"ממ?" קאלום הסתובב לסאם
"לוק-"
"היא שיכורה!" הגעתי מהר "אני חושב שצריך ללכת הביתה עכשיו" אמרתי וקאלום הנהן
"ולישון. לישון טוב" אמרתי בקול איטי וברור ומכוון לסאם
קאלום קרא לאשטון ומייקי, שמסביב לאשטון מלא בנות חצי ערומות
נכנסנו לרכב
"אתה לא.. עשית את זה עכשיו!" אשטון אמר
"מה רציתם שאעשה? היא שיכורה לגמריי" קאלום צחקק
"לא אני לא!!" היא מלמלה
"רואה?? היא לא! בוא נחזור!!"אשטון קפץ על המושב
קאלום צחק "היא נמרחת על לוק מאז שיצאנו מישם! ברור שהיא שיכורה!"
"אמממ..אה...איה?"
"אוי נו לוק תרגע.... אבל אני מזהיר אותך אני נשבע שאם------"
נתקענו במכונית מולנו
------------------------------
"מכאן אני כבר לא זוכר דבר.." סיפרתי לאנשים
הסתכלתי למעלה אל כמה אנשים ואחד מעצבן במיוחד שכיוון אליי מאין פנס עם אור חזק
"אני יכול להיכנס עכשיו?" שמעתי קול לא ברור ושקט
"עוד פעם הוא?" הרופאים אמרו ונשמעו מותשים
"הוא כאן כבר שעות..."
אוקיי זה אשטון...
הרופאים כולם יצאו והוא ניכנס
"אייך אתה לוקי פוקי?" הוא שאל והתיישב על הריצפה ליד המיטה
"בסדר... נראה לי.." גיחחתי והסתכלתי על כול הציוד המוזר שהרופאים השאירו
נראה מפחיד
"איך אתה יצאת מזה בסדר?" גיחחתי "אתה זה שקפצת על הכיסא והשתוללת
כמו משוגע"
"כן..." אשטון אמר תוך כדיי שחשב על הדברים
"אומייגאד אייך כולם?" אמרתי וקפצתי מהר למצב ישיבה
נאנחתי מכאבים
"אל תזוז הרבה!"
"מה..מה קרה לי?"
"הצלעות שלך.. יש לך שבר בשניים.."
זה בהחלט מרגיש ככה..
"מייקל בסדר.. במצב קל... ליאם דואג לו בלי הפסקה
קאלום רק עם כמה שריטות קלות גם כן...
ואשטון חיי ברוך השם" אשטון דיבר על עצמו וצחקתי
"אייך סאמנטה?"
אשטון סטר לי
"דה פאק? אשטון מה אתה-"
"היא ידעה שתגיד את זה... היא אמרה לי כול פעם כשתקרא לה סמנטה לתת לך סטירה חזקה"
"טוב.. היא בהחלט חזקה"
אשטון צחק ולאחר מיכן נשם עמוק וסיפר- "היא במצב קצת פחות טוב...."
"מה זאת אומרת?" שאלתי מהר
"טוב...אני לא יכול ממש לדבר עם הרופאים כרגע... והיא אמרה שהיא בסדר..אבל אתה יודע איך היא..."
"אפשר להיכנס אליה?"
"כן יש עוד איזה חצי שעה זמן למבקרים.." אשטון אמר ומהר קמתי עם כול הכאבים אליה
אסור שהיא תגיד משהו על מה שקרה!
קאלום פתח את הדלת כדיי להיכנס ונדחפתי פנימה לפניו
הוא צעק וסגרתי את הדלת מהר
הוא פתח אותה- "לא לא לא! מבקר אחד בכול פעם! האחראי שם הזהיר אותו בצורה מפחידה ואני רק נשמתי לרווחה
"לוק?"שמעתי את קולה והסתובבתי אליה
"היי...איך את סאמנט--אה סאם" תיקנתי את עצמי מהר כאשר נזכרתי בסטירה שאני לא רוצה לקבל שוב
שדרך אגב עדיין כואבת
"בסדר ולא בסדר.... לוק... בקשר לאתמול...."
"אומייגאד אפשר שזה יישאר ביניינו?" רצתי מהר לכיוונה ותפסתי את ידיה
"עוד לא סיפרתי לך מה קרה..."
"תאמיני לי שאני זוכר טוב מאוד מה קרה!"
"אה אתה לא הייתי שיכור אתמול..?"
"אני? אני הייתי שיכור אתמול? אני? את בטוחה בזה?" שאלתי אותה מגחח טיפה
"טוב... אז מה אני אמורה לעשות?"
"לא לספר לו!!" אמרתי במהירות
"אבל הוא כבר יודע..."
"הוא יודע???" אמרתי כבר מרגיש איך הכאב הבלתי נסבל שיש לי עכשיו רק יילך וייתחזק כשאראה אותו שוב ולא יהיה לי לאן לברוח
"בטח שהוא יודע!"
"זהו אני בנאדם מת! יהי זכרי ברוך אני-"
"על מה אתה מדבר לעזאזל??"
"על מה אני מדבר?? על אתמול! על קאלום! על מה אנחנו מדברים אם לא על זה??" התעצבנתי
"מה קאלום קשור? אני מדברת על מייקל!!"
"מה מייקל? מה הקשר מייקל?"
"מייקל וליאם! התנשקו אתמול"
"מהההה"
סורי שלקח לי מלאא זמן להעלות פרקקק
לוב יו ❤
YOU ARE READING
Late- Luke hemmings & Calum Hood
Fanfictionסאם, בת 18, מנגנת בגיטרה חשמלית, אקוסטית, בס, שרה... והתחלתי לנגן כך היה כול אודישן אכזרי שליפעמים הסתיים בחדשות רעות ולפעמים שהתקבלתי! אבל הרסתי את כולן... אני לא הילדה הכי סבלנית שיש... אבל הפעם קיבלתי היזדמנות שונה! לא על תפקיד קטנטן או לנגן ברקע...
