ליליאן בלק-מאלפוי

שיקוי ועייפות

לילי שכבה על המיטה במרפאה, מכורבלת בשמיכות והקשיבה בחצי אוזן לקולות הדיבור של המבוגרים מהצד. דמבלדור, מקגונגל, רמוס, סיריוס וסנייפ, השניים האחרונים הסכימו לשים בצד את האיבה ביניהם ולהתמקד בלמצוא פיתרון. לילי הרגישה מצוין, הצמיד היה על ידה ומאדם פומפרי הביאה לה כמה תרופות שנתנו לה הרגשה של קלילות ושאננות. נשמע היה שדמבלדור הגיע לאיזשהו פיתרון אבל העייפות השתלטה והיא נרדמה.

כשהיא התעוררה השמש כבר זרחה והיא שמה לב לכמה דברים. גביע גדול וחצי ריק עמד על השידה הצמודה למיטתה ולידו הצמיד שלה, מזה היא הבינה שדמבלדור באמת מצא פיתרון. ועל שני כיסאות ליד המיטה ישבו רדומים, לופין וסיריוס כשסיריוס נשען על הכתף של לופין וראשו של לופין נשען עליו. היא גיחכה והביטה לעבר השעון על הקיר, 7 בבוקר. לילי שכנעה את עצמה שהם יוכלו לישון אחר כך והיא הייתה זקוקה נואשות לתשובות, אז היא העירה את השניים וחיכתה בסבלנות עד שהתעוררו לגמרי (ללופין לקח פחות מדקה, סיריוס זה כבר סיפור אחר),"בוקר טוב" אמר לופין בעליזות "כן, כן, בוקר טוב ובלה בלה בלה, מה בסוף?!"שאלה בקוצר רוח, לופין חייך ושלח חצי מבט לסיריוס שעוד היה רק חצי ער, הוא דחף את סיריוס מהכיסא, "אחרת הוא לא יתעורר" הסביר לופין ללילי. סיריוס פתח בשצף קללות שלא היו מביישות גם את רון(הילד אוהב לקלל) ואז התנפל על לילי בחיבוק, "עשית לי התקף לב אתמול" אמר ולילי חייכה, "כן סליחה לגבי זה, בכל מקרה אז מה קרה בסוף?", "אוקי.. אז ככה" פתח לופין " דמבלדור אמר שלקללה יש כמה סוגים, נגיד לרגולוס זה השפיע רק על הכעס וגם דורות אחורה של משפחת בלק הקללה השפיע רק על רגש אחד שלילי כלשהו, אבל אצלך זה משפיע על יותר, הוא אמר שזה לא דבר רע בכלל, ככל שזה משפיע יותר עכשיו, ברגע שתלמדי לשלוט על הקללה תוכלי לנצל את זה לכוח חזק וחיובי. השיקוי שסנייפ הכין-" "סברמאוס, אני מבקש" קטע אותו סיריוס, לופין גילגל עיניים והמשיך "השיקוי בסך הכל העלים את ההשפעה של הקללה לזמן מה אבל זה לא יחזיק הרבה, לכן דמבלדור וסיריוס דיברו וממחר כל יום ב8 בערב תלכי למשרד של דמבלדור והוא ילמד אותך לשלוט על זה." סיים לופין, היא הנהנה ופנתה אל סיריוס, "גם אתה תבוא?", "בעיקרון כשיש את דמבלדור את לא באמת צריכה אותי אבל אני אבוא כשאני אוכל, עדיין יש לי לנסות לסיים סידורים של 12 שנה" אמר סיריוס בחיוך, לילי גיחכה "טוב, אז אני כבר יכולה ללכת נכון?", לופין הינהן, היא נתנה לו ולסיריוס חיבוק מהיר ורצה לחדר המועדון, היא עוד הייתה עם התלבושת מאתמול אבל היא הייתה צריכה מקלחת בדחיפות והיא גם הבטיחה לפרד וג'ורג שתסביר להם הכל.

בארוחת הבוקר היא הייתה צריכה להסביר לא רק לפרד וג'ורג' אלא גם להארי, רון, הרמיוני וג'יני, היחידים שידעו על הקללה ולכן לא האמינו להסבר של מקגונגל שלילי חולה..  פרד וג'ורג' אמרו שכל הקטע עם הקללה ממש מגניב וניסו לנחש מה היא תוכל לעשות כשתלמד לשלוט על זה, רון וג'יני הצטרפו אל הניחושים, הרמיוני עוד נראתה מודאגת והארי רק שאל אם היא עכשיו בסדר והשביע אותה שתספר לו הכל מהמפגשים עם דמבלדור.

"בבקשהה" "לא" "כן" "לא" "נווו" "פרד, לא. אין שום סיכוי שאני עוזרת לכם להפוך לאנימגאים!" "נו, באמת לילי לפני שאת מנסה לשכנע אותנו שאת לא רוצה, קודם תשכנעי את עצמך" "קדימה לילי אין שום בושה בלרצות לשבור כמה חוקים" "הרבהה חוקים, חוץ מזה אני לא יודעת איך", השניים הרימו גבה ולילי נאנחה, "טוב, אני כן יודעת איך", היא נשענה על אחד העצים והביטה במי האגם הצלולים, "אבל זה לא משנה, אנימגאים אנחנו לא נהיה" היא אמרה בקול חלוש אבל החלטי, פרד וג'ורג' הכירו אותה מספיק בשביל לדעת שהיא לא עומדת לשנות את דעתה. "מי בא לקפוץ לאגם?" שאל פרד, "השתגעת?! זה קפוא, אתה תמות מקור" ענתה לילי, היא נזכרה בלחש שימנע את זה אבל האינסטינקט הראשוני השכיח אותו מראשה, פרד חייך "האם יש סיכוי שמאלפוי דואגת לי?" שאל בגיחוך, לילי גלגלה את עיניה, "אני לא מאלפוי", חיוכו של פרד דעך במקצת, וג'ורג' שעד עכשיו רק חייך ושתק, אמר "ברור שלא, את יותר מדי גריפינדור בשביל זה", לילי חייכה בתגובה וקמה, "יודעים מה אני קופצת לאגם, שאחד מכם יביא את המטאטא שלו", ג'ורג' ופרד מלמלו שניהם לחשי זימון והמטאטאים הישנים שלהם הופיעו במהירות, לילי כבר ידעה מה היא הולכת לקנות להם לחג המולד. היא לקחה את אחד המטאטאים, ועלתה עליו במהירות, "אוקי וואו, איך לעזאזל?" שאל פרד כשהיא התייצבה ונעמדה על המטאטא באיטיות, ג'ורג' רק הביט בה בעיניים פעורות, היא חייכה וכיוונה את המטאטא שירחף מעל מקום טיפה יותר עמוק באגם, היא נזכרה ומלמלה את הלחש שיגן עליה מהקור וישאיר אותה עם בגדים יבשים, וקפצה תוך כדי סלטה משולשת אל תוך האגם. לאחר כמה שניות שצללה במים, היא הוציאה את ראשה לנשום אוויר, "נו אתם באים?" היא קראה לעבר פרד וג'ורג', השניים כמובן הנהנו, היא החליטה שקודם תיתן להם לקפוא קצת. "לילי! מה לעזאזל?! זה ק-קפוא" אמר ג'ורג' בשיניים נוקשות, הוא ופרד רעדו בתוך המים, פרד שתק עוד כמה שניות כי הרי הוא זה שהציע את הרעיון, אבל גם הוא נכנע לבסוף "לילייי", היא צחקה "טוב נו סליחה, היא הטילה על שניהם את הלחש, "את מרושעת אבל זה אומר שלימדנו אותך כראוי, אז אני לא יכול לכעוס" אמר ג'ורג', פרד רק השפריץ עליה מים בתודה. היו כמה ילדים שהביטו בהם, חלקם צחקו וחלקם רק הרימו גבה, אבל ללילי לא היה אכפת, "אני מכריזה בזאת על פתיחת מלחמת המים הראשונה בתולדות הוגוורטס!" אמרה ברשמיות ושניה לפני שהטילה לחש שיפיל גל על התאומים רעש של מטאטא נשמע מרחוק, "חכווו ליייי!!" צעק לי ג'ורדן, וקפץ מהמטאטא, הנחיתה הפריצה על שלושתם ביחד, "קצת עזרה לילי" ביקש כשהוציא את ראשו מהמים, לילי הטילה גם עליו את הלחש, ופרד שאג "המלחמה התחילה!!" ...

למחרת ב8 בערב הלכה לילי אל משרדו של דמבלדור והוא חיכה לה מחוץ למשרד עם חיוך חביב, "אני שמח לראות שאת בסדר, חשבתי שכדאי שנתחיל את השיעור היום ביער האסור, נבדוק מה גרם לכך שתרוצי דווקא לשם" אמר בנימה עליזה כהרגלו, לילי הנהנה, והם פנו אל מחוץ לטירה ואל היער האסור...

שבת שלום❤