The green forest

Part 3

פוב הארי:

חזרתי עם הכביסה בידיי לכיוון המקום תלייה הזה,
תליתי ושמעתי את נייל קורא בשמי ובאתי אליו.
״מה?״
״אוכל!״ הוא אמר והביא לי צלחת עם סלט ותפוח אדמה.
״כל מה שאנחנו אוכלים זה תפוח אדמה?״
״אתה מתלונן?!״ הוא שאל וצימצם את עיניו והרמתי את ידיי.
״חס וחלילה״ אמרתי וצחקתי, התיישבנו ליד האוהל שלנו.

אכלנו והוא התענג על כל ביס וצחקתי שהסתכלתי עליו.
האוכל לא היה נורא, דווקא טעים.
ראיתי את לואי חוזר אחרי שתלה את הבגדים.
״לואי-״ באתי לקרוא לו לשבת איתנו אבל הוא קטע אותי והתקופף ללחוש לי משהו.
״זדיין, תבין שאני ואתה לא חברים, אני לא מבין מה אתה לא קולט בזה, ואם לא תקלוט זה לא יהיה נחמד, רק מהפאקינג גב שלי״ הוא לחש והלך לכיוון ליאם, השאיר אותי עם לה פעור, רציתי לזרוק עליו את האוכל אבל זה סתם מעשה ילדותי.

״הכל טוב?״ נייל שאל והינהנתי.
פתאם היה קול רועד וכולם הלכו לאיפה שהייתה המעלית.
״יש מישהו חדש?״ שאלתי את נייל.
״לא... פאק, לוקחים מישהו לניסוי״
״מה לעזע-״
״בוא״ הוא אמר והלכנו לכיוון המעלית הזו, אני לא אתן למישהו לקחת את נייל, שיקחו את הלואי המזדיין.
״תעמדו ותשתקו!״ זאין אמר וכולם עמדו בשורות.
מישהו עם חליפה לבנה ארוכה ומכוסה פנים הסתכל עלינו,
כנראה שהוא רואה אותנו, אבל אנחנו לא אותו.
״אנחנו צריכים בת״ הוא אומר ואני נסתכל על הבנות שהתחילו לרעוד.
נייל היה נראה מודאג וחיפש מישהו שם.
״את״ הוא אמר והחזיק את... מי זו? אני לא רואה.
״לא!״ נייל אמר ומיהר לשתוק.
״מי זה היה??״ כולנו שתקנו, נייל התחיל לרעוד וזאין הסתכל עליו בזעף.
״לא משנה... אתם לא מתווכחים איתנו!״ הוא אמר הוא לקח את-
זו הילארי, רגע מה?! זו הילארי!
הוא לקח אותה ונכנס איתה למעלית, ראיתי שהיא בכתה, לא היא לא עשתה שום דבר, זה לא בסדר.
אחרי כמה שניות הם כבר נעלמו.
הבטתי בנייל וראיתי שבכה.
״היי נייל... הכל בסדר היא תיהיה בסדר אוקי? אני מבטי-״
״אף אחד לא יוצא בסדר משם הארי... זה נדיר, לא שיט לא״ הוא אמר ודפק על המעלית.
״אתה- אתה אוהב אותה?״ שאלתי אותו, והוא הינהן, ראשו נפל על כתפי והרגשתי את דמעותיו מרטיבות את כתפי.
״פאק נייל... אל תבכה תקשיב לי, הכל בסדר״
״אני רציתי להגיד לה את זה, רציתי להגיד לה ולא הספקתי.״
הוא אמר בקול רועד וליבי נשבר להסתכל עליו ככה, איך שעיניו הכחולות התמלאו בדמעות, זה כאב לי כל כך.
״תקשיב נייל, אל תחשוב על זה, אנחנו נקווה שהיא תיהיה בסדר,
זה הדבר היחיד שאפשר לעשות, עכשיו בוא נלך להמשיך לאכול ואני מבטיח לך לא משנה מה יקרה, יהיה בסדר״ אמרתי לו וידיי היו על כתפיו, הוא יבב קצת וניגב את אפו והינהן.
התקרבנו לאוהל ונייל ניגב את דמעותיו, הוא חזר ואמר לעצמו.
׳הכל יהיה בסדר׳ ואני הסכמתי איתו.

״ליאם! אליי, לאוהל, עכשיו״ זאין אמר לליאם וזאין היה נראה כועס.
אבל לליאם בכלל לא היה אכפת, ההפך, הוא חייך, הוא מוזר.
הייתי עם נייל כל היום בשביל להרגיע אותו והוא לאט לאט נרגע,
בלילה הוא הלך לישון מוקדם ואני יצאתי לבחוץ, הייתי איתו קול היום באוהל בשביל להרגיע אותו, אני חייב לצאת קצת.