כמעט מלאכים ~ הנערה החדשה {1}

פרק 15

שעת הערב ירדה, ובני משפחת באוור המורחבת יושבים סביב שולחן המטבח בסעודה חגיגית לכבוד שובה של לוסינדה. לצד חיוכי האושר והשמחה, אחדים עוד כאבו בליבם על סיילו ועל קבלת העובדה לאי חזרתה אליהם. ללוסינדה עוד לא נודעו החדשות, ניקו קבע שעל אף שמבחינה בריאותית היא חזרה לתלם בדרך נס, עליה להחלים מנטלית כדי שלא יגרע מצבה חלילה מבשורה חדשה קשה מנסוע, ולנערים קו מחשבה דומה לשלו. 

"תרצי עוד מנת בשר, לוסינדי?" שאלה פליסיטס, אומנת הבית, את לוסינדה שניהלה שיחת חולין עם חמשת הנערים הקרובים למקומה; מריאנלה, חסמין, חואן מורלס, רמה וטיאגו. 

"כן, בבקשה." הנהנה בחיוב, מודה לפלי על דאגה. 

על אף שכוח גופה הפיזי החלים כמעט לגמרי, הרגישה לוסינדה רעב מתמיד במשך כל אותו היום, הדבר תקף גם לצריכת נוזלים מתמדת, השלכות מאי קבלתם במשך הימים האחרונים. היא סיפרה על כך לניקו, אשר סיפר לפלי שבטוב ליבה הכינה כמות אוכל מוכפלת רק בשביל הנערה. לוסינדה הייתה אסירת תודה, משום שידעה על עיסוקיה הרבים שפלי משקיעה בבית ובילדים והתעקשה לעזור בהכנות כאשר חשה שהכוח חזר לגופה, אך פלי התערבה בזמן והתעקשה בחזרה שתשב לחכות בסבלנות עם הנערים בסלון. וכך עשתה, עד שהגיע זמן ארוחת הערב כמובן.

מאוחר יותר, לאחר ארוחת הערב, לוסינדה וחבריה השבעים אך תשושים פנו לחדריהם. לוסינדה שמחה לחזור למיטתה בחדר הבנות, היא שכחה עד כמה התגעגעה לבדיחות השנונות של חסמין ומר על אסטפניה אחותה, וכך גם ההפך. שתי הבחורות התגעגעו גם הן לתמיכתה של הנערה. לוסינדה גם התגעגעה לבחורה הקשוחה אשר התרככה מעט מכניסתה הראשונית לבית, וולריה. עיניה נעו לעבר חברתה של אסטפניה, הבחורה שראתה עם טיאגו ביום הראשון ללימודים, היא עוד לא ידעה מה היא חושבת עליה. תעלומה שמקווה שתפתור בקרוב.

 ולבסוף עיניה נעצרו על בחורה שלא שמה לב בהתחלה, לנערה שיער בגוון חום, לא דק אך גם לא שופע, שפתיה דקות ותווי פניה חינניים למדי, הבחורה נראתה לה כלבבה. "היי.." הפנתה ראשה לוסינדה למריאנלה על ידה, "מי זו?" שאלה. "זו קרידד, ניקו הביא אותה לכאן לפני מספר ימים כשאת.." לוסינדה הבינה את האפשרות להמשך המשפט וקטעה את מר בהנהון ראשה, מרמזת שהבינה את הנקודה. "כן, בכל מקרה, היא גרה בכפר בבית בבעלות משפחת אינצ'אוסטי, וכאשר ניקו שמע שבעל הבית בפועל נפטר והבין שהילדה איבדה את הסמכות הורית היחידה שלה, הוא הביא אותה לכאן. מקסים, לא?" לוסינדה הנהנה בהסכמה, טוב הלב של הזוג באוור הוא זה שהציל את חייה. ותיהיה אסירת תודה על כך לעולמי עד. "שלום קרידד, נעים להכיר." פנתה לוסינדה אל הנערה. אשר השיבה בחיוך נבוך, 'אולי היא אינה יודעת מי אני' הרהרה לוסינדה, "אני לוסינדה." עיניה של קרידד ברקו כאילו זיכרון צץ במוחה, "אה, את זו ש.. חשבתי שאת נעדרת." סיכמה.

 "ובכן, היא כאן, לא?" השתעשעה חסמין מאחוריהן. 

לוסינדה הסתובבה לעבר חברתה הטובה, וחייכה.