כמעט מלאכים ~ הנערה החדשה {1}

פרק 13

מעלה שוב בגלל מספר בעיות טכניות

אז הרוב קבע והחליט: הסיפור ייכתב בגוף שלישי!

*שמתי לב לאחרונה שלמספר פרקים מספר צפיות גדול יותר מקודמיו, וכפי שאתם יודעים כל פרק בסיפור הזה ארוך וחשוב לעלילה כך לאלו שיכול להיות שפספסו פרקים לתשומת לבכם , תהנו 3>

- - - - - -

"חבורת אידיוטים, אימבצילים! " קולה של פרנקה הדהד במסדרון הצר של מפקדת התאגיד CC. בהלתה הייתה גדולה. מראה הנערה השוכבת ללא ניע, מחוסרת הכרה הכאיב לה מאוד. לה מכל בן אדם אחר. איך היא יכלה לתת לכך לקרות? איך יכלה לתת לה להיפגע כך?  "הניחו אותה כאן," פקדה על חייליה בתקיפות. "בעדינות, רוברטו! " הזהירה את האיש שכעת מהרהרת לעצמה אם עשתה את המעשה הנכון שהבליגה על כישלונו המביש ממשימתו הקודמת. לאחר הנהון הסכמה קצר בינה ובין חיילי התאגיד, הם פנו ממקומם והשאירו את שתי הנשים לבדן במרחק מסוים.

פרנקה שאפה נשיפה עמוקה, מסדרת ומפקסת את מחשבותיה וצלילות דעתה. פניה המקומטות מחרדה ודאגה מיקדו את עיניהן במראה של נערה האדמונית; ונרגעו, נהנות בסתר משלוותה של הנערה, על אף מצב בריאותה האמיתי. "אני כל כך מצטערת, ילדונת." לחשה. אצבעותיה של פרנקה דילגו וריחפו לעבר פניה העדינות, אך ברגע המגע הן הרגישו זרמים עוצמתיים שהרופאה לא הרגישה מעולם. המעשה הפחיד אותה ובין רגע ניתקה אצבעותיה מעורה היפה והמנומש של הילדה, מקמטת מצחה, מסתכלת הלוך ושוב מאצבעה ובדמותה של הנערה, תוהה מה אחראי לתגובה זו שחשה זה עתה.

אך הרופאה לא הספיקה להרהר במשך זמן מספיק מכיוון שמספר שניות לאחר מכן הגיעו לפניה שניים מחייליה למשימה והרכינו ראשם לפניה. רגשותיה השתנתו ופרנקה חזרה להרגיש את הכעס הולך ומצטבר בגופה, "מה אתם רוצים? " שאלה בלחיים אדומות מכעס. "גברתי, העלמה, כלומר הילדה רומרו עברה בהצלחה את התהליך." ענה הבחור הגבוה מבין השניים בקול מהוסס ומבועת מאי הידיעה לתגובתה הצפויה ממפקדתו. "בסדר גמור," ענתה לו הרופאה, מבינה שצריכה להתעשת ולחזור לחשוב ולעשות עבודתה נאמנה, בעקבות המטרה הנעלה שלה. "חזרו לעמדותיכם ואגש אליה מיד." סיימה את דבריה והחלה לצעוד ליציאת החדר לכניסתו של השני. אך לפני כן, שולחת מבט אחרון מלא בחמלה לנערה האדמונית מאחוריה.

"חוסטינה מררדיה גרסיה," קראה פרנקה כאשר ראתה את המאחרת. "לקחת את הזמן, מה?" שאלה פרנקה את האישה המצוברחת שמולה. "הפרחחים העכברושים משכו את הזמן," התחילה להסביר חוסטינה, "תארי לך, הם עצובים כל היום על הנערה חסרת החשיבות הקטנה, איף." סיימה חוסטינה את דבריה, בפנים שטופות גועל ולגלוג. הרופאה שעמדה מולה לא התחברה למילותיה כלל, ואפילו הרגישה את זעמה הולך וגובר. אך הרופאה יודעת כיצד לנהוג נכון, גם במצבי רגש קיצוניים, וענתה; "היזהרי במילותייך חוסטינה." ברצינות ובהפגנות סמכות נעלה, אשר גרמו לשפתיה של חוסטינה להשתתק. לאחר מכן המשיכה פרנקה לדבר, "זה כלל לא טוב שהם עצובים, אנחנו צריכים אותם שמחים ומלאי אנרגיה. " הסבירה לה.  "חוסטינה עלייך לעודד את רוחם." הגברת מררדיה גרסיה רק פלטה נהמה-אנחה חלושה.  "אני שמחה שהעניין הובהר. כעת עלייך לחכות בדירתי ולקבל את פניה בחיוך ובאושר של העלמה רומרו ולדאוג שתהיה במצב רוח מרומם וכך גם חבריה." סגרה פרנקה את הנושא. והקישה באצבעותיה לחייל הקרוב ביותר שייקח את העלמה מהמבנה, וצפתה בחוסטינה מדדה מיד אחריהם.