אני שיכורה לגמרי.
מנסה להחזיק את עצמי ונאחזת בכיסאות הבר במקום לשבת בהם.
פלאשים שונים נראו, ואורות במלא צבעים.
מלא אנשים רוקדים לצלילי המוזיקה הרועשת.
הראש שלי כואב.
אפילו לא מרגישה צורך לרקוד עם כולם.
כול רעש הכי קטן שמעתי.
צעדים, לחישות, לגימות מהמשקאות החריפים שהיו ליידי.
טוב נו עוד אחד..
לקחתי מהברמן שהתלהב מכל הכסף שקיבל ממני היום.
אחד אחרי השני. הגוף לא רצה להפסיק.
מעדתי ומישהו תפס אותי.
בלי שום סיבה התמלאתי שמחה.
פלאשים נוספים הציפו אותי ומלא קישקושים.
במהירות התרוממתי על ידו, תופסת את ראשי.
"את בסדר?"
הוא הוציא אותי החוצה אחריי שנישקתי אותו
אני לא זוכרת מה קרה ליפניי אבל כן את הנשיקה, שהיתה מדהימה.
ואת הדאגה שלו.
לא הרגשתי כלום.. מה עם קאלום? למה אני חושבת על זה עכשיו ולא אז?
הפרצוף שלו היה לא ברור
זיהיתי רק את עיניו היפות, לא יכולתי לעזוב אותן.
הוא הוציא אותי החוצה אחריי שהתחננתי לגלידה בלי סיבה.
אני מסוג האנשים שאסור להם לשתות כנראה.
התחלתי לראות צורות שונות וצבעים לא קשורים לשום דבר בראשי.
כאילו אני לא נמצאת פה איתו.
"כמה שתית?" הוא שאל כששמעתי במעוות.
ניסיתי להרכז אהל לבסוף זרקתי סתם מספרים.
"30...40.. מה זה חשוב?"
הוא נלחץ
למה הוא דואג לי כל כך?
ניסיתי להתקרב לפרצופו. איך אני לא זוכרת מי הוא?
"אוקיי תקשיבי, את שוכחת מהנשיקה הזאת.
את לא אומרת לקאלום או למישהו מהבנים כלום עליה!
אני ברור?"
אני מנסה להכחיש. אוליי זה לא מה שקרה? אני סתם חולמת מהפגיעה.
הכל מטושטש ולא ברור. אני נזכרת במלא דברים שרק עולים ועולים.
לא מפסיקים להציף אותי במחשבות מוזרות.
אני רק מנסה להבין מי זה האיש הזה.
אני מכירה אותו?
קולו היה מוכר
אבל הזוי מידי בשביל ליהיות אמיתי
הנשיקה חזרה על עצמה בראשי שוב ושוב
שוב ושוב
שוב ושוב
מתיי זה ייפסק?
התחלתי לצרוח.
עד שהרגשתי ידיים מחוץ לחלום, תופסות אותי, מלטפות אותי מרגיעות אותי.
לא רציתי להתעורר. עדיין לא.
זה נעצר.
זה הרגיש סוג של רוגע כזה שלא היה לי כבר הרבה זמן.
אני במכונית, עם הבנים.
"היא נמרחת על לוק מאז שיצאנו משם! ברור שהיא שיכורה!" שמעתי את קאלום בקושי, מגחח לעצמו ולוק נעלב בזמן שכולם צוחקים
ל ו ק ?
לוק????????
קמתי במהירות כאשר קאלום מחזיק אותי בידו, וידו השניה תופסת בצלעותיו מלווה באנחות
"זה בסדר.. בסך הכל חלום" הוא נשק למצחי
הלוואי וזה היה
"גם מייקל בסיוטים מאז.."
שניינו נישקנו מישהו באותו הערב אז.. כן
אני אמורה לספר לו?
אני צריכה לשמור את זה לעצמי?
אני לא יודעת אם אני צריכה לדבר על זה עם לוק בכלל
למה אני מפגרת? למה לא יכולתי לשמור על הכל כמו שהוא? הכל היה כל כך טוב!
אני לא יכולה לשמור על משהו בלי להרוס אותו??
"כולם בסדר?"
"כן--"
"אני יכול להיכנס?" קולו של לוק נשמע מבעד לדלת לאחר מספר דפיקות שהרגישו כמו דקירות בלב
תגיד לא תגיד לא תגיד לא
"כן.. אני כבר חוזר.." הוא ענה ואמר לי בסימן שהוא יוצא
לוק ניכנס לחדר וקפאתי
"אנחנו צריכים לדבר.." אמרתי לו עם כל הלחץ.
הוא רק הנהן והתיישב ליידי.
YOU ARE READING
Late- Luke hemmings & Calum Hood
Fanfictionסאם, בת 18, מנגנת בגיטרה חשמלית, אקוסטית, בס, שרה... והתחלתי לנגן כך היה כול אודישן אכזרי שליפעמים הסתיים בחדשות רעות ולפעמים שהתקבלתי! אבל הרסתי את כולן... אני לא הילדה הכי סבלנית שיש... אבל הפעם קיבלתי היזדמנות שונה! לא על תפקיד קטנטן או לנגן ברקע...
