חזרתי הביתה אחרי יום עמוס של לימודים וחפירות של הלמודים. הייתי כל כך עייפה יותר מהרגיל. נכנסתי לבית שמתי את התיק בכניסה לבית ונכנסתי למטבח. מילאתי לעצמי כוס מים ועליתי לחדר שלי. החלפתי בגדים לגופייה חלקה שחורה ומכנס ווורוד בית קצר. התיישבתי במיטה שלי ושמתי על הרגליים ששלי את המחשב שלי. כנסתי את האוזיניות של הפלאפון למחשב ושמעתי שירים. השיר הראשון ששמעתי היה "חופשי" של אליעד. שמתי את הראש לשי על הכרית והסתכלתי לעבר החלון. ראיתי את שון מתלבש ויוצא מהבית שלו. מעניין לאן הוא הולך? טוב בטח לחברה שלו. השיר נגמר והחלפתי את השיר ל"מתגעגע" של יעקב חתן. החזרתי את ראשי על הכרתי ובהיתי בתקרה. לאט לאט ירדו לי דמעות מהלחי. נגמר השיר ואני התיישבתי על המיטה. קמתי ממנה ורציתי לרדת למיטה. הסתכלתי לעבר והדלת ושם עמד... שון. התעלמתי ממנו ויצאתי מהחדר. ניסיתי להתעלם ממנו. היה לי קשה הוא פשוט מושלם. הרגשתי את ידו מושכת אותי אליו. הוא סובב אותי אליו והצמיד אותי על הקיר. לא יצרתי קשר עין איתו, רק בהיתי ברצפה עד שהוא הרים לי את הסנטר בזהירות לעבר המבט שלו.
"אלי למה את מתעלמת ממני?"
"שון, תעזוב אותי. אני לא יכולה ככה. יש לך חברה. עדיף לי שנהיה רק ידידים טובים כמו עכשיו"
שיקרתי לו בכל מה שאמרתי. אני לא רוצה אותו כידיד אלא כמעבר, אני לא רוצה שהוא יעזוב אותי אלא יתקרב אליי וינשק אותי.
"אני לא רוצה לעזוב אותך. אני רוצה להיות איתך ורק איתך. אלין, אני אוהב אותך"
"שון..."
הורדתי את מבטי לרצפה שוב פעם
"טוב יודעת מה, אני יעזוב אותך, כמו שאת רצית ואני ילך למישל הריי ככה עדיף לשנינו"
הוא התרחק ממני והתקדם לעבר המדרגות. אבל אז משהו גרם לי לעצור אותו ממלכת. תפסתי לו את היד והוא הסתובב אליי והביט בי. אני נעמדתי על קצות האצבעות ונישקתי אותו. ליפפתי את הידיים שלי סביב צווארו והוא הרים אותי עליו. הוא הניח את ידייו סביב מותניי והמשיך לנשק אותי. אחרי כמה שניות השפתיים שלו הופרדו משלי והוא הניח אותי על הריצפה. הוא הוציא מהכיס שלו את הנייד שלו והיה רשום על המסך: מישל מתקשרת.
"הלו"
"מאמי איםה אתה?"
"אני בבית"
"יש אצלך מישהו?"
"אמ לא"
"אז אני באה אליך עכשיו"
"לא לא!!"
"למה לא?"
"כי... כי אני לא יכול עכשיו"
"למה??"
לקחתי ממנו את הפלאפון ועניתי לה
"את לא מבינה שהוא לא יכול להיפגש???? יאללה תשחררי בייי"
ניתקתי לה ישר והחזרתי לשון את הפלאפון
"למה ענית לה? היא הרי חברה שלי?
"אויש תגיד תודה שניתקתי לה למה אם לא אז היא בסוף הייתה אה אליך ו..."
"למה זה מפריע לך? את הריי לפני כמה דקות רצית שאני יעזוב אותך"
"טוב יודע מה???? לך לך אליה. ככה תעשה טוב גם לי וגם לך"
ירדתי לדלת פתחתי את הדלת והסתכלתי הצידה. שון ירד לאחר כמה דקות הסתכל עליי ורצה להוציא משהו מהפה אבל התחרט ויצא מהבית. טרקתי את הדלת אחריו. נפלתי על הריצפה והתחלתי לבכות.קמתי מהריצפה והלכתי למטבח. לקחתי כוס מים ושתיתי אותה. ניקול התקשרה אליי ועניתי לה
"הלו"
"אלי תק/שיבי היום מסיבה! שש וחצי אני ויובי אצלך"
"אמ.. לא נראלי שאני ילך היום"
"למה לא? את חולת מסיבות!"
לא הספקתי לענות לה והתחלתי לבכות
"וואי אלי לא לבכות! אני עכשיו יוצאת אליך נדבר על זה אצלך ביי"
היא ניתקה ואני המשכתי לבכות. עליתי לחדר וקברתי את הראש שלי בכרית ממשיכה לבכות.
שמעתי דפיקה על הדלת. הסתובבתי לעבר הדלת ושם ניקול עמדה. היא לבשה כבר בגדים למסיבה בערב, חולצת בטן לבנה שורט ג'ינס קצר מאוד שמבליט את הישבן ונעלי עקב תכלת לבן.
היא התיישבה על המיטה וחיבקה אותי חיבוק חזקק
"אלי מה קרה?
"שון היה פה מיקודם"
אמרתי לה והתיישבתי על המיטה. לקחתי דובי וורוד וחיבקתי אותו
"ו... קרה משהו?"
"אני נישקתי אותו והוא הודה בפניי שהוא אוהב אותי ואז משהו קרה ואני פשוט העפתי אותו מהבית"
"רגע רגע רגע... שון אוהב אותך?"
"כן"
ואת נישקת אותו?"
כן
אמרתי לה והתחלתי לבכות.
