"דיי דיי כבר עם העצבים שלך!!! אני רק שאלתי אם קרה משהו"
"נו חיימשלי די לבכות בבקשה"
הוא משך אותי אליו וחיבק אותי חזק ואני התחלתי להרגע
"יאללה אלי צריך להתארגן לדניאל"
"טוב"
קמתי ממנו אבל הוא תפס לי ביד
"קודם נשיקה"
ניקשתי אותו קלות על השפתיים ואז קמנו מהספה ועלינו לחדר להתלבש. לבשתי רופייה רופפת טורקיז טייץ שחור וואנס טורקיז. עשיתי קוקו גבוה וענדתי צמיד כסף ששון קנה לי. שון לבש חולצה אפורה ג'ינס כחול ם שיפשופים ואוחסטאר שחורות. יצאנו מהבית והלכנו לדניאל. כשהגענו אליו יובל פתחה לנו ונכנסנו
"שלומות זוג יונים שלי"
"היי"
התחבקנו והתיישבנו על הספה
"איפה דניאל?"
"עדיין יושן... כרגיל"
"אני אלך להעיר אותו"
שון קם ועלה למלה ויובל התיישבה לידי ובהתה בי בפרצוף פורח
"נו.. אתם כבר יודעים מתי אתם מתחתנים?!"
"לא נראלי תהיה חתוונה בכלל"
אמרתי לה והשפלתי מבט
"מה את אומרת שטויות?!?!!?!?"
"אנחנו כל הזמן רבים ואי אפשר ככה יותר"
"זה טוב שאתם רבים ככה אתם לומדים מהריבים ולא חוזרים עליהם יותר"
שמעתי את הבנים יורדים וישר שיניתי נושא לנשף
"עוד יומיים הנשף יובייייייי"
"כןכןכןכןכןכןכן אני יודעתתתת"
"וואי תשמעי אני התאהבתי בשימלה הזאת שקנינו"
"גם אני בשלי מילה"
"ככה את בוגדת בי עם מישהו אחר?!"
שון ודניאל הגיעו ושון התיישב לידי
"אויש תסתום"
אמרתי לשון ונישקתי אותו
"בוקר טוב יפיוף שלי"
"בוקר טוב מלכה שלי"
יובל ודניאל התחבקנו והתחילו להתנשק
"תקשיבו שניה!! עלה לי רעיון לראש"
ניתקתי את הנשיקה משון ונעמדתי מולם
"נו"
"בואו נעשה מסיבה ♥_♥"
"יאאאא מה זה באלי מסיבה"
"אז יאללה דניאל ויובל נוסעים להזמין הכל ואני ושון ננקה ונסדר פה"
"סיכמנו, יאללה בהצלחה!!! שמונה כולם מוכנים!"
סיכמנו בינינו והתחלנו לסדר הכל
~פרק 23~
"תזיזי שמאלה, לא ימינה, אחורה, קדימה קצת, צעד אחד לשמאל או יופי זהו"
"שנה לוקח לך להחליט איך להעמיד שולחן מסכן"
"ישלך עוד תלונות אדוני??"
"כן"
"שהן.."
"שקל מאוד להתאהב בך"
"אויש תסתום"
עליתי על השולחן והוא נישק אותי
"בכל חור אתם תמצאו תזמן להתנשק"
"היית חייבת להרוס את הנשיקה?"
"חחחחחח כן"
"חחחח"
ירדתי מהשולחן והלכתי לעזור ליובל עם הכיבוד והשתייה ושון הלך עם דניאל לסדר ולארגן את הכניסה לבית ואת החצר
"יובי המסיבה הזאת מה זה לא במקום, לא יודעת למה בכלל הצאתי אותה"
"למה לא??"
"כל השבוע הזה ישלי בחילות, סחרחורות, כאבי גב"
"את לא חושבת ש..."
"אני מקווה שזה לא הריון"
"ישלך פה בדיקת הריון?"
"לא אני צריכה לנסוע לקנות"
"אז בואי ניקח אוטו של אחד הבנים וננסע"
"וואי חכי שניה"
רצתי לשירותים ושוב פעם הקאתי. אני ממש מפחדת לחשוב שזה באמת הריון ואז זה יהרוס לי את הצבא והסיום לימודים וגם לשון זה יהרוס הרבה דברים, אני לא עושה הפלה אבל גם תילד שון לא ירצה לגדל ואני לא מוכנה לאבד ילד ומתי זה בכלל קרה? אין מצב שבפעם הראשונה כי נזהרנו ועשינו הכל בשביל לא להכנס לזה
יצאתי מהשירותים וחזרתי ליובל
"יאלה בואי ננסע"
יובל אמרה לי ופתחה את הדלת
"אני רוצה לבטל את המסיבה"
"זה כבר אי אפשר"
"אז אפשר לנסוע אלייך לנוח?"
"ברור.. את ושון או לבד?"
"עם שון.. ואם כבר אז יש מצב אני ינסע איתו לקנות את זה"
"בואו אני ינסע איתכם ואז תחזירו אותי לפה"
"תישארי עם דניאל. הוא לא יסתדר לבד עם הכל"
"טוב ואני ודניאל יכולים להשאר פה לישון?"
"ברור אבל תני לי קודם לקחת לנו מה ללבוש"
עליתי אליי לחדר ולקחתי פיג'מה ובגדים למחר
"טוב יובי ביי תהנו, אני יספר לך הכל מחר"
"בהצלחה חיימשלי"
התחבקנו ויצאתי מהבית ושון חיכה לי באוטו. נכנסתי לאוטו חגרתי והוא התניע תאוטו. הוא שם תיד שלו על הרגל שלי ואני העלתי את מבטי לשמיים בתקווה שזה כלום
~פרק 24~
**נקודת מבט של יובל**
"דני ופתאום אלי ושון יהפכו להורים? מה יהיה?"
"קודם שהיא תעשה את הבדיקה ותני להם להחליט מה לעשות עם ההריון"
"אני מכירה את אלי היא בחיים לא תעשה הפלה"
"אני מכיר את שון והוא בחיים לא ירצה לגדל תינוק לפני צבא"
"טוב ניתן להם כבר להחליט התינוק שלהם"
"כן בדיוק"
"ודני מה יקרה אם אני יכנס להריון?"
הנחתי את השקית וליפפתי את ידיי סביב צווארו של דניאל
"לפני הצבא או אחרי הצבא אני לא מבטיח לך שום הריון"
הוא הושיב אותי על השיש ואני התכופפתי אליו ונישקתי אותו
"יאללה צריך להמשיך לסדר לפני שכולם באים"
קפצתי מהשיש לריצפה וחזרנו לסדר ולארגן
**נקודת מבט של אלין**
בהיתי בבדיקת ההריון... לא יכולתי להאמין שאני בהריון משון. אנחנו נזהרנו אז איך זה קרה? שון בחיים לא ירצה לגדל אותו לפני הצבא ואני לא יוכל לגדל אותו לבד ועוד במיוחד שאין לנו הורים שיעזרו. לעשות הפלה אני גם לא יוכל זה כמו רצח בשבילי ועם רצח בלב אני לא יצליח לחיות.
התחלתי לבכות מרוב כל המחשבות שעלו לי בראש. זרקתי את הבדיקה והלכתי לחדר ששון היה בו. התיישבתי לידו והוא ישן אז פשוט בהיתי בו. שוב פעם חזרו לי המחשבות לראש ואני חזרתי לבכות והערתי את שון
"סליחה שהערתי אותך"
"מה קרה אלי??"
הוא משך אותי אליו וחיבק אותי
"תשב רגע שון"
התיישבתי על המיטה והוא מולי
"עשיתי בדיקת הריון"
"נו"
"שון ישלנו ילד"
הסתכלתי לו בעיניים והתחלתי לבכות
"למה את בוכה אהבה שלי?"
"כי אתה בטח לא תרצה לגדל אותו ואני הפלה לא מוכנה לעשות ו.."
"אל תחשבי דברים שאני אפילו לא אמרתי"
"אתה מלחיץ אותי"
הוא משך אותי אליו וחיבק אותי חיבוק חזק. אני כל כך אוהבת אותו אבל אני מפחדת ממה שיקרה אחרי כל זה
"אם קשה לך לעשות הפלה אז נגדל את הילד הזה כמו כל הורים רגילים"
הוא ליטף לי את הראש וכששמעתי את זה התחלתי עוד יותר לבכות!
"באמת?!?!"
"אני יודע שאם תעשי הפלה את תרצחי תינוק ואני גם יודע שאת לא תעשי את זה בחיים אז עדיף כבר לגדל אותו"
"אני שמחה שאתה מוכן לגדל אותו!"
"תמיד יעשה הכל בשבילך!"
הסתובבתי אליו והתחלנו להתנשק
