פרק 17

95 2 0
                                    

העיניים הכחולות שמופיעות לפתע בזווית ראייתה הן היחידות שלוסינדה מתמקדת בהן באותו הרגע. היא אינה יודעת אם הן אשליה או מציאות. היא מרגישה את זרמי החשמל עוברים דרך ורידיה, מרגישה אותם בכל מקום בגופה, אך כעת הם רק תחושות לוואי לדגדוג הלא רצוי בבטנה ובחום העולה בגופה כאשר מרגישה את זרועותיו של לוקה על גבה ואגנה. לא מאמינה שהבחור סופג את אותם הזרמים הקשים שמרגישה בשביל לאחוז בה.

"אני מחזיק אותך."

- - - - - - -

"לוקה.." קולה המותש וחסר הכוח פיקס את הנער עוד יותר בספיגת הזרמים המזיקים. הוא אינו בטוח מדוע הוא עושה זאת, מקריב את כאבו בשביל הנערה הפשוטה. רגע אחד רצה לחזור לחדרו לשחק בסתר במשחק המחשב, ורגע אחר רגליו הובילו אותו בדרך פלא לאחורי החצר. בכוחותיו האחרונים זעקה זעירה נפלטה מפיו, ובכך הוציא את השניים מהאזור המסוכן.

גופו רעד מהזרמים, אך לא במידה שגופה של הנערה האדמונית ספג אותם. עיניה של הנערה נלחמו במלחמה עצמית להישאר חזקה ולהישאר עם עיניה פקוחות. לאחר הפעמים הכה רבות שלה בנפילה לחשכה, לקור שתרגיש בגופה, ובחוסר האונים בקימה, לוסינדה נאבקה בכל שריר, עצב ווריד בגופה, להישאר בהכרה.

הנער שלצידה, מתבונן בכח הרצון של הנערה ומתפעל. מתפעל בעיקר מכיוון שלו עצמו אין את אותו כח הרצון. אפילו לא חלקיק. הוא לא עושה דבר כאשר עיניו רואות עיגולים שחורים ומטושטשים בשדה ראייתו, הוא לא עושה דבר כאשר מרגיש את שריריו הולכים ובוגדים בו בחזקם. והוא לא עושה דבר כאשר מרגיש בגבו ובעורפו את הדשא הרך ועוצם עיניו. הוא לא עושה דבר בזמן שהנערה נאבקת בכל כוחה, ומצליחה במשימתה. והוא, חלש, אפילו לא מנסה. 

מתנשפת, מרגישה את ליבת בטנה מתכווצת בכל שאיפה, עושה לוסינדה את דרכה לכניסת הבית. דלת המטבח נפתחת בחזקה, וחושפת את הנערה, שיערה האדמוני מסורבל ומסובך, ידיה רועדות נשענות על גוף הדלת, פניה וצווארה שטופי זיעה, וחתך אחד קטן ברגלה השמאלית, אשר כמעט ולא נראה לעין. עיניה התבוננו בנוכחים. אללי הקטנה, כורכת זרועותיה סביב עורפו של אחיה הבוגר, זקוקה לתמיכה. ופלי וניקו לאחריהם, שומרים על קצב אחיד ועוקבים אחרי השניים בדאגה. 

"מצאנו את אללי!"  

היה זה ז'קה, היחיד שנשאר בחדר, היחיד ששם לב להופעתה של לוסינדה. "וואו את נראית נורא." אמר כשמוחו עיבד את מראה של הנערה לפניו. התגובה הקטנה הזו של הילד שעשעה כל כך את הנערה. ומבלי משים גופה החל לצחוק, ללא כאב. היא התפעלה מכך מאוד בליבה. אך מיד לאחר מספר שניות שפתיה המחויכות חזרו למצבן המקורי, נחות בקו ישר. ועיניים עצובות.

 "קרה משה- מה קרה? לקרוא לניקו?" ז'קה הנחרד לא בזבז רגע אחד נוסף לתשובתה של הנערה, מודאג מדיי לחכות לאחת, ואץ מן החדר.

כמעט מלאכים ~ הנערה החדשה {1}Where stories live. Discover now