(ג'רמי)
אני ולין התיישבנו ליד מיטתה של קים הנמצאת בבית-החולים .
חשבתי על כל מה שקרה קודם.
"הזיכרון שלה חזר,היא קצת מזועזעת מהזיכרון ששב לראשה ,היא צריכה את הזמן שלה כדי להקל את הכל ולחזור לעצמה" אמר הרופא
"היא בטוח תחזור לעצמה נכון?" שאלתי מקווה לתשובה חיובית
"היא כבר הרבה זמן אצלנו בבית-החולים כפי שידוע לכם,ולפי כל מה שהיא עברה ,ישנם סיכויים שיישאר לה פחדים והביטחון שלה ירד ברמה גבוה או שיעלם לגמרי" אמר הרופא בקול נעים.
"ויש דרך למנוע את זה מלקראת ?" שאלתי מכווה לפחות פה לתשובה חיובית,
"פה זה כבר תלוי בכם כמה תמיכה ועזרה תתנו לה בזמן הזה,ולמרות שהיא נרתעת מכם ,היא גם תפחד להישאר לבד" אמר הרופא והלך למטופל אחר.
"מכווה שהיא תתעורר המצב שלה יהיה יותר טוב" אמרתי ללין לאחר ששחזרתי את המקרה ממקודם בתוך ראשי .
"כן,גם אני מכווה "לין אמרה קצת מאוכזבת.
"אף פעם היא לא הגיבה ככה ,זאת הפעם הראשונה שהיא מגיבה ככה" אמרה לין עוד יותר מודאגת .
"בטח משהו בזיכרון שלה ממש רציני" אמרתי .
שמתי לב שזה בכלל לא תומך בא
"אבל אל תדאגי היא תצא מהמצב הזה" אמרתי בטוח בעצמי
"היא עברה דברים הרבה יותר קשים מזה "אמרתי לה תופח לה על השכם ,עד שהפלאפון של קים צלצל ,על הצג היה רשום בפשטות ' ג'ון '
"הלו"
"למה אתה עונה ולא קים?קרה לה משהו?" הוא שאל עם קצת דאגה בקולו
"היא בבית-חולים,למה?" עניתי בצורה יבשה .
"אני בא לבקר אותה עכשיו,נתראה עוד חמש דקות" הוא אמר במהירות וניתק את השיחה.
"כן כן נתראה" אמרתי בביאוס
"מי זה היה?" שאלה לין
"ג'ון,הוא אמר שהוא בא עכשיו" אמרתי ביובש.היא באה לענות אבל קים התעוררה,והיא שוב הייתה מבוהלת היא התיישבה במהירות על מיטתה התכווצה ככדור והחלה לרעוד ,היא הסתכלה לכל הצדדים מנסה להבין מה קורה פה .
"את נמצאת בבית-החולים בגלל שהתעלפת" אמרתי ,אבל ...היא הזיזה את ענייה מצד לצד מתנשפת בכבדות ולא מוציאה מילה מפיה .
"את תשתחררי כאשר תחזרי לעצמך " אמרתי בחשש .
ולפי דעתי היא גם לא אהבה את העובדה הזאת היא באה לקום מהמיטה כדי לברוח ,אבל לא נתתי לזה לקרות באתי להתקרב אליה כדי למנוע ממנה ללכת, אך כאשר היא ראתה את ידיי מתקרבות לכיוונה היא חזרה להתיישב במיטתה מכווצת ככדור .
"זה בסדר קים אני לא יעשה לך כלום ,אני ולין תמיד נשאר לצידך נשמור עלייך ואף אחד לא יעשה לך כלום,את לא צריכה לפחד " אמרתי בקול בתוח בעצי אבל עדין כדי שלא תפחד ,וכן זה עבד היא הפסיקה לאט לאט להתנשף עד שדלת החדר נפתחה וג'ון עמד שם .
היא התחילה להתנשף יותר בכבדות ממה שהיא התנשפה בהתחלה היא רעדה במהירות ,היא התחילה לבכות "ל...ל ..ל-ל ...לא" היא מלמלה בקול מפוחד וברור מאליו שממש רועד .
ג'ון הסתכל עליה בשוק לא מבין מה קורה פה.
"קים את בסדר?" הוא שאל ממש מודאג הוא עשה צעד אחד לתוך החדר ,אבל קים הגיבה בצורה ממש מוזרה .
"לא" היא צעקה בלי גמגום היא הרימה את הסמיכה נכנסה לתוכה ולא הוציאה הגה כאילו היא ניסתה להתחבאות.
"ג'ון נראה לי...עדיף שתלך היא תרגיש יותר טוב עם עצמה" אמרה לין
"ואל תחזור" הוספתי בקול גאה בעצמי ובטוח.
"קים הוא יצא מהחדר הוא הלך,הכל בסדר אמרתי" אבל היא עדיין נשארה בתוך הסמיכה לא מוציאה הגה .
"לין את יכולה ללכת?אני יישאר איתה פה" שאלתי בלחש
"כן ,אבל אתה לא עוזב אותה ברור?" היא שאלה,
" ברור שאני לא עוזב אותה" אמרתי כאילו זה ברור מאליו .
"טוב תדבר איתי " היא אמרה ויצאה מהחדר .
"קים רק אני פה אין פה אף אחד חוץ ממני ,זה אני ג'רמי" אמרתי בעדינות
לא ראיתי שום תגובה ,אבל לאחר מספר שניות היא הורידה לאט לאט את הסמיכה מעלייה
"ז..ה...ז...י.."היא ניסתה להגיד משהו, " זה בסדר כחי את הזמן אני לא מכריח אותך לדבר,מה שחשוב לי זה שתרגישי בטוחה עם עצמך ושלא תפחדי" אמרתי את מה שהיה לי בלב ,רק מה שהיה לי בלב היה עם יותר אהבה ויותר אכפתיות ודאגה ,כמו שאומרים אי אפשר לתאר במילים את מה שהולך בלב בזמן שאתה מאוהב .
רציתי שהיא תרגיש יותר בטוח רציתי לחבק אותה אז התקרבתי אליה לאט לאט "אני רק רוצה לתת לך חיבוק ,רק חיבוק כדי שתראי שאת לא לבד" אמרתי,
התקרבתי אליה עוד קצת נגעתי בכתפייה אבל היא הורידה את ענייה אל רגליי
"קים את יכולה להסתכל עלי? אני לא יעשה לך כלום" אמרתי קצת מאוכזב מהתגובה שלה אבל שמח שהיא לא נירתע ,היא הזיזה את ראשה מצד לצד, לא מסכימה עם מה שאמרתי .
"זה בסדר אני גם לא מכריח אותך להסתכל עלי" אמרתי ונתתי לה חיבוק עדין אבל משכתי אותו הרבה זמן.
היא התחילה לבכות בתוך זרועותיי
"מה קרה קים?אני פה את יכולה לספר לי, אני תמיד יגן עלייך לא משנה מה .אני לא יעזוב אותך אף פעם,גם אם תעזבי אותי אני לא יעזוב אותך אני תמיד יתסכל עליך מהצד כדי לראות שאת בסדר ואף אחד לא פגע בך"
היא הרימה את ראשה באיטיות מסתכלת אל תוך עניי
"את רוצה להגיד לי משהו?" שאלתי מנגב את הדמעות שנמרחו על פנייה הרכות .היא הסתכלה עלי עם עניים נוצצות מרכינה את ראשה ...
השמח לתגובות הערות והצבעות : )
YOU ARE READING
זכרונות- Memories
Romanceנערה איבדה את הוריה והפכה ליתומה. היא המשיכה להתגורר אצל חברתה הטובה. היא חיה את חייה בלי חיוך אחד על פניה. עד שיום אחד שתי נערים נכנסים לחייה משנים לה אותם. {סיפור שהתחלתי לכתוב שנה שערבה והשנה המשכתי אותו.הוא סיפור מאוד נחמד והרבה אהבו אותו. בתח...
