זכרונות- Memories

זכרונות-פרק 34-את פה?

(ג'רמי)
"תפסקו לשקר. זה שקר!" לין צעקה אוחזת את ראשה בשתי ידייה.
"גם אני הייתי רוצה שזה יהיה שקר" קים אמרה מסתכלת על הצלקת שלה

(קים)
"את שקרנית!" לין אמרה לי. גורמת לי להרגשה כואבת של סכין נכנס לליבי באטיות וכך עושה את הדרך חזרה החוצה
"אני דואגת ל.."התחלתי לומר,אך לין קטעה את דברי
"תדאגי לעצך" היא אמרה צועדת לכיוון הדלת ונתקעת בי לפני שנעלמה מהחדר, גורמת לי למעוד

(ג'רמי)
היו מספר שניות של שקט עד שקים השמיעה יללה שניסתה להסתיר בפני
"קים" קראתי בדאגה, מזיז עם ידי את שערותיה לאחורי האוזן.
היא הסתכלה עלי עם דמעות בענייה
"מה נעשה?. היא תיפ..גע.."היא אמרה עם כל רועד
התקרבתי אליה ועטפתי אותה בחיבוק
"אל תדאגי" אמרתי מהדק את החיבוק "נחשוב על משהו" הוספתי משחק עם שערות ראשה מנסה להרגיע אותה מעט. ולהפחית את הלחץ ששולט עליה.

"תודה"היא אמרה מנגבת את דמעותיה.
הנחתי את ידי על הלחיים שלה מנגב את הדמעה הנוספת שזלגה מענייה.והנחתי נשיקה על שפתיה גורם לחיוך קטנטן להתפרס על פנייה
"אני אוהב את החיוך שלך"אמרתי לה. גורם ללחייה להאדים

(קים)
הנחתי את ראשי על כתפו וראיתי את החיוך מתפרס על פניו .
כבר עברה שעה מאז הוויכוח עם לין.
"ג'רממי" קראתי בשמו בזמן שאני מציירת עיגולים על כף ידו
"ממ?" הוא סינן בין שפתיו משחק עם שערי
"אתה יו.."אמרתי. אך באמצע דברי הפלאפון של ג'רמי צילצל
"שנייה"הוא אמר לי מדביק לי נשיקה על המצח
והוציא את הפלפון שלו מהכיס
"...מה קורה דני"הוא אמר מחייך
"...כן" ענה מגרד את ראשו.
"...מתי?"שאל רציני
"...אוקי"הוא החחזיר לבסוף
"..ביי דני "אמר מצחקק
הסתכלתי עליו מנסה לפענח את המבט שעל פניו
"זה היה דני מהאוניברסיטה?" שאלתי
הוא הנהן עם ראשו
"קרה משו? " שאלתי לא מבינה מדוע הבעת פניו מתוחה
"יום שלישי שיבוא"הוא אמר מסתכל עלי
"בחודש של ניר ולין.."אמתי באכזבה
"כן" הוא ענה "אני צריך לעבוד עם דני על עבודת הגשה לאוניברסיטה" הוא אוסיף
"אה..אוקי" עניתי,לא מחכה ליום הזה
לאחר מספר שניות לין פתחה את הדלת "בואו ארוכת ערב" אמרה מסתכל על ג'רמי כאילו אני לא קיימת.
"אנחנו באים" הוא ענה לה שולח לה חיוך
היא הנהנה עם ראשה וסגרה את הדלת
"אל תדאגי זה יעבור לה" הוא אמר לי מלטף את הלכי הימנית שלי
הנהנתי וקיוויתי שכך יקרה

(ג'רמי)
התיישבנו מסביב לשולחן.
הסתכלתי על קים ,העברתי את מבטי אל לין
רואה את המתח שיש בניהן

.

(ג'רמי)
עבר שבוע, הגיע יום שלישי ,היום שבו לין וניר חוגגים חודש.אם אפשר לקרוא לזה חגיגה.
במהלך השבוע הזה לין וקים רק רבו.. לא אהבתי לראות את הבת דודה שלי ואת האחת שאני אוהב רבות .

"קים אני הולך אל דני תישארי בבית אני יבוא יותר מאוחר טוב?" אמרתי בזמן שאני מתקרב אליה ומחבק אותה חיבוק חם. מרגיש שהיא תחסר לי
"טוב" היא אמרה לי מניחה את שפתייה על לחיי
גורמת לי להאדים מעט.
"תלך שלא תאחר" היא אמרה לי מחייכת ומחבקת אותי
"היי.. קים קרה משהו? " שאלתי לא מבין
"סתם..בלחץ בגלל החודש שלהם" היא אמרה אח הרגשתי שזה שקר
"אז.. אני הולך תחכי לי בבית, אני מצפה לראות אותך כשאני יחזור " אמרתי מעט מודאג
"אל תדאג.אני יהיה פה" היא אמרה מצחקקת
"טוב.אני יחזור יותר מאוחר, בי קימי" אמרתי מנפנף לשלום
היא צחקקה ונפנפה בידה.

(לין )
ראיתי את קים מתקדמת לכיוון הדלת היא הסתכלה עלי ואמרה "אני יחזור עוד מעט" שלחה לי חיוך קטנטן והסתובבה בחזרה אל הדלת יוצאת מהבית כאילו לא עמדה שם מעולם.

(קים )
'סליחה ג'רמי' אמרתי בליבי בזמן שאני רצה ברחוב

(ג'רמי)
התחיל להחשיך. הייתי בדרך לבית .אבל הרגשתי הרגשה מוזרה.

נכנסתי לבית בחשש שלא קרה כלום
"קים" צעקתי זורק את התיק על הריצפה ורץ לחדרה
"קים!! חזרתי " צעקתי שוב. אך שום מענה
"לין " קראתי בלחץ, רץ לסלון .
"איפה קים?" שאלתי מודאג
"היא אמרה שהיא תחזור יותר מאוחר" אמרה ברוגע
"יותר מאוחר? לאן היא הלכה??" שאלתי היסטרי
"לא יודעת "היא אמרה בפשטות גורמת לי להשתגע .
הוצאתי במהירות את הפלאפון מהכיס וחייגתי אל קים "אין מענה" אמרתי בלחץ .
"תנסה שוב "היא אמרה
התקשרתי שוב,אך הדבר היחיד ששמעתי היה השיר האהוב על קים.
הלכתי בעקבות המוזיקה והגעתי לחדרה של קים וראיתי את הפלאפון שלה זרוק על המיטה.

***
הגיע השעה 4 לפנות בוקר והיא עדיין לא הגיע. לין גם התחילה להלחץ.
"אגב איך היה היום עם ניר? " שאלתי מסוקרן מעט
"לא נפגשתי איתו היום" היא אמרה מאוכזבת
"למה? " שאלתי.למרות שהרגשתי מעט הקלה
"נפרדנו..הוא אמר שזה לא אני זה הוא ואז הסתיימה השיחה" היא אמרה מעט מאוכזבת
"תגידי תודה. זה כלום לאומת מה שקים עברה " אמרתי רואה את הצער שעל פנייה
***
יום רביעי הגיעה כבר 12 בצהריים ולא שמענו דבר מקים
עד שהפלאפון שלי צלצל ממספר לא מוכר...