"I remember the day you told me you were leaving,
I remember the make up running down your face.
And the dreams you left behind- you didnt need them
like every single wish we ever made.
I wish that I could wake up with AMNESIA--"
נכנסתי לחדר והפרעתי להם
הם ישבו אחד מול השני, הוא ניגן בגיטרה והיא בההתה בעיניו ושרה את מילות השיר
הם קפצו שניכנסתי ונעמדו מהר
"מייקל דופקים בדלת!" הוא אמר מהר שראה שזה אני וחזר לשבת על המיטה
היא המשיכה לעמוד באי נוחות
"את שרה ממש יפה!"
"תודה" היא חייכה חיוך גדול והתיישבה לידו גם היא
"לא שמעתי אותך עדיין שרה..וואו!" צחקתי והתקדמתי אליהם
"אני כן" קאלום אמר והסתכלתי עליו
"ששמעתי אותה ברחוב.." הוא מילמל והיא הסמיקה והתעסקה במחברת שעלייה היה כתוב את המילים
--נקודת מבט של סאם--
"טוב ביי מייקל אנחנו עסוקים" קאלוםסגר עליו מהר את הדלת
"אבל אייך היה בדיי--"
זה קצת ניער אותי... אנחנו היינו בדייט! באמת היינו בדייט!
"אז אייפה היינו?"
"אמממ אני צריכה ללכת כבר מאוחר.."
"את לא רוצה להישאר עוד קצת? אנחנו עוד מעט נגמור את השיר ו..."
"לא...כבר ממש חשוך.."
"את לא רוצה להישאר כאן?"
"אין לכם עוד חדר פנוי ו.."
"אני אשן בסלון" הוא ענה מהר
"א-אני כבר צריכה לצאת קאלום.."
"את רוצה שאני אקפיץ אותך הביתה?"
"לא זה בסדר...א-אני יגיד לליאם לבוא.." התקדמתי לדלת
"הוא בטח כבר ישן את בטוחה ש--"
"כן! יואו כן! אני בסדר!" אמרתי והרגשתי שהרמתי את הקול
השתעלתי מעט והורדתי את הטון
"א--אני בסדר...נפגש מחר אצל גברת לוין קאלום.." אמרתי ויצאתי מהר מהדלת
יצאתי מהדלת הראשית והתיישבתי על הספסל מול ביתם, התקשרתי לליאם..
הרגשתי רע על אייך שהגבתי..
הוא בסך הכול ניסה ליהיות נחמד ולעזור לי ואני התנפלתי עליו!
הוא מקסים! באמת! אבל אני לא צריכה הסחת דעת! כמו שאמרתי לפניי שכול העסק הזה התחיל... אני לא צריכה מישהו שיהיה לי במחשבות 24/7... אני צריכה לשכוח מקאלום
ואוליי קצת להתרחק
ואם זה יגזים, גם לעצור ולהסביר לו שזה לא יילך..
אחריי כמה צילצולים ליאם ענה
"הלו?"הוא אמר ישנוני
"אתה באמת ישן באחד עשרה?" צחקתי
"א--אני דיי אצל חבר.."
"חבר חבר או..?" שאלתי בהתגרות וצחקתי
"א--אני לא יודע...עדיין"
היה שקט לכמה שניות והרגשתי מפריעה
"א--את צריכה משהו?"
"לא..רק רציתי להתקשר לשאול איך אתה..תגיד לי איך היה?" חייכתי והוא אמר לי לילה טוב
לא רציתי לגרום לו לצאת ולבוא...
לפחות לו מסתדר משהו...
אני לא יכולה לחזור עכשיו...
אני..--
מייקל עצר את מחשבותיי
"את עוד פה?" הוא יצא וזרק את הזבל בפח
"כן..אממ..אני מחכה ל..אממ..ליאם ו.."
"תפסיקי לגמגם.. את צריכה הסעה?"הוא חייך והינהנתי
"אני שנייה בא.." הוא התקדם לכיוון הבית ועצרתי אותו מלהיכנס
"מייקל חכה"
הוא הסתובב אליי
"א--אתה יכול לא לספר לקאלום.."
הוא לא שאל יותר מידיי והינהן
"אמרתי לו שאני יוצא לקנות משהו"
הוא אמר ופתח לי את דלת האוטו
שמחתי שהוא לא שאל שאלות ופשוט הסיע אותי
"אז...מה קרה?"
אויש נו.. -_-
"סתם.."
"נו באמת סאם אני מסיע אותך הביתה המעט שאת חייבת לי זה לספר לי מה עובר עלייך.." הוא חייך והשאיר את מבטו על הכביש
הרגשתי בטוחה לספר לו
"רק ביני לבינך?"
"רק בינך לביני"
"בזמן שאתם הצצתם לנו..." חייכתי לו-- "התחברנו ו..אני לא חושבת שאני מוכנה למעבר..."
התכוונתי להמשיך אבל הוא עצר אותי--
ואת האוטו
"טוב מאיפה את יודעת שהוא רוצה מעבר?"
"א--אני לא..אבל.."
"אל תסיקי מסקנות.."
"סליחה.. (?)"
הוא שינה את רצינותו
"סליחה..א--אני...אני חושב שאת צריכה לדבר איתו על זה..לא איתי.."
"אתה שאלת.." משכתי בכתפיי
"כן..סליחה.." הוא אמר ואחריי כמה שניות קלטתי שאנחנו בבית שלי
"תודה מייקי.."נישקתי אותו בלחי ונכנסתי הביתה לפניי שנופף לי לשלום והסתובב ונסע עם המכונית
ההחלטה בידיי
עצות מישהו?
לא יזיק לי..
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
הבטחתי למישהי פרק וקיימתי :)
מקווה שאהבתן :)
YOU ARE READING
Late- Luke hemmings & Calum Hood
Fanfictionסאם, בת 18, מנגנת בגיטרה חשמלית, אקוסטית, בס, שרה... והתחלתי לנגן כך היה כול אודישן אכזרי שליפעמים הסתיים בחדשות רעות ולפעמים שהתקבלתי! אבל הרסתי את כולן... אני לא הילדה הכי סבלנית שיש... אבל הפעם קיבלתי היזדמנות שונה! לא על תפקיד קטנטן או לנגן ברקע...
