כמעט מלאכים ~ הנערה החדשה {1}

פרק 8

טצ'ו ורמה עובדים בבר ומשוחחים ביניהם

"לילה חלש אה?" שאל טצ'ו את רמה, חברו, שישב לידו על יד אחד משולחנות הבר. באותו הערב, לא הייתה כמות מרשימה של לקוחות כמו בערבים אחרים. כעת, באחד השולחנות יושבים שני הלקוחות היחידים בבר. "מה אתה רושם שם?" טצ'ו ששם לב שרמה עסוק בכתיבה במקום להקשיב לחברו. "כלום.." רמה ענה משועמם ועייף. טצ'ו שחשב שחברו כותב דברי לימודים התנקל לו, "אתה מבין שאתה חנון, הלימודים עדיין לא התחילו וכבר אתה עושה תרשימים.." רמה נענע את ראש לשלילה וסוף כל סוף הוריד את עיניו מהדף והסתכל על חברו, "לא, לא, זה לא לבית הספר. זה לעצמי." טצ'ו אשר נשמע מסוקרן לפתע זקף את גבו וחטף במהירות את הדף לידיו. לאחר שסקר את הכתוב שאל, "מה זה כל השמות האלה?" רמה אשר כבר הספיק להחזיר אליו את דפו ענה, "אני מתעד את הבנות שדחו אותי. ויש המון", טצ'ו לקח את הדף והסתכל בשנית, "המון? בוא נראה... מר-" רמה השלים אותו, "לא הלך איתה". טצו המשיך להקריא את השמות ברשימה, "ברנדה-" ורמה השלים אותו בשנית, "גם איתה לא הלך."טצ'ו חזר לסקור את השמות הבאים בדף, "זהו? אלה רק שתיים, זה ההמון שלך?" הוא צחק מבחירת המילה הזו.

רמה משך בכתפיו. טצ'ו הניח את הדף על השולחן ואמר, "כי אתה בוחר בשיטה הלא נכונה.." החל להסביר. "והיא?" רמה האיץ בו שימשיך. "אתה רוצה איכות במקום כמות. עליך לנסות מאה בנות," רמה דחק בו להמשיך, "ומהן לבחור את העשר האהובות עליך," המשיך להסביר, "ומהן לבחור את האחת." רמה שנראה לא מאמין לשיטה הזו בכלל ולא מעוניין בה שאל את טצ'ו, "וזה מצליח לך?" הוא חשב לרגע וענה, "נשארו לי עוד 99" טצ'ו ענה בייאוש, מבין שהשיטה שלו לא תצליח גם לעצמו. "אהה, בסדר," רמה צחק עליו, ולאחר חשב לכמה רגעים, "אתה יודע מה? במחשבה שנייה, אני מאמין שהחיים כבר יובילו אותי לאחת שלי. אתה מבין? אני מאמין שהבחורה הזו, אי שם, מחכה לי בדיוק כמו שאני לה. ומי יודע אולי היא תיהיה ממש מתחת לאפי." טצ'ו שעייף כבר מהקיטש הזה אמר, "אם תמשיך בגישה הזו, לא תמלא אפילו עמוד אחד." הצביע לדף של רמה עם שני שמות הבנות.

לאחר מכן סיימו שני הלקוחות את פגישתם ופנו למלצרים -רמה וטצ'ו שיגישו להם חשבון. רמה התנדב לעשות זאת ועשה את עבודתו. הוא מצא אז על אחד הכסאות, תיקייה מסתורית שנשכחה על ידי אחד מהאנשים.

* * * *

באחוזה, לוסינדה

"נטליה?"

אני לא מאמינה! נטליה, העובדת הסוציאלית הנאמנה שלי, החברה שלי, כמו אחותי הגדולה, ניצבת מולי על סף הבית המאמץ שלי. מתי היא הספיקה לחזור לארץ? האם היא תכננה את זה ובחרה לא להגיד לי או שזו החלטה ספונטנית? אולי משהו קרה? מבלי לחשוב יותר מדי חיבקתי אותה חיבוק מלא רגש, לא מאמינה שהיא כאן איתי, בשבילי. אך לפני שהספקתי לפתוח את פי להציף אותה בשאלות רבות, היא דיברה לפניי. "חמודה, את מתבלבלת." לאט הפסקתי את אחיזתי בה והשתחררתי מהחיבוק, הולכת אחורנית, "מה זאת אומרת נטליה?" זו היא, היא נראית בדיוק כמוה, אמנם לא ראיתי אותה זמן רב אך כן נשאר אצלי זיכרון כלשהו ממראה. "הרבה מתבלבלים, זה בסדר, אני פרנקה, אחותה התאומה."