ההופעה הראשונה שלי!
זה היום שלי!
סוף סוף..ליהיות מול הבמה... להרגיש את מה שרציתי להרגיש כול כך הרבה זמן..
רק עוד כמה שעות...
כולם רצו מסביב עם תלבושות ואיפור והרמקולים והכבלים וכול הבלאגן הזה... בזמן שנשארתי לבד באיזה חדר להתאמן
"סוף סוף לבד" נשמתי לאט לאט והתישבתי ליד הרמקולים
"בדיקה בדיקה" הושמע מהרמקולים וקפצתי מבהלה
שמעתי את קאלום צוחק
"אני שמחה שזה משעשע אותך" אמרתי ועל מי אני עובדת?אני בעצמי לא הצלחתי לא לצחוק
"את מוכנה להיום?"
הינהנתי לשלילה בעדינות
אני באמת לא
"אה...אוקיי.."
"אוקיי?"
"תשירי!"
"אתה אומר את זה כאילו זה פשוט!" חייכתי אליו
"לא...אבל זה מרגיע.. בואי.." הוא התקדם לגיטרה שלו ואני אחריו לוקחת את השחורה שלי
הוא התחיל לנגן את
THE ONLY REASON
והתחיל לשיר-
Don't talk, let me think it over
How we gonna fix this
How we gonna undo all the pain
Tell me, is it even worth it,
Looking for a straight line
Taking back the time we can't replace
All the crossed wires,
Just making us tired
Is it too late to bring us back to life?
הצטרפתי אליו לפזמון ושרתי את החלק שלו שמגיע אחריי הפיזמון בזמן שהוא מתעצבן ומיילל שזה אמור ליהיות הקטע שלו
לאחר מיכן הקטע של אש ובפיזמון שרנו ביחד
שלבסוף הוא הוסיף
"your really the only reason"
וחייך אליי
------------------------------------------------------------------------------------
האולם היה מלא! מלא אנשים היו כאן!
אני חושבת שיותר אנשים ממה שראיתי כול החיים שלי! או שזה רק בגלל עצם העובדה מהשוק שקיבלתי... זאת אומרת אני מנחשת שהייתי קצת חיוורת.. קאלום שאל כל כמה שניות אם אני בסדר...
הם חיממו את הקהל.. הם פשוט קפצו לבמה וכולם נעמדו וקפצו וצעקו והתחילו לצלם! אני נלחצתי...
קלטתי את ליאם בקהל והחלטתי שאני לא אוריד את העיניים ממנו! פשוט להתרכז בליאם!לא להוריד ממנו את העיניים! ללכת על בטוח!
התחיל השיר WHAT I LIKE ABOUT YOU
וסולו גיטרה שלי ושל מייקי פתח את השיר
ניגנתי ובאמת נהניתי! מתיי שלא הסתכלתי על ליאם הסתכלתי על האצבעות שלי שעוברות מאקורד לאקורד במיתרי הגיטרה שלי. ולא בשום דבר אחר! אני וקאלום שרנו את הקטע שעבדנו עליו ביחד במשך חודשים ויצא לנו ממש טוב!
כולם קיבלו אותי ממש יפה
טוב לא כולם... היו כמה מעריצות שכול פעם שקאלום או מישהו מהלהקה נגע בי הן קפצו ופניהן ניהיו אדומות מכעס או קנאה
אני אלך על קנאה..
כמה צלמים צילמו אותנו לאורך כול ההופעה... לא צלמים הקשורים אליהם...אני מתכוונת לפפראצי.. לא היה ניראה שהיה להם כול כך מפריע... או בכלל מעניין... אז המשכתי כרגיל
התרכזתי בליאם
לא להוריד ממנו את העיניים
לא להוריד ממנו את העיניים
לא להוריד ממנו את העינ-- פאק!
מייקי התנגש בי ואיבדתי את ליאם בעיניי
התחלתי להילחץ
"מה קרה?" קאלו אמר אחריי שגימגמתי קצת במילים של השיר והפסקתי לנגן
"ליאם....אנ-אני-"
"אוקיי אני יודע שזה ישמע מוזר אבל אני לגמריי מבין אותך ואני יודע מה את עוברת! את לא צריכה מישהו כדיי להתרכז בו... את מסוגלת לזה" הוא אמר תופס את פניי בשתיי ידיו ומסתכל עליי בעיניו המהפנטות
אני כן צריכה מישהו להתרכז בו.... בעיניים שלו... שהפכו אותי למהופנטת עד לרגע שהוזיז אותם מנקודת המבט שלי...בו... בלהקה... בקהל... פשוט ליהנות!
מאותו הרגע הרגשתי משוחררת....ובאמת נהנתי... צחקנו עם הקהל ואני ולוק עמדנו מאחוריי מייקי וספרנו עד שלוש בזמן שהוא מדבר עם הקהל שבוהה בנו ומבין מה אנחנו כבר מתכוונים לעשות
"3...2...1..." הורדנו לו את המכנסיים והוא רץ אחריינו עם הבוקסר פינגווין שלו והמכנסיים למטה, שגרמו לו ללכת כמו פינגווין
(אני פשוט מדמיינת את זה בראש וניקרעת מצחוק סורי חחח- הערת הכותבת)
אני צחקתי ולוק קלט את הפינגווין ורץ אחריו והם התחלפו בתפקידיי הרץ והנרדף
(פייבסוס פאם השמיעו קוללללללל)
"עשית את זה" קאלום חיבק אותי
"בזכותך"
"וואווו לא"
שלחתי לו פרצוף מוזר והוא קרץ והוסיף שוב את אותו המשפט-
"your the only reason"
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אוקיי וואווו מלאאא זמן לא העליתי פרק!! סורייייי
הלחץ שלי בבצפר ממש מפחידדד ובגלל זה גם הפרק טיפה יותר קצר מבדרך כלל...
אז ייך היה הפרק שכלל את מייקי בתחתוניי פינגווין ולוקי שרודף אחריי התחתוניי פינגווין האלה וקאלום המתוק הזה עם העיניים המושלמות שלו והשיר המדהים הזה -
THE ONLY REASON
שאני מכורההה אליו!!
מקווה שאהבתם את הפרקקק
לוב יו!
YOU ARE READING
Late- Luke hemmings & Calum Hood
Fanfictionסאם, בת 18, מנגנת בגיטרה חשמלית, אקוסטית, בס, שרה... והתחלתי לנגן כך היה כול אודישן אכזרי שליפעמים הסתיים בחדשות רעות ולפעמים שהתקבלתי! אבל הרסתי את כולן... אני לא הילדה הכי סבלנית שיש... אבל הפעם קיבלתי היזדמנות שונה! לא על תפקיד קטנטן או לנגן ברקע...