Save Me

פרק 12: כיד המלך

נקודת מבט אמבר:

"סבתא הבצק של הפסטה מוכן, הכנתי את הדגים והפיצה בתנור", החלטתי ללכת ולעזור לסבא וסבתא שלי קצת כדי להשכיח את כל מה שקורה, "טוב ילדה שלי, די אמבר תנוחי קצת אני מבקשת ממך, מהבוקר עזרת לי במטבח, כבר מאוחר ממש, עכשיו אני אגיד משהו, אולי במקום להיות כאן, תלכי לדבר עם ההורים שלך, הם בבית היום ואת יודעת את זה, התקופה שעוברת עליכם לא פשוטה יפה של סבתא אבל זאת גדולתה של משפחה, בסופו של דבר גם אנחנו נחזור לדבר את תראי, אבל עכשיו לכי את", סבתא שלי צודקת, חסר לי כל כך הבית והקשר עם ההורים שלי, החלטתי ללכת הביתה ולדבר עם אבא שלי, כל הדרך חשבתי על מה אני אגיד לו, לאבא שלי האהוב שהייתי לו מקור לגאווה והוא היה מקור ההשראה שלי, אבל ידעתי שאנחנו חייבים לפתור ולשכוח את זה, אנחנו משפחה, הגעתי לפתח הבית שלי והרגשתי פחד להיכנס, הוצאתי את המפתח מהכיס ופתחתי את הדלת, אמא שלי ואבא שלי ישבו בסלון עם איתי, ואני נכנסתי כשהראשונה להבחין בי הייתה אימי, שקמה לחבק אותי, "אמבר.. אני לא, אני לא יודע מה להגיד אוצר שלי, אני נורא מצטער, אני לא חשבתי שאני אעשה את זה, בחיים", זה בסדר אבא, "אני מצטערת הייתי צריכה לספר לך מההתחלה שליאב הציל אותי", הוא קם וחיבק אותי, בחיים לא ראיתי אותו כל כך חסר אונים, "אני צריכה לספר לכם משהו, עכשיו אחרי שהכל מאחורינו, אני באמת רוצה שנצא מזה ביחד, אז ככה, אבא אתם הסתבכתם עם משפחת פשע, אתה כבר יודע, ליאב ואחים שלו הציעו לעזור לנו איתם, הם רוצים שנעזור להם לבוא אליהם, בתמורה לעזרה שלנו הם יורידו אותם מאיתנו, וליאב ארגן לאיתי ניתוח, בשבוע הבא, הסיכוי שהוא יוכל ללכת אחרי הניתוח הזה גבוהה מאוד", איתי פתח את עיניו וכך גם הוריי, "יפה שלי, אני לא מבינה איך את סומכת עליו ככה, הוא עוסק בדברים רעים, אני לא מבינה אותך", אמא שלי הפנתה אליי את מבטה, "אמא, מסתבר שסבא מכיר אותם, הוא אמר לי שאני יכולה לסמוך על ליאב, חוץ מזה, בזכותו אני כאן היום, אני חייבת לו הרבה, אני באמת סומכת עליו", הייתה דפיקה בדלת ואמא שלי קמה לפתוח, הסתובבתי ואמא הגיעה עם גבר שהיה נראה בסביבות גיל 25, הוא לבש חליפה שחורה והיה גבוה ומאיים, היה לו אקדח אותו הוא דאג שנראה טוב, אבא שלי קם ולקח את אמא שלי, אני מיד הסתכלתי על ידו וראיתי את אותו קעקוע שהיה למאור או לאותו בחור בים, "נחמד סוף סוף לפגוש אתכם משפחת מור, נעים להכיר טל מזרחי", הרמתי את מבטי אליו המבט שלו היה קר ומפחיד, היו לו עיניים מנוכרות ומאיימות, "בואו נדבר גלוי, אני צריך את הכסף ועכשיו, כי נראה לי שאתה והחבר שלך לא מבינים אזהרות, אני חושב שהיינו הוגנים, לא הרגנו את הבן שלך, והבת שלך גם עוד בחיים, עכשיו די עם המשחקים, אני רוצה את הכסף שלי", הוא הסתכל לאבא שלי שהיה מפוחד, אתה תקבל את הכסף אנחנו רק צריכים עוד זמן, אני מבטיחה ש..., "כן כן גם אבא שלך והחבר שלו הבטיחו, עכשיו איפה הכסף", הוא אמר והחזיק לי ביד, "תעזוב אותי", "תעזוב אותה חתיכת.." איתי לא הספיק לסיים את המשפט וטל הזה הוציא את האקדח, "תסיים את המשפט, נו גיבור תסיים אותו, אני רוצה לראות אותך כותב צ'ק עכשיו ולא מעניין לי את הזין מה תפסידו", הוא הסתכל על אבי, "תוריד את היד המזויינת שלך ממנה", שמעתי את אותו קול צרוד וגברי ששמחתי כל כך לשמוע באותו רגע, זה היה ליאב, מאחוריו הייתה אמה, טל עזב לי את היד והסתובב אל ליאב, "ליאב ביטון, פשש למה זכיתי לכבוד? ", הוא הסתכל על אמה "אז מה ביטון? חברה חדשה?", הוא גיחך, "לא בדיוק, לא יודע אם אתה זוכר אז אני אזכיר לך, אמה ביטון", ליאב אמר לו ואמה חייכה, המבט של טל הפך מזחוח למופתע, "אמה ביטון מתה", הוא אמר לליאב, "כמו שאתה רואה, אני חיה ונושמת", היא גיחכה, "עכשיו תקשיב לי, כל הכסף שהמשפחה הזאת חייבת לכם יהיה בחשבון שלכם, הדבר היחיד שאני רוצה זה להיפגש עם אבא שלך, אנחנו צריכים לסגור חשבונות שהיינו צריכים לסגור מזמן", טל הסתכל עליו במבט קר, "אני לא חושב", הוא לקח אותי והצמיד אליי את האקדח, "עכשיו אני אצא מכאן, אם לא החמודה כאן לא תהיה כל כך בסדר ברגע שאני אלחץ על ההדק", הוא התחיל להתקדם איתי אל עבר היציאה בעוד ליאב אחרינו, " אני אמצא אתכם טל, אל תדאג, את בסדר?", ליאב שאל אותי, והנהנתי, הוא התקדם אל הסלון והפנה את מבטו להוריי, "אני רציתי לבוא האמת לדבר איתכם, ענת ואבנר, אני יודע מה בטח שמעתם עליי אבל אני מבטיח לכם שהדבר האחרון שאני אעשה זה לפגוע בבת שלכם", ליאב הסתכל עליי, "אני מצטער, אני שמעתי לכל האנשים ונתתי להם לשפוט אותך ולא נתתי לעצמי הזדמנות לבדוק מי אתה בעצמי, הצלת את הבת שלי יותר מפעם אחת, ועכשיו גם אותנו, אני לא אוכל להודות לך מספיק על זה", אבי אמר לליאב והושיט את ידו ללחוץ לליאב, אמה התקדמה אליי בחיוך, "לא דיברנו מזמן, אני יכולה לדבר איתך?", כן ברור, "אני מצטערת שלא אמרתי מי אני בכל הזמן שעבר, זה פשוט שאת אמה ביטון סוג של קברו בחיים", "למה? אני לא הבנתי למה אין כתבות עלייך גם באינטרנט, או שום קשר בינך לליאב או עומרי ואביאל", "כשהיינו קטנים יותר, משפחת מזרחי רצחו את אמא שלנו", מה לעזאזל?, פערתי את עיניי והסתכלתי עליה, הייתי בהלם, היא המשיכה לספר לי, "אבא שלי לא יכל לשתוק על זה, ורצח את אחד הילדים של קובי מזרחי, הוא היה יותר גדול מאיתנו בהרבה, אף אחד מאיתנו לא הבין אותו בחיים, הוא ישב בכלא הרבה זמן ובאותה תקופה המשפחה שלי בחו"ל שמרה עלינו, הם העדיפו סוג של להעלים אותי, אבל אני מקווה שהדברים יתחילו להסתדר מעכשיו"," וואו אמה אני לא יודעת מה להגיד, אני ממש מצטערת", היא נאנחה והנהנה, "האמת לא שאלתי את ליאב אבל איך אני אמורה לעזור לכם?", "את זה ליאב יגיד לך, אבל רציתי להזמין אותך לארוחת ערב אצלנו היום, מה את אומרת? אני ממש צריכה שינוי אווירה, לפני זמן קצר גיליתי גם שמאור מת אז אני עוד קצת בדאון אבל אני לא יכולה להיות עצובה בגלל זה, הוא לא היה רוצה שאני אהיה ככה, אוף סליחה אמבר על מה אני מדברת הוא עמד לחטוף אותך וראית אותו מת במקום", "היי, זה בסדר באמת, אומנם אני מבועתת ממה שקרה אבל את יכולה לספר לי מה את מרגישה", האמת הופתעתי מההזמנה שלה לארוחה, אבל רציתי הזדמנות להכיר אותה טוב יותר, ואת אחים שלה, "אני אשמח לבוא", חייכתי אליה וליאב בדיוק יצא מהבית שלנו, אמה חיבקה אותי והתקדמה אל האוטו, בעוד ליאב העביר את מבטו אליי, "פעם שלישית גלידה את יודעת", גיחכתי, "מאוחר מדי לגלידה, אמה הזמינה אותי לארוחת ערב היום", הוא חידד את מבטו והידק את לסתו, הוא התקרב אליי והסתכל בי, זה העביר בי צמרמורת אבל אני לא יודעת למה, "אני אאסוף אותך בשמונה", הוא אמר בקולו הצרוד, הוא התרחק ממני ונכנס אל האוטו, אני לא אצליח לפענח אותו, הוא תעלומה, רגע אחד הוא קר והמבט שלו יכול להרוס אותך ורגע אחרי הוא יכול להיות הבן אדם הכי חם שיכול להיות, הוא משגע אותי, כל פעם שהוא מתקרב אליי אני מתחרפנת, הלב שלי מתחיל לפעום והבטן שלי מתהפכת, אני בקושי מכירה אותו אבל הוא כבר הספיק להציל אותי כמה פעמים, אני אמורה לעזור לו עם משפחת פשע, ואה כן הוא אחד המאפיונרים הכי גדולים שיש, אני מפחדת ממנו כשהוא רחוק אבל כשהוא קרוב כל מה שאני רוצה לעשות זה לבהות בו שעות, כשהוא קרוב אליי אני לא יכולה להוריד את העיניים ממנו, אני עוד אפענח אותך ליאב ביטון, "אמבר תגידי מה קורה? הם היו גם אצלכם?", לירוי התקדם אליי במהירות, "כן הם היו פה, אתם בסדר הם היו גם אצלכם?", "כן אנחנו בסדר, הם רוצים כסף ודחוף", "אני יודעת, מזל שליאב בא והוא...", "מה ליאב? תקשיבי אמבר אין לי בעיה עם זה שהוא עוזר לנו אבל אחרי כל זה, אנחנו מסיימים איתו, מסיימים עם כולם, אנחנו חוזרים לחיים שלנו בלי מאפיונרים ובלי כלום", "כן אני יודעת הוא פשוט, לא משנה", חייכתי ונפרדתי מלירוי שנכנס לביתי, ישבתי על הספסל וחשבתי על ליאב, יש בינינו עסקה אבל בינתיים כל מה שליאב עשה זה רק להציל לי את התחת, אפילו לא שאלתי אותו מה הוא רוצה שאני אעשה כדי להביא את המשפחת מזרחי הזאת אליו, ועוד אחרי שהטל הזה היה פה היום, אבל אחרי הכל, חשבתי על מה שאמה אמרה לי לפני רגע, הם רצחו את אמא של ליאב, אבא שלו רצח את הבן שלהם, הכל הסתבך לי בראש, אני לא רוצה שבגלל העזרה שלי מישהו ימות, אני לא יכולה שזה יקרה, אני לא אסבול מוות על המצפון שלי, אני לא אוכל להתמודד עם זה, אני חייבת לדבר עם ליאב בערב על מה שהוא רוצה שאני אעשה בשבילו, אחרי היום אבן ירדה לי מהלב, אני לא חושבת שהם יבואו אלינו שוב כי הם ראו את ליאב, אולי נוכל לסיים את התקופה הזוועתית שעברה עלינו, בזמן כל כך קצר החיים שלי התהפכו והשתנו, אחרי מה שקרה לי בזמן האחרון אני לא חושבת שאני אחזור להיות מי שהייתי, אף אחד מאיתנו לא יחזור להיות מי שהיה, אבל אני בטוחה שהכל קרה איכשהו לטובה, שזה היה עוד אחד מהמבחנים שניצבים בחיים ושעלינו לעבור, לפעמים הייתי רוצה חיים בלי בעיות אבל אותן בעיות בונות את מי שאנחנו וגורמות לנו להיות חזקים נפשית, לקחת נשימה ולא להפסיק להילחם על עצמנו ועל האנשים שחשובים לנו, הדבר היחיד שאני יודעת שאנחנו נהיה חייבים לעשות עכשיו הוא לייצב את המצב הכלכלי שלנו, עוד מעט מגיע גם הניתוח של איתי, אני מתה מפחד מזה, אני כל כך רוצה שהוא יחזור ללכת, אני אעשה הכל בשביל זה, כדי שהוא יהיה מאושר שוב, כדי לראות אותו על הגלשן שלו שוב, קמתי ונכנסתי לבית שלי להתארגן לארוחה בבית משפחת ביטון, יהיה מוזר ללכת לשם, התקלחתי זריז ובחרתי ללבוש את השמלה הלבנה העדינה שיש לי יחד עם סנדלי עקב לבנות, תלתלתי את השיער שלי והרמתי אותו לקוקו גבוה, שמתי את התכשיטים שלי ובושם של ויקטוריה סיקרט, ושמחתי שהייתי מוכנה בזמן, ועוד בלי קלאו שזה לגמרי הישג!, הטלפון השמיע קול הודעה וחיוך עלה על פניי כשראיתי שהיא מליאב "אני בחוץ", היה כתוב, השבתי לו שאני כבר יורדת ולקחתי את התיק הקטן שלי מהמתלה, יצאתי וראיתי אותו מחכה לי ליד הרכב, הוא היה לבוש מכופתרת כחולה וג'ינס לבן, השיער שלו היה מסודר למעלה ויכולתי להריח את הריח שלו עוד ממרחק, מה הבן אדם עושה לי, הרשתי לעצמי להעביר את מבטי עליו כל עוד הוא לא קלט שעמדתי שם ופשוט בהיתי בו, עד שברגע אחד הוא העביר את מבטו אליי ועיניו הכחולות עברו להסתכל עליי, כל פעם שהן הסתכלו הרגשתי צורך להסתתר, הרגשתי שהוא מרגיש כל חלק וחלק שבי כאילו הוא חודר את הכל ומסתכל עליי שהוא רואה דברים אחרים, אף פעם לא יכולתי לדעת מה הוא חושב הוא היה תעלומה, התחלתי להתקדם אליו והוא אליי, הוא פתח את דלת הרכב בשבילי והתיישבתי לפני שהוא סגר אותה הוא הביט בעיניי ואני פשוט הסתכלתי בלי להגיד מילה, "את יפיפייה", הוא אמר ברצינות והסתכל עמוק בעיניי, והרגשתי שאני נהיית אדומה כמו תמיד, "תודה", גיחכתי והשפלתי את מבטי, הוא סגר את הדלת והתקדם אל עבר מושב הנהג, נו באמת אמבר בקושי את זה הצלחת להגיד, למה אני חושבת על זה בכלל, תכלס, מי יודע לכמה בנות הוא אמר את זה עם המבט המדהים והלבוש הוא פשוט הוא, שמעתי שהוא לא בדיוק בקטע של להתמסר הוא בקטע של דוגמנית וביי, וטוב זו לא בדיוק אני, אל תבינו לא נכון אין לי בעיה עם איך שאני נראית פשוט שאני לא חושבת שאני הטעם שלו ומעבר לזה, תמיד הבטחתי לעצמי שאני לא אהיה משחק של אף גבר, אחת הסיבות שאני עוד בתולה, אבל זה אף פעם לא הפריע לי, תמיד ידעתי שזה יבוא עם הבחור הנכון ואני ארגיש שזה נכון, "אמבר? הכל טוב?", "אה?", שקעתי יותר מדיי במחשבות ששכחתי שאני פה בכלל, "על מה את חושבת?", אמ בוא נחשוב, עלייך, על זה שאני עוד לא הייתי במערכת יחסים עם גבר כל כך, לא דברים חשובים במיוחד, זה מה שאמרתי במוח הנפלא שלי כמובן, "לא משהו חשוב האמת", עניתי לו, והוא הסתכל עליי מהמבטים הלא משוכנעים האלה, אבל בחרתי לשתוק, "אז, מה אני צריכה לדעת לפני שאני מגיעה לארוחה אצל משפחת ביטון?", ניסיתי לשנות נושא וחייכתי, והאמת רציתי לדעת כי רציתי שהערב ילך חלק, ליאב גיחך, " האמת אני חושב שאת תסתדרי איתם נפלא, את אמה כבר הכרת, אביאל הוא יותר השטותניק של המשפחה ועומרי האחראי, יש את עמליה שהיא כמו אמא בשבילנו, היא מדהימה והאוכל שלה, עוד לא טעמת כזה", הוא התחיל ודיבר על המשפחה שלו ויכולתי לראות פתאום ליאב אחר, לא המאפיונר הקר שכולם רואים, את ליאב שמספר על מה שבאמת חשוב לו, על ליאב שמספר על מי שהוא אוהב והדברים שבאמת יקרים לו, הוא היה אחר כשהוא דיבר על המשפחה שלו, כשאנחנו לבד, פשוט עניין אותי לדעת אם הגישה של המאפיונר הקר שלא שם על אף אחד היא רק הצגה שנועדה להראות משהו, רציתי לדעת מי זה ליאב ביטון, רגע אחד הוא היה קר, רגע אחד הוא יכול לגרום לכולך לבעור, רגע אחד את מפחדת ממנו ורגע אחר את רק רוצה לצלול בעיניו ולהרגיש בטוחה מתחת לידיו, "הגענו", הוא אמר לפתע ופנה לצאת מהרכב ואני איתו, הרמתי את מבטי וראיתי את הבית הכי יפה וגדול שראיתי בחיים, למה אני אומרת בית זה יותר כמו ארמון, מה חשבתי לעזאזל ששלושת המאפיונרים יגורו בדירת שתי חדרים, החצר הייתה יפיפיה, היא הייתה גדולה ומלאת פרחים במיוחד ורדים, הפרח האהוב עליי, הייתה בריכה ענקית, " את יודעת גברת מור אם נישאר כאן אנחנו נפספס את הארוחה", ליאב אמר כשהוא מאחורי לוחש באוזני, הוא היה קרוב מדיי, והרגשתי שאני יכולה לאבד שליטה בכל רגע, כחכחתי בגרוני, "אז כדאי שנתקדם", הסתובבתי אליו והוא גיחך והוציא יד אחת מכיסו, התקרב אליי והניח אותה לפתע על גבי, מצאתי את עצמי פשוט פוסעת איתו בחצר הגדולה עד שהגענו לדלת גדולה ולבנה, ליאב נקש על הדלת ותוך כמה שניות שמענו נעליים והדלת נפתחה לרווחה ובפתחה עומדת אישה עם שמלמלה אדומה וסיכת פרח בשיערה היה לה חיוך מאוזן לאוזן ועיניה היו זוהרות משמחה, "ליאב נו איפה הייתם", היא אמרה בחיוך ועמדה על קצות האצבעות לתת לליאב חיבוק גדול, בעוד הוא מתכופף אליה ומחבק אותה גם, הנחתי שזו עמליה, ליאב צדק היא באמת נראית מדהימה, אני חושבת שליאב מעריך ואוהב אותה כל כך כמו אמא אמיתית, כי למרות שאמא שלו נפטרה והוא ממשיך לאהוב אותה, עמליה מעולם לא עזבה, והוא נתן לה להיכנס אל ליבו ולשמור עליו, "את בטח אמבר, כמה שמעתי עלייך" היא חייכה וחיבקה אותי, "ואת בטח עמליה, גם אני שמעתי הרבה עלייך", חייכתי, והרגשתי שליאב מסתכל עליי, "נו למה אנחנו לא נכנסים בואו כבר, הכנתי הכל ורק אביאל חסר הוא יגיע עוד מעט", היא אחזה בידי והתקדמנו ברחבי הבית בעוד ליאב מאחורינו, כשהגענו אל הסלון ראיתי את עומרי ואמה וליד עומרי בחורה שלא הכרתי, "אמבר! איזה כיף שאת פה!", אמה אמרה והתקדמה במהירות לחבק אותי, "אמבר מה קורה נשמה?", עומרי שאל והתקדם להביא לי חיבוק גם, ואני הנהנתי, האמת ברגעים האלה אני ביישנית ולא מכירה את עצמי בשיט אני לא מסוגלת להוציא מילה, ניגשתי אל הבחורה שנראית חבויה מאחורי עומרי ואני חושבת שאם הייתי באה לכאן בתור החברה של מישהו מהם הייתי במצב הזה גם, "היי אני אמבר", אמרתי לה והיא קמה לחבק אותי כאילו היא הייתה צריכה את זה, "היי אני מיכל נעים מאוד", "מי ביקש את אביאל ולא קיבל?" אביאל נכנס אל הסלון בצהלה וחיוך גדול מרוח על הפנים, הוא חיבק את ליאב והתקדם אלינו, "טוב קדימה ילדים האוכל יתקרר בואו לשולחן", עמליה אמרה בדאגה וכולנו התקדמנו אל השולחן, אביאל התיישב ליד עמליה ופתאום הרגשתי חום בידי, ליאב לקח את ידי והוביל אותי אל המקום שלידו, לא ציפיתי לזה למען האמת, הוא נראה כאילו אכפת לו ממני?, מחשבה מטומטמת אני יודעת אבל הוא משגע אותי, עמליה קמה והתחילה להגיש את האוכל כשראתה שכולם התיישבו, הריחות היו מדהימים הכרתי כמה מאכלים שם אבל רק כמה, מתי עמליה הספיקה להכין את כל זה, השולחן היה צבעוני כל כך ומלא בסוגי אוכל שונים וכל כך הרבה מטעמים, הריחות כבר הסתובבו לי באף, הכל היה כיד המלך באמת, עמליה התיישבה לצד אביאל והתחלנו לאכול, הארוחה הייתה מדהימה וחצי ממנה רק בהיתי בליאב, הגעתי למסקנה שאני לא אתן לאנשים אחרים לשפוט אותו, אני אראה מי הוא בעצמי ובדרך שלי, הוא רק צחק כל הערב עם אחים שלו ודיבר עם מיכל כדי לגרום לה להרגיש בנוח, הוא אחר אני חושבת שהוא פשוט בנה לעצמו כל כך הרבה חומות כדי לא להיפגע שוב וכשהוא בסביבת האנשים האהובים עליו הוא מרשה לעצמו להוריד אותם, אבל למה איתי?, אני לא אכחיש כשאני איתו אני מרגישה כל כך בטוחה ומוגנת, מרגישה שאני יכולה לדבר על הכל ומעבר לזה שהוא נראה לי הגבר הכי מושך שיש בעולם הוא נראה כל מה שאני אחפש בגבר, ואני מדברת שטויות, אני שוכחת שהבטחתי ללירוי שאחרי שזה נגמר אנחנו מסיימים עם זה אבל הלב שלי מתחיל לבגוד במוח שלי, ואני מכירה את עצמי ויודעת שהלב שלי ינצח, אולי הפעם עדיף שזה לא יקרה, אני בטוחה שלליאב יש כל כך הרבה בנות שהוא נמצא איתן בכל יום וכל פעם מישהי שונה, אני לא רוצה להיות משחק, אני לא יכולה לתת לעצמי להתאהב באיש הזה, הוא רק עושה טובה למשפחה שלי וגם זה מתוך אינטרס אישי שלו, סובבתי את ראשי ומצאתי את מבטו של ליאב עליי, "אני שמח שבאת", הוא כמעט לחש בקול הצרוד והיפה שלו, וזה רק בלבל אותי עוד, לא הורדתי את מבטי ממנו בעוד אביאל התחיל איתו שיחה, אז גם נזכרתי שאני צריכה לדבר איתו היום לגבי הניתוח של איתי ומה שאני צריכה לעשות בשבילו, אוף בבקשה שזה ילך טוב...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
שלום לכםם, זה הפרק של היום מקווה שתאהבו תצביעו ותגיבו לי אשמח לדעת מה דעתכם 🥰
🌻☀️🌻