Save Me

פרק 3: פיצוץ

הרגשתי את הלב שלי דופק בעוד אני נושפת אוויר ומוציאה החוצה במהירות, כשאני מגבירה את, הקצב ורצה מהר יותר כאילו אין סוף, אהבתי לרוץ מוקדם בבוקר, כשאין אף אחד, רק אני רצה במהירות כאילו הכל אפשרי וכמובן עם שירים בלטינית, זה עוזר לשחרר ולחשוב בצורה ברורה יותר, חשבתי בעיקר על מה שהיה אתמול עם עידן, ואז חשבתי על עצמי, תמיד האמנתי שיום יגיע ואני אתאהב במישהו שיסעיר את הלב שלי, לא יודעת אולי אני צריכה להיות כמו קלאו לנסות עם עידן ומה שיהיה יהיה, הגעתי הביתה כולי מתנשפת ופתחתי את הדלת מקווה להרגיש את המזגן הנעים שאני מתפללת שדלוק, הגעתי ונאנחתי אנחה גדולה, הלכתי לשתות מים קרירים וצוננים ומיהרתי אל המקלחת, פתחתי את המים שזרמו על גופי ונתתי לו להירגע מהאדרנלין, 
" מה?? על מה אתה מדבר? איפה אתם לירוי?", שמעתי את אמא צועקת לפתע, לקחתי את המגבת התעטפתי בה וירדתי אל הקומה למטה בריצה, אמא מה קורה שמעתי אותך צועקת מלמעלה ופרצוף בהול עולה על מבטי כשאני פוגשת במבטה המפוחד והחיוור של אימי, אמא נו מה קרה? את מלחיצה אותי בבקשה דברי, " היה פיצוץ, הרכב של לירוי הוא התפוצץ ואיתי היה קרוב הוא איבד את ההכרה הם בדרך לבית חולים" היא אמרה ולא יכלה לעצור את הדמעות מלרדת, כששמעתי זה היה כאילו חרב עליי עולמי, מבלי לשים לב הייתי כבר בחדרי מול ארון הבגדים הגדול שלי וזרקתי על עצמי מה שהוצאתי, אני ואמא נסענו במהירות ולא הוצאנו מילה כל הנסיעה, הודענו לכולם והם היו בדרכם לבית החולים גם, נכנסנו ואמא ואני רצנו אל הדלפק,"איתי מור, איפה הוא בבקשה" אימי אמרה בדמעות, " הוא בניתוח גברתי, תוכלו לחכות לו ליד חדר הניתוח, קומה 3 חדר 103", הרמתי את מבטי וראיתי את לירוי, בחיים לא ראיתי אותו ככה, הוא היה בהלם רצתי אליו וחיבקתי אותו, הוא יהיה בסדר נכון?, הוא נשם עמוקות והרים את ראשו, הוא התקדם אל אימי וחיבק אותה חזק והוביל אותנו אל חדר הניתוח, "איפה הוא?" ראיתי את עידן ,לביא וקלאו רצים לעברנו אבל לא הבנתי איפה אבא שלי, אמא איפה אבא? למה הוא עוד לא פה?, בדיוק כשאמרתי אבא נכנס עם ההורים של לירוי אלינה ויהודה, שרצו לחבק אותו, " אני מצטערת שאני היחידה ששואלת ועוד במצב הזה, אבל מישהו מוכן להסביר לי למה לעזאזל הייתה פצצה ברכב של לירוי מה זה פה ספיד או משהו??", "אני חושש שזה בגללנו", אמר בלחש אביו של לירוי יהודה, בגללנו מי זה בגללנו?, "בגללי ובגללו" אבי אמר, אני ולירוי הסתכלנו אחד על השני בהלם, "מה זאת אומרת בגללכם, על מה אתם מדברים למה שתהיה פאקינג פצצה ברכב שלי בגללכם?", הרופא יצא וכולנו התקרבנו אליו כדי לשמוע אם איתי בסדר, "הניתוח עבר בהצלחה אבל אני נאלץ לבשר לכם שאני לא בטוח אם איתי יכול ללכת שוב, נצטרך לערוך לו בדיקות..." הוא המשיך לדבר ואמא שלי התחילה ליפול, לירוי ולביא תפסו אותה, הפסקתי להקשיב כשהוא אמר שיכול להיות שאיתי לא יצליח ללכת, פאק, נצמדתי לקיר והרגשתי שאני נושמת במהירות, הוא אמר שבינתיים רק שניים יכולים לבקר את איתי בגלל השוק, אמא ואבא שלי רצו להיכנס אבל לא נתתי להם משכתי את לירוי ביד ונכנסנו שנינו בעוד לירוי סגר את הדלת, ראיתי אותו הוא היה עם גבסים ומלא פצעים מהזכוכיות, כאב לי לראות אותו ככה, " אז, לא נפטרת ממני עדיין", הוא אמר בחיוך קטן, איך אחרי כל מה שעברת הדבר היחיד שעוד נשאר בריא זה החוש הומור איך, " למה הייתה פצצה ברכב לירוי?", הוא העביר את מבטו להסתכל אל לירוי, ולירוי שתק ולא ידע מה לעשות, ידעתי שאני לא אוכל להסתיר את זה ממנו להרבה זמן אבל העדפתי לספר לו כשהוא ירגיש טוב יותר או בכלל, אחרי שאני ולירוי נבין מה קורה, האחות נכנסה וביקשה מאיתנו לצאת כי נגמרו שעות הביקורים, אמא נשארה ללילה עם איתי ואבא חזר איתי הביתה, למה הייתה פצצה ברכב של לירוי?, " אני די הסתבכתי עם אנשים שלא הייתי אמור להסתבך איתם ברי, הוא קרא לי בשם החיבה שהוא נתן לי, למה הסתבכת איתם? על מה?, אני לא מכירה אותך ככה אבא איך עשית את זה לעזאזל?, "אני יודע אני יודע אני פשוט, לי וליהודה הייתה בעיה בזמן האחרון, עם הכסף ורצינו להלוות אבל לשנינו לא נתנו ו... טוב זה סיפור לא לעכשיו בואי", אז למתי אבא?, אני מצטערת שאני אומרת את זה בצורה כל כך ישירה אבל איתי כמעט התפוצץ היום, זאת הייתה אזהרה, אני מודה לאלוהים שהוא היה רק קרוב לרכב ולא בתוכו, יצאנו מהרכב ונכנסנו לבית, אבי אמר שהוא ידבר איתי על כך בערב ושהוא חייב לנוח קצת, התיישבתי על הספה, חושבת על מה יקרה מעכשיו, הצלצול של הטלפון העיר אותי ממחשבותיי, הלו, עניתי זה היה לירוי," אני מותש, בא לך להכין את העוגת שוקולד המופלאה שלך ואני אהיה אצלך עוד שתי דקות?", האמת מה זה עשית לי חשק, יאללה בוא, אספתי את השיער והתחלתי להכין את העוגה הכי טעימה שיש בעולם, " אני פה", לירוי צעק מהסלון, אני במטבח, " אוח איזה ריח של שוקולד" הוא הסניף את התערובת, והתיישב על השיש לידי, אז, "אז, האבות שלנו עשו משהו חרא בלי לחשוב ועוד שנייה התפוצצנו בגלל זה היום אמבר, זה אז, אני מתחרפן", יהודה סיפר לך למה? אבא שלי לא סיפר לי יותר מדי רק שהם הסתבכו עם כסף בזמן האחרון, אמרתי כששמתי את העוגה בתנור, לירוי יצא אל המרפסת ואני אחריו, " אני חושב שזה ברוך גדול, הם הסתבכו עם מניאקים שכל מי שלא מחזיר להם את ההלוואה בזמן הם מזהירים פעם אחד אבל בפעמים הבאות זו לא תהיה כל כך אזהרה", מתי נספר לאיתי?, אני לא יכולה להסתיר את זה ממנו, " נספר לו שנדע מי אלה דבר ראשון, עכשיו הדבר היחיד שאני הולך לעשות זה להוציא את העוגה מהתנור ולאכול אותה", אכלנו את העוגה עם קפה שהרגיע את שנינו, החלטתי לקחת את העוגה אל איתי מחר בבוקר ושנאכל ביחד, כך גם אמא תחזור קצת הביתה ותנוח, הדלקתי את הגז והכנתי דגים ברוטב לאמא ולאיתי זריז שיהיו מוכנים למחר, לירוי נרדם על הספה והערתי אותו שילך לישון בחדר של איתי, בבוקר קמתי מוקדם להכין קופסת אוכל לאיתי וקופסא ללירוי את מה שנשאר השארתי לאמא ולאבא, אחרי שהכנתי קופסה ללירוי יצאנו מהבית וראיתי את המונית שהזמנתי, אחרי מה שהיה אתמול העדפנו שלירוי או איתי לא יתקרבו למכוניות בכללי, כמובן שגם לי יכול לקרות משהו אבל אני לא יכולה לעצור את החיים שלי מפחד ממנוול שאני עוד לא מכירה, " אני אבוא מחר לעזור להביא אותו הביתה", הוא אמר ונפרד ממני, הגעתי אל החדר של איתי וראיתי את אותו שומע שירים ואת אמא שלי ישנה בצורה לא ברורה על הספה, מתערבת שהיא לא עצמה עין כל הלילה עד שנרדמה, הערתי אותה בזהירות, אמא יש מונית שמחכה לך בחנייה טוב? לכי הביתה ותודיעי לי שאת מגיעה יש דגים בסיר על השיש אם תהיי רעבה, היא הנהנה בעייפות נשקה לי ואז לאיתי ויצאה מהחדר, " אני מקווה שגם לי דאגת לדגים, האוכל פה מזוויע", לא רק לדגים הבאתי גם עוגת שוקולד, חייכתי כשהוצאתי את האוכל מהשקית, אני ואיתי אכלנו את העוגה כי הדגים היו לצהריים והוא התחיל לשאול אותי שאלות לגבי הפיצוץ שהיה ברכב, כמו שאני ולירוי הסכמנו לא מספרים לו עד שאנחנו בעצבנו לא מבינים מה קורה, אז התחמקתי מהשאלות ולבסוף הוא נרדם, ישבתי על הכורסא שבחדרו כשקיבלתי הודעה, פתחתי את הטלפון וראיתי שזה מעידן, אחרי מה שהיה במועדון רציתי לדעת מה הוא כתב אז נכנסתי אל ההודעה