ליליאן בלק-מאלפוי

ליליאן

היא לא יכלה לדמיין מישהו שהיה דומה להורים שלו כמו דראקו..

לנרקיסה היה שיער בלונדיני חיוור וכמעט לבן מעורבב עם שחור באופן טבעי
היו לה פנים נעימות אך היא סקרה את ליליאן בחשדנות מסויגת.

לדראקו היה שיער בלונדיני חיוור וכמעט לבן כמו הוריו ופניו היו שילוב של הוריו,
הוא הסתכל עליה בסקרנות מעורבת באדישות שחצנית ולליליאן הייתה הרגשה שייקח זמן עד שייהפכו ל'אח ואחות' כדברי לוציוס..

שניהם לבשו בגדים מפוארים מדי לטעמה יחסית לסיבוב קניות שהניחה שהיו בו לאור השקיות שהחזיק גמדון בית קטן -(היו כמה בפנימייה)-דראקו היה לבוש בחליפה כמו אביו רק ללא הגלימה ונרקיסה לבשה שמלה בצבע כחול כהה מעוטרת בסלסולי כסף..

לוציוס אמר שמכיוון שאת הפרטים החשובים כולם כבר יודעים נשב קודם כל לארוחת צהריים.

 הארוחה עברה בשתיקה ולמרות שליליאן לא הכירה  אף אחד מהמאכלים הם היו הטעימים שאכלה בחייה..

נ.מ ליליאן.
בסיום הארוחה פנה לוציוס לדראקו,
"למה שלא תראה ללילי כמה מהספרים האהובים עלייך בספרייה?"
דראקו הנהן
וסימן לי בראשו לבוא אחריו.
עלינו במעלית בשתיקה ונכנסנו אל הספרייה הגדולה.
מצב רוחו של דראקו השתנה ב180 מעלות הוא נראה כאילו נמלא חיים מחדש והראה לי כמה מהספרים האהובים עליו שלושה היו ספרי כישופים שלא הכרתי אבל לאחר מכן הוא הראה לי שניי ספרי מתח שהייתי קוראת שוב ושוב בפנימייה ובמשך כחצי שעה דיברנו על מה יהיה בספר הבא..
בפנימייה רוב הילדים התנהגו אליי יפה כשג'והאנה הייתה בסביבה אבל כשלא...
בוא  נגיד שהבנתי למה דראקו היה שקט כלכך בנוכחות הוריו..
"את יודעת לאיזה בית את רוצה ללכת?"
שאל דראקו
עניתי בשלילה
"הכי כדאי לך בסלית'רין
הפלאפף  זה סתם בית של חלשים ורייבנקלו של חנונים
ובגריפנדור כולם שחצנים
במיוחד פוטר וגריינג'ר הבוצדמית.."
את השמות האחרונים הוא אמר בקנאה יותר מסלידה והחלטתי שעדיף לי לא ליצור רושם ראשוני על סמך הדיבורים שלו במיוחד כשלפי דעתי הפלאפף היה בית של טוב לב ונאמנות, רייבנקלו בית של חוכמה וגריפנדור של אומץ למרות שהנחתי שלגבי השחצנות יש סיכוי שהוא לא טועה לעומת זאת סלית'רין שחצן הרבה יותר, ידעתי מה זה בוצדם, הילדים בפנימייה אמרו שבעולם הקוסמים עדיף שההורים שלך יהיו חסרי קסם ואתה כן וחלק הפוך..
אבל ידעתי שסלית'רין היה הבית היחיד שממש היה אכפת לו מהדברים האלה.
חלק מהילדים בפנימייה הספיקו להעביר שנה או שנתיים בהוגוורטס לפני שגילו שהם סקיבים, הם אמרו שברגע שתלמידי סלית'רין גילו הם עשו להם את המוות אבל למרות כל זה שתקתי בזמן שדראקו
המשיך ללכלך על בני משפחת ווילזי או וויזלי, לא כל כך הקשבתי אך כשהמשיך ואמר וקרא להם בוגדי דם מטונפים קטעתי אותו ושאלתי אם גם לו יש ספרים בחדר הוא הנהן בהתלהבות "רוצה לראות"?

החדר של דראקו היה.. מפואר, בלשון המעטה, כמו חדר של נסיך .
אפשר אפילו להגיד שרק לפי החדר שלו אפשר היה לדעת שלמשפחת מאלפוי לא חסר כסף.
אם מקודם חשבתי שירוק לקח חלק עיקרי באחוזה אז בחדר של דראקו הכל היה ירוק!  גם אצלו הייתה ספרייה קטנה חלק מהספרים היו ספרי הלימוד שהיו גם אצלי אבל השאר היו מלא ספרים שלא הכרתי.
"כל אלה הם ספרים שבספריית הוגוורטס נחשבים אסורים" הוא גלגל עיניים "אבא קנה לי כל מה שביקשתי יש פה כל כישוף אסור שתוכלי לחשוב עליו" אמר בהתלהבות.
ההיגיון שבי נסה להזהיר אותי ממה שזה אומר אבל רגש אחר שלא אהבתי השתיק אותו.
"אני יכולה לראות?" שאלתי בסקרנות.
דראקו נראה מרוצה מההתלהבות שלי והנהן.
"תיקחי איזה שבא לך" אמר ואז מילמל בעצבנות איזה משהו על שיעורי בית שיש לו לעשות.
הוא התיישב בשולחן הגדול והתחיל לכתוב על קלף שנראה שהפסיק באמצע.
סרקתי את הספרים לקחתי ספר בשם-'כשפי האופל של ברדינוס (קרושיוס=בדיחה)' הספר היה מלא בדרכי עינויים מחרידות וסגרתי אותו מזועזעת לאחר כמה דקות.
"את יכולה לשבת על הכורסא עם את רוצה" אמר דראקו "לא זה בסדר נראלי אני אלך לבדוק את המרפסת מר לוציוס אמר שכדאי לי לבדוק אותה" "טוב אז חכי אני אבוא אתך" הוא שרבט כמה משפטים אחרונים על הקלף וחתם את שמו במהירות..

דראקו פתח את דלת המרפסת וסימן לי בראש לבוא אחריו.

לאחר כמעט 10 דקות שבהם עלינו בגרם המדרגות שנראה כאילו לעולם לא נגמר הגענו לדלת עץ גדולה.
עקפתי את דראקו בריצה ופתחתי את הדלת, משב רוח חזק דחף אותי כמה צעדים לאחור, דראקו גיחך.
"זאת אחת מהמרפסות הגבוהות בלונדון, אבל אף אחד לא יודע על זה כי אבא שלי הסתיר אותה" "איך?" "בקסם"..
דראקו פתח את הדלת עד הסוף ומרפסת ענקית התגלתה לפנינו.
בפינה הימנית היו כמה ספות לבנות מעוטרות בכסף  ליד שולחנות שיש קטנים.
ובפינה השמאלית הייתה בריכה די גדולה ולידה כיסאות שיזוף כמו בבריכה בפנימייה.
אבל הדבר המוזר היה שהיא הייתה רק רצפה לא היו סורגים או קירות שימנעו ממך ליפול.
"ומה אם תיפול פתאום" שאלתי יותר צינית מחוששת.
"זה לא אפשרי" נשמע קול מאחורינו
"מה?
איך הספקת?" שאלתי את לוציוס מופתעת
הוא צחק
"כנראה שדראקו שכח לספר לך שהמעלית מגיעה גם לפה" אמר בעודו מצביע על המעלית שהייתה צמודה למדרגות אבל הייתי יכולה להישבע שהיא לא הייתה שם קודם.
"כן, סליחה על זה" אמר דראקו מתאמץ לא לצחוק.
גלגלתי עיניים.
ניגשתי יותר קרוב לקצה המרפסת והסתכלתי על הנוף שנגלה מולי.
ערים על גבי ערים עם כמה אגמים גדולים שנראו כמו שלוליות מהמרחק הזה.
הבתים והרחובות כמו נעלמו
והייתה הרגשה שהמרפסת שוכנת באמצע שום מקום.
"כישוף פשוט" אמר לוציוס
וניסה לשלוח את ידו אל מעבר לקו המרפסת אך נראה כאילו נתקל בחומה בלתי נראית.
חייכתי.
לחיות בבית של קוסמים זה הרבה יותר מגניב משחשבתי...