ליליאן בלק-מאלפוי

מועדון סלית'רין

(ה.כ. שכחתי בפרק הקודם להוסיף את החלק של הצגת המורים החדשים, זה היה חשוב רק כי רציתי לציין שלילי עדיין לא הבינה למה גם פרופסור לופין בא להוציא אותה מהפנימייה וגם בדקתי ובעיקרון לכל שכבה יש 5 בנים ו5 בנות לכן אני משנה את מה שבל ספרה ללילי לגבי סידורי החדרים אתם מוזמנים לחזור ולקרוא את ההסבר החדש אבל זה לא באמת משנה חוץ מהעובדה שמסתבר שמעכשיו פנסי פרקינסון תהיה עם לילי בחדר.. וגם אני מוציאה את מיליסנט בלסטרוד מהסיפור שלי כי אני מאוד לא אוהבת את הדמות שלה...)

נ.מ.כללי.

לאחר שליליאן סיימה לסדר את חפציה בארון, היא ירדה בחזרה לחדר המועדון וחיפשה בעינייה אחר בל או דראקו, ראשון היא מצאה את דראקו עומד באמצע קבוצה גדולה של תלמידים בעודו נואם להם בקול.. את בל היא ראתה בקצה השני של המועדון יושבת עם כמה בנות מהשנה השלישית, היא רצתה לגשת לבל אבל דראקו שם לב אליה וסימן לה בידו לגשת אליו.

דראקו מייד הציג אותה לקבוצה שכללה תלמידים מכל שכבות הגיל. כמה מתלמידי השנה השנייה התחילו לשאול מה עשתה עד עכשיו בחו"ל ואם הייתה בבית ספר אחר של כישוף וקוסמות.. דראקו השתיק אותם במבטו אבל לילי חייכה, לוציוס כבר הכין אותה למצב כזה. היא סיפרה להם שהיא הסתובבה עם הוריה בעולם והם טיילו בין כל מיני קהילות קוסמים, וכשהגיעה לגיל 11 הוריה קנו לה שרביט ולימדו אותה קצת איך להשתמש בו, "בסופו של דבר ההורים שלי החליטו לשלוח אותי לפה כי הם הבינו שזה חשוב שאלמד בבית ספר. הם בינתיים עדין מטיילים בעולם אבל הם יגיעו בחופשות.." סיימה וענתה בכך כמעט לכל השאלות. הילדים הקטנים הביטו בה בקנאה והתפעלות והשאר פשוט הפסיקו להביט בה בחשדנות הסקרנית שליוותה אותה מקודם. "אבל בכל זאת איך תדעי את החומר אם לא למדת אותו מההתחלה?" שאל אחד הבנים מהשכבה ה5 או ה6. "דמבלדור אמר שאני אקבל שיעורים פרטיים עד שאשלוט בחומר." ענתה לילי, התלמיד הנהן בהבנה ואתו עוד כמה מילדי הקבוצה. "אבא שלי אמר לך להגיד את זה?" שאל דראקו בלחישה כששאר התלמידים כבר המשיכו לדבר ביניהם. היא הנהנה והוא חייך חיוך קטן, "מתאים ל-" "אני בטוחה שזה מאוד מעניין השיחה הזאת אבל לילי צריכה להכיר את חברותיה החדשות לחדר" קטעה בל את דראקו בחיוך ומשכה את לילי לכיוון קבוצת הבנות שישבו בקצה השני של המועדון. לילי חייכה לדראקו בפרצוף מתנצל, הוא גיחך  וחזר לדבר עם הילדים מסביבו..

"אז תכירי, זאת שרלוט וויליאמס" ילדה בלונדינית עם עיניים חומות שנופפה אליה בביישנות "אוליביה בראון" "תקראי לי ליב " ילדה עם שיער שטני ארוך ומסולסל, ועיניים כחולות שנופפה אליה בהתלהבות "ואחרונה שאת כבר מכירה, פנסי פרקינסון" פנסי פלטה בחוסר רצון "הי" ובחיוך אדיש.  

ליב ובל היו הדוברות הראשיות ושרלוט הצטרפה אליהם נפתחת באיטיות אך עדיין בחיוך ביישני. הם שאלו שאלה אחר שאלה וכמעט על כולם ענתה לילי בביטחון עונה בשקר אחר שקר, מסיפור הכיסוי שהכין לה לוציוס. היא לא באמת הבינה למה זה חשוב אבל היא לא התלוננה היה הרבה יותר קל לספר שקר מאשר אמת שעדיין לא מובנת לה עצמה.. חוץ מזריקת הערות אדישות וכמה עובדות יבשות על עצמה, פנסי לא דיברה הרבה ומהר מאוד הסתלקה לחדר השינה.. לאחר כמעט שעה או שעתיים פרשו גם שרלוט וליב לחדר.. 

רק לאחר חצות כשחדר המועדון היה ריק כמעט לגמרי עלתה גם בל אך רק לאחר הבטחה של לילי שגם היא תעלה עוד כמה דקות..

לילי סקרה את חדר המועדון עד שקלטה את דראקו יושב על כורסא מול האח הכבויה.. היא התיישבה לידו בשתיקה. 

"הכל טוב?" דראקו הנהן בהיסח הדעת. "זה לא היה בסדר" דראקו התנער ממחשבותיו ובהה בה בשאלה. "כשהתגרית ככה בהארי פוטר. זה לא משנה עד כמה אתה שונא אותו. זה דבר מרושע לעשות"  "אני יעשה מה שבא לי" פלט דראקו בכעס ואז הסיט את ראשו במהירות. מצטער על דבריו. לילי נאנחה "תראה הסוהרסנים משפיעים באופן גבוה יותר על מי שזיכרונותיו כואבים יותר, אם הארי התעלף זה כנראה כי הוא חווה משהו שלא תוכל אפילו לחלום עליו. אז אם אתה מעדיף להמשיך להיות מטומטם בשביל להרשים אנשים שלא באמת שמים עליך. אין בעיה, רק תעשה את  זה רחוק ממני." אמרה לילי בכעס. "אני.." אמר דראקו בשקט אך לא סיים את דבריו.  לילי קמה מכיסאה ופנתה לכיוון המדרגות

"לילה טוב דראקו" 

.....

נ.מ.כללי.

בדרך לאולם בארוחת הבוקר השיג דראקו את לילי בהליכה מהירה. " את יכולה לבוא לשנייה?" שאל דראקו ועצר את לילי באמצע שיחה עם תומס בנג'מין היחיד שעוד לא יצאה לה להכיר מהשנה השלישית.  היא הנהנה בחוסר חשק והלכה אתו הצידה במסדרון. "אני.. מצטער בסדר? אני באמת שונא את הארי פוטר הוא משתחצן ומעצב-..אבל זה לא קשור אני ינסה לא להיות 'מטומטם' כמו שאמרת.." לילי חייכה "בשבילך זה לא כל כך אפשרי" אמרה ופנתה לכיוון האולם הגדול "סליחה?" אמר דראקו מעוצבן ורץ אחריה לכיוון השולחן.

על השולחן שכבר היה מלא באוכל חיכתה להם מערכת השעות. דראקו התיישב לידה וקרא בקול. "אז היום יש לנו שעתיים של שיקויים עם רייבנקלו, טיפול ביצורי הפלא עם גריפינדור ואז שעה של גילוי עתידות. מבטלים את שני השיעורים של הצהריים בשבוע הראשון של הלימודים" הסביר דראקו ללילי. כמה דקות לפני שסיימו לאכול נשמע רעש מרוחק של אוושת כנפיים ותוך כמה שניות פרצו לאולם הגדול עשרות ינשופים. לילי כבר קראה על זה בהוגוורטס תולדות ולכן לא הופתעה. ליד הצלחת של דראקו נחת ינשוף יפהפה בגוונים שונים של חום עם קופסא קטנה מוחזקת ברגליו ולאחר כמה שניות נחת ליד הצלחת של לילי ינשוף לבן יפהפה מעורבב בצבע אפור אשר קשור אליו סרט אדום של מתנה וגם הוא החזיק קופסא קטנה לרגליו. "ינשוף חדש פלוס מתנה קטנה לכבוד תחילת השנה" אמר דראקו בחיוך לאור התדהמה של לילי "זה..אני.." גמגמה לילי "לא צריך להיות כלכך מופתעת. זה בשבילך" לחש דראקו ולילי מיהרה לעטות על פניה הבעה אדישה כאילו היא כבר רגילה לקבל מתנות כמו שכנראה מניחים על כל אחד שבא ממשפחת מאלפוי. בתוך הקופסא הקטנה הייתה נוצה מיוחדת שחלקה נראתה כמו עט שראתה פעם על שולחנה של ג'והאנה וחלקה השני נוצה רגילה. הנוצה קושטה בנחשי כסף קטנים. "איפה ה-" "זו נוצה מיוחדת, היא לא צריכה קסת" אמר דראקו ספק לה ספק לילדים מסביבם שהביטו בנוצה בהשתוממות וקנאה. "כדאי שנלך" אמרה לילי, מביטה בשעון הגדול על קיר האולם, דראקו הנהן. היא עקבה אחריו לכיוון המרתפים. "את השיעור מלמד פרופסור סנייפ שהוא גם ראש הבית שלנו" אמר דראקו קצת לפני שנכנסו לכיתה. ליליאן נשמה עמוק. היא לא ידעה מה מחכה לה אבל זה היום הראשון שלה ללימודים וההתרגשות, כבר אכלה אותה מבפנים...