זכרונות- Memories

פרק 7~הכל בזכות הפלאפון

כל היום הראש שלי היה מלא במחשבות עליה.

הסתכלתי על השעון,השעה הייתה 11:23 ."שיט אני מאחר, ביי אמא אני יחזור יותר מאוחר"

לקחתי את ג'קט מהתלייה, פתחתי את הדלת במהירות ורצתי הכי מהר שיכולתי פחדתי שהיא תלך ולא תחכה.

הגעתי למקום שעליו קווענו ,היא ישבה על הספסל עם אוניות מונחות על אוזנייה הקטנות, מבטה היה מופנה אל רגליה הדקיקות .

המשכתי לרוץ עד שעמדתי מימולה .

היא הוציאה את האוזניות מאוזנייה והסתכלה עלי קצת מפוחדת .

"סליחה שאיחרתי "אמרתי כולי מתנשף ,אך היא המשיכה להסתכל עלי בלי לומר מילה.

"אל תידאגי אני לא יעשה לך כלום "אמרתי מתיישב על הספסל .

פניה היו עדיין מפוחדות ,היא הכניסה את ידה לכיס והוציאה את הפלאפון שלי עם ידיים רועדות .לקחתי אותו מידייה והבתי לה את שלה.

היא פתחה במהירות את הפלאפון אל התמונה של שתי האנשים, ואז נאנחה אנחת הקלה.

הייתי סקרן מי הם אז החלטתי לישאול "מי אלה? ".היא הסתכלה עלי עם עניים נוצצות בדיוק כמו שפגשתי אותה בפעם הראשונה.

"תודה שהבאתה לי את הפלאפון "היא אמרה בשקט והתחילה לצעוד לדרכה.

ידעתי שאם אני נותן לה ללכת אז אני יפסיד אותה.

קמחי אחריה "סליחה קים "אמרתי לא מאמין שאני חוסף את האמת

היא נעצרה והסתובבה אלי באיטיות .

"על מה? " שאלה בקול שקט

"הסתכלתי בטלפון שלך "אמרתי עם ספק גדול שאני לא יתחרט על מה שאני עושה.

"מה ראיתה?"היא שאלה בלחץ

"לא הרבה רק.... "התחרטתי על שאמרתי את זה מההתחלה.

"על הכל? "היא שאלה.

"כן,אני מצטער "

היא הסתכלה עלי כולה רועדת ,הייתי חייב לעשות עם זה משהו לא יכולתי להשאיר אותה ככה.

"לא גיליתי עלייך הרבה, החיים שלך עדיין סודיים "אמרתי במהירות.

היא הסתכל עלי עם חיוך קטנטן על פניה וציחקוק קל ,אך,כל זה קרה עם דמעות בענייה .

הסתכלתי עלייה ראיתי הכל מטושטש ותמונות החלו לעלות לראשי ,אבל גם הם היו מטושטשות .

עמדתי ליפול אז אחזתי בכתפייה כדי למנוע נפילה.

כשנגעתי בכתפייה היא הפסיקה לצחוק והחיוך ירד מפניה .

"את...אתה בס..דר? "היא שאלה אותי לאחר דקה

"כן רק סחרחורת קלה "

שחררתי את האחיזה שלי בא ונגעתי בראשי

"א..