"אני רוצה לצאת מיפה ,ג'רמי ...ג'רמי ...ג'רמי!!" התחלתי לצעוק לא מאמינה שכל זה קרה באשמתי .
"קים תירגעי בבקשה" ג'ון התחנן מפני אבל לחינם
"ג'רמי נדרס בגללי אני אשמה בזה .אני רוצה לראות אותו" התחלתי לבכות
"את לא גרמת לזה קים את לא עשית שום דבר,הוא יהיה בסדר"
"לא,לא,לא,לא ,זאת אשמתי .הוא אהב אותי ואני לא שמתי עליו ,זה קרה בגללי" הצהרתי בפני ג'ון ,והבכי גבר
"מ..מ-מה...זאת אומרת?" הוא שאל בגמגום.
"אני זוכרת הוא אוהב אותי,אני זוכרת!!" אמרתי עדיין עם כאב הראש מכמות הזיכרון שבאה לי במכה אחת .
"את נזכרת?הזיכרון שלך חזר?" הוא שאל עם חיוך על פניו אבל בעניים ראו משהו אחר ,ראו את העצב
"כן אני זוכרת ,עכשיו אני זוכרת את הכל" אמרתי עם ביטחון והדמעות הפסיכו לרדת
"קים אני מצטער ,לא התכוונתי לעשות את זה כשה.." הוא רצה לפתוח את השיחה הזאת ,וזה הדבר האחרון שחסר לי עכשיו
"ג'ון לא עכשיו,זה לא הזמן המתאים אני צריכה את ג'רמי לידי בריא ושלם,בגללי הוא עבר תאונת דרכים " אמרתי והרכנתי את פני כלפי מתה
"זאת לא אשמתך!! תפסיקי להגיד כל פעם שזאת אשמתך" הוא צעק בפתאומיות ובוא זמנית הפחד בא ביחד איתו ...צעדתי מספר צעדים זהירים אחורה .
"קים אני מצטער לא התכוונתי לצעוק עלייך" הוא אמר עם מבט מצטער
"אתה מצטער? אתה באמת מצטער?" שאלתי עצבנית
"כן אני באמת מצטער" הוא אמר לא מבין כלום מהחיים.
"כן אתה מצטער כמו בפעם הקודמת? אתה מצטער עוד פעם על מה ?על מה אתה מצטער ?" שאלתי מרימה את קולי והעצבים עולים ביחד איתם
"אני אני א-אני מצטער" הוא אמר מגמגם "קים אני באמת מצטער" הוא שוב חזר להתעקש .
"אני לא צריכה את כל הצער שלך...אתה הרסתה לי את החיים .תיראה מה ניהיה ממני בגלל המצטער שלא שווה כלום .בגללך המקום הזה הוא הבית השני שלי.
בגללך הבית חולים הוא הבית השני שלי.זה נשמע לך הגיוני?"שאלתי עם גוש דמעות בגרון
"קים אני מצטער.באמת תאמיני לי" הוא התחנן
"דיי תפסיק !!" צרחתי
"קים" הוא קרא בשמי והתקרב לכיווני
"אל תתקרב אלי ,שלא תעז" הרמתי את קולי
"קים תקשיבי לי .בבקשה" הוא שוב התחנן
"למה להקשיב לך למה?לזה שאתה זה שגרם להורים שלי למות?" שאלתי ביחד עם הדמעות שיורדות על פניי .
"ק...ק...ק-ים" הוא התחיל לגמגם חזק
"אל תקרא בשם שלי בכלל " אמרתי רועדת מהזיכרונות שקופצות לי לראש
"אתה הרסת לי את החיים!" אמרתי
לא מחזיקה מעמד וקורסת על הרצפה
"קראתי לך לעזרה ,צעקתי לך שתיקרא לעזרה אבל במקום זה הסתכלת עלי צחקת,ופוש ברחת.
השארתה אותי עם הורי חסרי העקרה שנפגעו בגלל ההורים שלך,
ההורים שלך רצחו את אמא ואבא שלי ואתה עזרתה להם" אמרתי עם קול רועד ...הראש שלי הסתחרר יותר ממקודם ,התחלתי לראות שחור ומפה לא זכרתי כלום.
- - - - - - -
הראש שלי הסתחרר ,פתחתי את עניי ,לא הבנתי למה אני עדיין נמצאת בבית החולים
"קים,איך את מרגישה?" שמעתי את קולה העדין של לין
"למה אני שוב פה? מה קרה לי ?" שאלתי את לין
"סיפור ארוך ,אני יספר כשתתאוששי " היא אמרה עם חיוך על פנייה
"א..אה..ומה עם ג'רמי?הוא בסדר?" שאלתי מודאגת
"הוא פה לידך,הוא עבר אתמול את הניתוח בשלום,הוא צריך להתאושש בקרוב" היא אמרה לי עדיין שומרת על טון נמוך
"לין" קראתי לה
"ממ..?" היא שאלה עם חיוך על פנייה.
"זה קרה באשמתי ,בגללי הוא עבר תאונה" אמרתי עם דמעה בעניי
"זה לא באשמתך,זה לא באשמת אף אחד.אל תדאגי זה כבר היה הוא בקרוב יתאושש והכל יחזור למצב הרגיל " היא אמרה נותנת לי חיבוק חזק .
------
"משוגעת אחת ,הבהלת אותי .תפסיקי להיות במקום הזה ,אני לא אוהב לראות אותך פה" היא אמרה בקטנוניות
"גם אני לא אוהבת להיות פה" אמרתי ושתינו התחלנו לצחוק.
**
לאחר שעה שלמה של דיבורים שמענו צפצוף מאחד המכשירים שהיו מחוברים לג'רמי
"ג'רמי" קראתי,מנסה לקום כדי להתיישב על הכסא לידו .אבל הכאב ראש עצר בעדי
"אח "יללתי בשקט כדי שלין לא תישמע
"ג'רמי אתה שומע אותי? אתה יודע מי אני? אתה בסדר?" לין שאלה בלחץ.
ג'רמי הסתכל עלי והרכין את ראשו מנסה להתחמק ממבטי .
הוא הסתכל על לין ובחן את פנייה
"מי את?" הוא שאל ביובש
"אתה לא מזהה אותי?אתה לא זוכר אותי?" היא שאלה אותו בלחץ
"את אחת האחיות?" הוא שאל ולאחר מיכן השתעל וכמעט נחנק אבל חזר לעצמו .
דבר אחד לא הבנתי מכל הסיפור הזה ,איך זה שהוא לא מזהה את לין שהיא בת דודה שלו, ואותי הוא כן זיהה ,אחרי הכל הוא לא רצה להביט בי בגלל הסיטואציה שקרתה בחדר בית החולים לפני התאונה ...
YOU ARE READING
זכרונות- Memories
Romanceנערה איבדה את הוריה והפכה ליתומה. היא המשיכה להתגורר אצל חברתה הטובה. היא חיה את חייה בלי חיוך אחד על פניה. עד שיום אחד שתי נערים נכנסים לחייה משנים לה אותם. {סיפור שהתחלתי לכתוב שנה שערבה והשנה המשכתי אותו.הוא סיפור מאוד נחמד והרבה אהבו אותו. בתח...
