כמעט מלאכים ~ הנערה החדשה {1}

פרק 11

מיד הסתובבתי ופניתי לצאת. רק שאז, "העניין טופל?," אמר קול גברי של האדם שנכנס לדירה. זו לא פרנקה. הסתובבתי מיד, ונוכחתי לגלות שהאדם הזה הוא, "לוקה?" 

------

"לו- לוסינדה.." הוא גמגם, 'לוקה מגמגם? לא טיפוסי במיוחד,' הרהרתי. שקט שרר ועיניו מתמקדות בקירות החדר, "איזה עניין טופל?" שאלתי אותו מסוקרנת, יודעת שאין לו דרך להתחמק מתשובה. "עניין? לא, לא כזה עניין. יותר כמו עניין קטן..." לוקה החל לתרץ, מבלי לדעת לאן הוא מוביל את דבריו. בגבות מכווצות, וידיים משולבות בהיתי בו מתפתל בהסברו המגושם, "ואתה מצפה ממני להבין מדבריך משהו?" קטעתי אותו. לאחר המפגש הקטן הבוקר בחדר המקלחת, רציתי כל כך להוריד לו את החיוך הזחוח מפניו, לכן עכשיו אין סיכוי שאוותר. זוהי הזדמנות מושלמת בשבילי להפגין מולו כוח ולשדר עוצמה יותר ממנו. הוא שתק. "אני מחכה להסבר," האצתי בו בחיוך, בהחלט נהנית מהמצב.

לפתע דרך הדלת הפתוחה נראתה דמותה של פרנקה ששבה לביתה. עם מפתחות דירתה בידה, היא שמה לב לדלת הפתוחה ולשני האנשים בדירתה. לרגע פרנקה נראתה מופתעת מהמראה שראתה, אך היא התעשתה ובקור רוח נכנסה לדירתה. "שלום, לוסינדה יקירתי, מה את עושה כאן?" היא שאלה בזמן שהניחה את תיקה על אחד מכיסאות המטבח. מבטי נדד ללוקה, חושבת אם לדבר בנוכחותו. נראה שפרנקה שמה לב לכך ופנתה ללוקה ואמרה בחיוך, "נדבר מאוחר יותר," לאחר שהוא נתן מבט לעברי, הוא הנהן ויצא מהדירה. היא פנתה למטבח, הושיטה ידה לארון והורידה שתי כוסות זכוכית ושתי תחתיות עץ. "תה?" שאלה בחיוך המגלה גומות על לחייה.

מבולבלת מהסיטואציה, הסתכלתי על פרנקה מבט שואל. "עניין אישי פרטי של הבחור הצעיר, אני מקווה שאת מבינה למה אני לא יכולה לספר לך." נשכתי קלות את שפתי התחתונה, ממקדת את מבטי לרצפה וחושבת לרגע. לבסוף הנהנתי והסכמתי איתה. לאחר מכן התיישבתי על יד השולחן ולגמתי מכוס התה. "אז למה את כאן יקירתי?" שאלה פרנקה המחייכת. היא כל כך מזכירה את נטליה. עיני בוהות לתוך הכוס שבידי, מסתכלות על התה המועט שנשאר בתוכה. ואז נזכרתי בסיבה שהגעתי לכאן בכלל. "כן, תהיתי אם יש לך את המספר של נטליה? את מבינה בכל הפעמים שדיברנו היא יזמה את השיחה, וממספר חסוי וכעת אני זקוקה לה, ותהיתי אם היא נתנה את מספרה לאחותה התאומה..." 

הבעתה של פרנקה השתנה מעט ונראתה מוטרדת, "קרה משהו? את זקוקה לתמיכה?" חייכתי בעצבות, "אשמח לדבר על זה עם אחותך." עניתי בכנות. "בסדר גמור, אני מבינה אותך, אל תדאגי יל-, חמודה. " היא ענתה בחיוך מבין. אחזה בידי בעדינות ולאחר שלפה מכיסה פתקית קטנה ורשמה בעט שהיה על השולחן את מספר הטלפון. עיינתי בו ואז שמתי לב לפרט קטן, "פרנקה, הקידומת הזו היא של האיזור שלנו, לא? איך, היא הרי גרה הרחק מכאן." פרנקה צחקקה מעט וענתה, "אחותי המגושמת, קלקלה את שלה אז שלחתי לה אחד אחר מכאן." הנהנתי, שמחה שהובהר העניין. "תודה פרנקה, לילה טוב." נפרדתי ממנה לשלום לאחר שלגמתי את הלגימה האחרונה מכוס התה. כמעט ושוכחת את הפתק על השולחן. כמעט.