לא אמרתי מילה...לא ידעתי מה להגיב.. היא היחידה שהייתה לה..
מה אני אמור להגיד במצב כזה ?
פשוט חיבקתי אותה חזק
ממש חזק
הרגשתי את דמעותייה עליי שוב
----------------------------------------------------------------------------------------
כולם נעמדו בשקט בלי לומר מילה...עצמו את עינהם מול הקבר והיו חזקים..
רק סאם נשברה...ראיתי שהיא נסתה אבל..הדמעות לא הפסיקו לרדת מעינייה
אנשים נעמדו קרוב יותר וכול אחד אמר כמה מילים... כולם היו מבוגרים..חברים שלה... וחלק מהחברות של סאמנתה..
"את לא חייבת ..."
"אני רוצה.." היא אמרה לי חנוקה ונעמדה גם היא כהבאה בתור מול הקבר
היא התקדמה כמה צעדים וחזרה אליי אחורה
"תודה שבאת...זה חשוב לי.." היא נשקה ללחי שלי וחזרה לשם
חייכתי אלייה והורדתי את החיוך מהפנים כשראיתי את הפרצופים של כולם וניזכרתי איפה אני באמת
"אממ...את הסיפור אתם כבר מכירים...היא הייתה הכול בשבילי..." היא אמרה ונעצרה חנוקת דמעות
תמיד הרגשתי שהלוויות היו בעיקר בשביל האנשים שהמתים השאירו מאחוריהם במותם..לא למתים..
זהו יום בו כול שנה באים לקבר ואומרים כמה מילים...ומתפללים
"היום הזה כן גרם לי להרגיש משהו ש..לא חשבתי שייקרה בקרוב.." היא אמרה וגיחחה
"אני זוכרת איך כמה ימים ליפני היא אמרה לי ... תזהרי... וזה היה בגלל שירדתי במדרגות!
או שהיא לא הייתה נותנת לי ללכת לשום מקום בלי החיבוק שלה והאזהרות שלה!
תמיד גילגלתי עיניים וצחקתי...אבל עכשיו?אני מתגעגעת לזה...
להערות הקטנות והמעצבנות האלה..." היא חייכה והסתכלה על הקבר שלה
"אני אתגעגע אליה" היא נשקה את קיברה ורצה אל ליאם שהגיע בריצה כדי לא לפספס
היא חיבקה אותו חזק ובכתה עליו
הם הלכו...ישבו בצד ודיברו איזה חצי שעה
אף אחד לא הצליח להוציא אותה מהבאסה הזאת...אפילו ליאם!שתמיד מעלה לה חיוך על הפנים!
אז לקחתי אותה איתי
משכתי אותה לאוטו והיא התיישבה שם
"פיספסת את הפנייה" היא אמרה לי מושכת באפה מבכי כאשר עברנו את ביתה
"מי אמר שאני לוקח אותך הביתה?"
"אז לאן הולכים?"
"למקום כייפי"
"קאלום זה לא הזמן ל--"
"הגענו!" אמרתי מהר ויצאתי מהאוטו בטריקת דלת מהירה ופתחתי את שלה והיא יצאה
"מ...מה זה?" היא גיחחה מעט כשראתה את המקום
"אני ומייקי היינו באים לפה הרבה.." משכתי בכתפיי והיא צחקה עליי
כדורים ציבעוניים היו בכול מקום והמבוך הגדול היה מולינו עם ילדים בגילאיי 4-10 היו בו
כן...אנחנו בבית המשחקים!
משכתי אותה למתקנים כמו ילד קטן והיא סוף סוף חייכה מהיום הזה
כמה ילדים צוחקים עליינו וחלק הצטרפו למלחמת הכדורים שלנו ליד המגלשות
נכנסנו למכונית עוד צוחקים
"תודה קאלום...באמת.." היא אמרה נירגעת מהצחוק שלה וניגבתי את הגלידה שהגיעה לה משום מה ללחי
היינו קרובים והרמתי את מבטי מלחיה לעינייה
היא בההתה בי
תכננתי ללכת אחורנית...שלא ייגרם שוב משהו לא במקום...אבל...היא נישקה אותי...
--------------------------------------------------------------------------------------------
כןן אני יודעת שהפרק קצר יותרררר
ממש ניסיתי לכתוב פרקקקק
מקווה שאהבתן :)
אוהבת אותכם :)
YOU ARE READING
Late- Luke hemmings & Calum Hood
Fanfictionסאם, בת 18, מנגנת בגיטרה חשמלית, אקוסטית, בס, שרה... והתחלתי לנגן כך היה כול אודישן אכזרי שליפעמים הסתיים בחדשות רעות ולפעמים שהתקבלתי! אבל הרסתי את כולן... אני לא הילדה הכי סבלנית שיש... אבל הפעם קיבלתי היזדמנות שונה! לא על תפקיד קטנטן או לנגן ברקע...
