גמור*
אז מה קורה ששתי ילדים נפגשים,
אחד ילד דחוי, ילד שקשה לו להתחבר, הוא רק מחכה ליום שהחיים יגמרו, רק מחכה ליום שלאף אחד לא יהיה אכפת ממנו ואז הוא יסיים את זה בלי להכאיב לקרובים אליו,
השני ילד מקובל, הוא משחק בקבוצת הכדורגל והוא נחמד לכולם, המשפח...
נקודת מבט הארי: אמא עכשיו מסיעה אותי לבית ספר, היום הראשון של השנה, עוד לא התחיל ואני כבר מתחרט שאני הולך לשם, הכול עומד להיות כמו כל שנה, אני הילד 'המוזר' שכולם שונאים עד שמישהו בא מרביץ לו וקולט שהוא לא מחזיר ואז גם כל השאר מתחילים להרביץ לו, כל שנה אמא שלי מעבירה אותי בית ספר וכל שנה זה קורה מחדש, בהתחלה חשבתי שהבעיה היא בילדים אבל אחרי 2 בתי ספר חשבתי שהבעיה היא באיזור אבל אז אחרי שעברנו עיר הבנתי שהבעיה היא בי, כל מה שהם רואים בי זה טרף קל, ומסיבה טובה, בכל זאת אני פשוט ילד מכוער ומוזר שאפילו לדבר או להגן על הכבוד שלו אין לו אומץ, כל מה שנשאר לי לקוות זה שפה הילדים טיפה רחמניים ורק ירביצו לו ולא יעירו לו הערות, מניסיון המילים זה הדבר שהכי פוגע, כל מילה שזרקו לי פעם גרמה לי לחשוב על הכל, שקראו לי שמן בפעם הראשונה או שקראו לי מכוער בפעם הראשונה ובואו לא נשכח את הפריק, המוזר, השקט, האובדני, פעם אחת אפילו קראו לי מטאטא, בפעם אחת אני מתכוון בבית ספר אחד, אני כבר בן 16 וכל מה שאני מחכה זה לסיים את בתי הספר ולמזלי הציונים שלי דיי טובים ככה שלהישאר כיתה זה לא דבר שיקרה לי, "הארי" אמר שלי קראה לי ויצאתי מהבועה שנכנסתי אליה "כן אמא?" שאלתי "הגענו" היא אמרה ולקחתי את התיק ויצאתי מהאוטו "ביי הארולד" אמא שלי אמרה לי, אני שונא את השם הזה, זה אפילו לא השם שלי "ביי אמא" אמרתי והיא נסעה, השאירה אותי פה לבד עם כל השטנים הקטנים שמתרוצצים כאן, כל אחד מחפש מישהו חלש יותר ממנו מהשניה הראשונה, טוב עוד שנה של כאב ראש הנה התחלנו, התחלתי להתקדם וכל הצעקות של הילדים חירפנו אותי, אוקי אז לא ראיתם אחד את השני חודשיים ו.... זה לא סיבה לחורר לי את האוזן, שמתי את האוזניות שלי ושמתי שירים על פול ווליום, סוף סוף קצת שקט, לפחות לעשר דקות הקרובות עד שיתחיל השיעור, התחלתי להתקדם וחיפשתי את הכיתה שלי, י'3 התחילה להתנגן פרסומת חופרת ולקחתי את הטלפון כדי להעביר אותה, עוד 2...1... לחצתי על הכפתור שמעביר את הפרסומת ובלי ששמתי לב הייתי על הריצפה, "אופס" נפלט לי והרמתי את ראשי מהטלפון וראיתי ילד שגם על הריצפה ולידו עומדים עוד המון נערים, יופי הארי רק היום הראשון וכבר עיצבנת את המקובלים, דרך נחמדה לקבל מכות, "מה יש לך ילד תסתכל לאן אתה הולך" אחד מהילדים שעמדו אמר לי, ילד שנראה בגילי, טיפה יותר נמוך ממני, שיער שחור עיניים חומות חולצת טישרט ומכנס רחב, ערס טיפוסי, נדפקתי "תסתום זאין" הילד שהיה על הריצפה אמר לילד שדיבר איתי בזמן שהוא קם מהרצפה "היי" הילד אמר לי, היה לו שיער חום כהה ועיניים כחולות יפות, הוא היה יותר נמוך ממני וצבע עורו היה חיוור טיפה, הוא הושיט לי את היד שלו כדי לעזור לי לקום, אני לא צריך עזרה ממנו, קמתי לבד והתחלתי להתקדם, "תתקדמו אני תכף בא" הילד אמר לחברים שלו ושמעתי את הצעדים שלו מאחורי, טוב תתכונן הארי אתה עומד להיות מוכה, אולי אני אחסוך את הבושות ואלך למקום בלי ילדים, כן! זה רעיון טוב "חכה רגע" הילד אמר לי, לא לא בבקשה לא יש כאן הרבה ילדים, התחלתי להתקדם מהר יותר ויצאתי לחצר, כבר בקושי היו פה ילדים, לפתע הרגשתי יד על הכתף שלי והתחלתי להילחץ, שמתי את היד על הפנים שלי כדי להגן עליהן, הדבר האחרון שאני צריך זה שאמא שלי תחפור לי על זה שמרביצים לי ואני אנסה למצוא לה תירוצים, "הכל בסדר?" הוא שאל, "מה?" שאלתי, והוא הוריד לי את היד שלי מהפנים שלי בעדינות, פאק לא בפנים!, החזרתי מהר את היד שלי לפנים "אל תפחד ממני אני לא אעשה לך כלום" הוא אמר, טוב הארי לפחות אל תשתפן, הורדתי את היד מהפנים והוא ניסה להתקרב אלי אבל כל צעד שהוא לקח קדימה אני לקחתי צעד אחורה, הוא הבין את המסר והפסיק להתקדם, "אני רק רציתי להגיד לך שאני מצטער על מקודם, החבר שלי קצת...אממ....עצבני אבל זה לא בגללך" הוא אמר "אוקי, אני מצטער שהפלתי אותך" אמרתי והוא חייך, החיוך שלו היה הדבר הכי יפה שראיתי היום, או בזמן האחרון, או בכלל, הוא צריך לחייך יותר, "הכל טוב זה לא שעשית את זה בכוונה" הוא אמר "איזה כיתה אתה?" הוא שאל אותי "י'3" עניתי "גם אני" הוא אמר, "בוא נלך ביחד" הוא אמר ושם לי יד על הכתף, התרחקתי ממנו, אני לא אוהב שזרים נוגעים בי, "סליחה" הוא אמר "על מה?" שאלתי, מה הוא כבר עשה? "אתה פשוט נראה קצת לא בנוח כי נגעתי בך" הוא אמר, פאק הוא ראה, עכשיו הוא בטח יחשוב שאני פריק, טוב הארי תזרום אולי הוא עוד לא הבין שאתה פריק "זה בסדר, אני פשוט לא כל כך אוהב שנוגעים בי" אמרתי בכנות מקווה שזה לא מוזר מדי, בעצם מה אני חושב לעצמי בטח שזה מוזר מדי, כל הכבוד הארי עכשיו אתה מוזר "הבנתי, אני אשתדל כמה שפחות לגעת בך" הוא אמר וחייכתי טיפה כי הוא לא חושב שאני איזה פריק מוזר אבל ישר הורדתי את החיוך, תמיד אמרו לי בבית ספר שהחיוך שלי מכוער, אני לא רוצה שהוא יחשוב שאני מכוער למרות שנראלי שהנזק כבר נעשה, "למה אתה מסתכל על הריצפה?" הוא שאל "אני לא יודע" עניתי, אני כן יודע, אני לא רוצה להסתכל על אנשים כי הם יראו ישר כמה אני מכוער ויגעלו ממני, "תסתכל עלי" הוא אמר והרים לי את הראש מהסנטר, נרתעתי מהמגע הפתאומי הזה ולקחתי צעד אחורה, "אני מצטער שכחתי, אבל בבקשה תסתכל עלי יש לך עיניים יפות" הוא אמר, רגע מה? הוא חושב שיש לי עיניים יפות? אוקי ננסה, מקסימום יתחילו להתרחק ממני מהיום הראשון, זה גם ככה יקרה במוקדם או במאוחר אז מה זה מפריע לי אם זה מעכשיו, הרמתי את המבט שלי והסתכלתי עליו, הוא בחן את פני בחיוך ואני בחנתי את פניו, הוא כל כך יפה, למה בן אדם כזה יפה כמוהו מסתובב עם מכוער כמוני, אני מניח שהוא פשוט ירביץ לי אחר כך או משהו בסיגנון, נכנסנו לכיתה וראיתי פנים מוכרות, פאק זה לא יכול להיות, לא לא לא, רק לא ג'קסון! הוא התקרב עלי עם חיוך זדוני על פניו והשפלתי את מבטי מהר "מי זה אם לא סטיילס הקטן והמכוער" הוא אמר, הנה התחלנו, לקחתי צעד אחורה והוא התקדם קדימה עד שבקושי היה בינינו מרווח, ג'קסון זה הבחור מהבית ספר קודם קודם קודם שלי, הוא תמיד היה מרביץ לי וזורק לי הערות על המראה והמשקל שלי, הוא היה אחד האנשים היותר גרועים שיצא לי לפגוש, הוא גם עשה לי דברים יותר גרועים, הוא הניח את היד שלו על החזה שלי ליד הכתף וזה הזכיר לי את כל מה שהיה עושה לי כשלמדנו ביחד, לצערי לא את המכות, הרגשתי את הדמעות עולות בעיניים שלי וניסיתי לעצור אותן כמה שיותר.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
