The green forest

Part 26

טריגר אונס⚠️

פוב הארי:

״הוא עזב אותי״ המילים יצאו מפי והרגשתי שחתיכה ממני נשברת.
״ה-הארי מי?״
״אתה בסדר?״
״בבקשה תדבר״
שמעתי את הקולות נייל ליאם וזאין,
הייתי ער, אבל היה לי קשה לחשוב, הרגשתי חנוק.
״בבקשה תדבר איתי״ לואי לחש ושילב את ידו בשלי, הבטתי בו והרגשתי שאני לא רואה אותו, כיאחו הוא מסנוור אותי, ולאט לאט זה נרגע.
״תביט בי״ הוא אמר וידיו על פניי, הבטתי בעיניו הכחולות שהיו נראות כאובות, נשמתי נשימה ארוכה וחזרתי לעצמי, נראה לי.
״פאק..״ לחשתי וכולם פלטו נשיפה של רוגע.
״אלוהים אני חשבתי שמשהו קרה לך״ נייל אמר ושיפשפתי את
עייני.
״מי הארי?״ זאין מיהר לשאול והבזקים מהזכירון הכואב חזרו אליי.
״הוא עזב, בלי לומר מילה״ אמרתי, הוא באמת עזב אותי.
״אבל- לעזעאל הארי מי״ זאין היה נראה חסר סבלנות אבל זה הרגיש לי קשה לדבר, לעזעאל אני לא יודע מה קורה לי.

״תדבר איתנו״ ליאם אמר ולואי הרים את ידינו המחוברות ונשק לגב ידי.
״תדבר איתנו..״ הוא חזר אחריו ונאנחתי.
״הייתי בן ארבע עשרה.. או חמש עשרה״ אמרתי וכולם הביטו בי, מחכים להמשך.
״הוא היה החבר הכי טוב שלי, לעזעאל כמה שהוא היה קרוב...״
הם החליפו מבטים וחזרו להסתכל עליי.
״טוב... קרוב מידי..״ לואי הרים את גבתו אבל אני רק השפלתי מבט.
״אני זוכר את היום הזה, החמש עשרה לנובמבר״ פלטתי וכפות
ידיי רעדו.
״הייתי צריך לחזור אליו אחרי בית ספר, ולא מצאו אותן, חיפשו, כמה שחיפשו, ולא מצאו, ההוכחה היחדיה למה שקרה לו זה שראו את החלון הפתוח בחדר שלו ו- טוב- מכתב?״ אמרתי וכאב לי הראש, כל כך, הרגשתי חנוק מכל הכיוונים.
״אתה יודע-יודע מה היה רשום?״ זאין היחיד שהצליח לדבר ובלע את רוקו.
״אני זוכר... כן אני זוכר, זה היה לי״ אמרתי שראשי נזכר היה לי הבזק קטן, של הדף המקומט שמצאתי בחדרו.
״אני זוכר שהביאו לי כי שמי היה רשום בסוף... הא רשם
׳אתה לא יודע, אבל אני שלך, שלך הארי, אני אוהב אותך׳ ״
זה היה המילים בהן נשברתי.
״הארי.. הארי די״ לואי החזיק אותי וחיבק אותי בזרועתיו, הרגשתי כמו  מבזק חשמל ממנו ונתרעתי ממנו מהר.
״הכל בסדר הארי?״ הוא שאל וכולם היו בהלם מהסיפור הפרוע הזה.
״לא...״ לחשתי וקולי נשבר.

״אבל מה זה קשור אלינו... הרי הזכרונות שלך אמורות להיות רמזים לא? מה עם הפתח הזה באוהל שלכם??״ זאין שאל ומשכתי בכתפיי.
״אני לא יודע, לא בדקנו״ אמרתי ומשכתי באפי.
״אני רוצה לשתף את אפריל״ אמרתי והם הסתכלו עליי מוזר, אבל כן, אני לא רוצה להסתיר אותה ואני רוצה אותה בזה.
״בטוח?״ זאין שאל והינהתי.
״לקרוא לה?״ לואי שאל והינהנתי, הוא נישק את שפתיי וגופי צרב מעונג.
הוא שומר עליי יציב.

פוב לואי:

יצאתי מהאוהל ועברתי ליד האוהל של מקס, קצת מוזר, אנע מרגיש די מוזר, מלחיץ לידו.
פתאום לא ראיתי אף אחד באוהל שלו... לא.... הוא לא יכול ללכת, לא זה לא הגיוני, הוא חייב להישאר באוהל!
״מקס!״ פתחתי את האוהל שלו קצת והרגשתי חניקה בעורפי, נזרקתי על המזרון הדק של מקס והרגשתי משותק.
״לעזעאל אני חייב את זה״ שמעתי קול שמרה את גופי, מה קורה כאן...
הסתובבתי וראיתי את מקס עומד מעליי, ליבי פעם חזק, אבל חזק כל כך.
״תראה לי הגוף שלך לואי״ הוא פלט וגרם לי להרגיש חנוק, הלכתי לאחור ונתקעתי בסוף האוהל.
״עזר-״ באתי לצרוח והוא חסם לי את הפה.
״אתה לא בוטח בי לואי? אני לא אעשה חזק״ הוא גרם לליבי להחסיר פעימה, הרגשתי סימן חניקה ודמעות חנקו את עייני, הרגשתי עלוב, הוא הוציא את ידו משפתיי ודבק את שפתיו הדוחות לשפתיי.
״תגע בי לעזעאל...״ הוא לחש והרגשתי משותק, זרוק.
הוא הכניס את ידיו לחולצתי ושרט את גבי.
״בבקשה מק-״
״תסתום כבר בן זונה...״ הוא לחש והכניס את כפות ידיו לישבני, הרגשתי את עצמי נשרף מבפנים, הוא מצץ את צווארי ופלטתי יבבה.
״אל תבכה תינוק... תגנח״ הוא אמר ודמעות ירדו ממני, ירדו ממני כל כך הרבה, הרגשתי משותק לא מצליח לזוז, למה הוא יודע בי ככה?
לא זה אסור... לא אני לא-
הוא הפשיט את החולצה שלי וניסיתי לבעוט בו, אבל הוא החזיק חזק את רגליי ופסק אותם, ליבי פעם כל כך חזק.
״די מקס, אני מתחנן-״
״תתחנן למשהו אחר״
״הארי-״ ניסיתי לצרוח והוא חסם את פי, החניק את נשימתי והרגשתי שאני טובע בתוך מים ונחנק, למוות.
לקח את מכנסיי והעיף אותם מחוץ לאוהל, הוא הוזיז את ידיו ממני ולהפשיט מהר את חולצתו, ניסיתי לקום במהרה ורציתי לפתוח את האוהל אבל הוא משך אותי משיירי וגרם לי לפלוט זעקה של כאב.
״די!״ צעקתי והרגשתי את הנפש שלי נשרטת, הוא הוציא לי את החולצה ומהר יצאתי מהאוהל, נפלתי לקרקע וראיתי את הארי מחפש אותי עם עיניו.
״הא-הארי״ פלטתי בשקט, הייתי עם בוקסר בלבד, על הקרקע הקרה, רגליי רעדו, כל גופי רעד, הרגשתי את עצמי מת.
כמו מת.
הרגל שלי נתפסה ביד והבטתי ביד של מקס שיצאה מאוהל.
לא!״ צעקתי והעפתי את רגלי.
״לוא-לואי!!״ הארי צרח ורץ אליי, רץ כל כך מהר.
״ל-לא... לא לא לא-״ הוא רעד מכעס, ראיתי את כפות ידיו רועדות ונהפכות לאגרופים.
״הוא לא-״ הרגשתי את כל מקומי מתחיל לרעוד... זה רק אני, זה כל גופי המוטש והעלוב-
לא... רגע... כל הקרקע רועדת... היא רועדת עם הארי...
״אתה לא פאקינג נגעת בו!״ הארי צרח אבל בקושי שמעו, שמעו רק את הרעידות המסוכנות וכולם החזיקו במשהו, שמענו קליק והבטנו למעלה, ענה שמאיים לפול על האוהל של מקס, ולפני שמישהו הספיק חהגיד משהו הענף נפל על האוהל של מקס, ומקס בפנים.
״הארי!״ שמעתי את הצרחה של נייל ואני שוכב על הקרקע, מתקפל עם איבריי למאחורי העץ הגדול בצד המקום, עם בוקסר בלבד, רועד ומחוק מהעולם, רועד ובידיעה שהחיים שלי לא יחזרו לאותו דבר.

פוב הארי:

הרגשתי את ידיי מפסיקות לרעוד, כל המקום רעד לפני רגע, כולי הייתי רותח, אבל חם כל כך, מסוכן יותר משחשבתי שאני יכול להיות.
״הארי!״ שמעתי את הצרחה של נייל, פי נפער למראה הענף הענק שעל האוהל של מקס... הוא-הוא חי?
לעזעאל, פעם ראשונה שבאמת לא אכפת לי... איפה-
אני לא רואה את לואי... אני לא מוצא אותו, איפה הוא? הוא לא-
הוא לא יכול להיות בפנים... לא הוא לא בפנים- אני לא הרגתי את-
״הארי... לואי.. הוא- לעזעאל מה-״
״הוא נג- הזין הזה נייל-״ אמרתי והצבעתי על האוהל ההרוס לגמרי, כולם בהלם וידיי רועדות, לא מכעס, מעצב, מפחד.
״לואי... איפה הוא?״ ליבי נחת.
״אני לא-אני לא הרגתי אותו נייל, נייל אני לא!״ צרחתי והרגשתי את ראשי כואב, ראשי צורח, הגוף שלי רועד, אני מרגיש גוסס, העצבים בגוף שלי לא נורמליים כרגע, הפחד בגופי מתגבר.
״לואי!״ צרחתי והרגשתי שגרוני יצא מגופי.
הסתובבתי לאחור וראיתי את אפריל מחזיקה את הילארי, הילארי עם שתי ידיה על ליבה מביטה במקרה, היא מבינה איך זה היה נראה מהמבט שלנו, היא נשברת, כמו כל אחד מאיתנו, כולם מסתכלים בהלם על האוהל ההרוס.
״מי עשה את זה?!״ שמעתי צרחה של זאין וליבי נחת.
״הארי!״ שמעתי בחורה צורחת, זו הייתה אלינור... מה לעזע-
״כן! מה לעזעאל קרה כאן?״ שמעתי את לין צורחת מהצד השני,
ליבי נשבר, הרגשתי מוקף באנשים, נוראים, מפחידים, הרגשתי חלש.
אבל זה בדיוק ההפך... הם- הם מפחדים?
״הארי מה...״
״אני לא עשיתי כלום! לעזעאל זאין- הוא נגע- הוא נגע בלואי-״ ליבי נחת שאמרתי את זה בקול רם.
״הארי... לואי... הוא שם״ נייל לחש לי והמביע על העץ הגדול, ראיתי גוף קטן, מתחבא מאחורי העץ וליבי קרס שהבין, זה לואי.
״הארי!״ זאין קרא לי בזמן שרצתי ללואי, לא היה אכפת לי.
״הארי תחזור לכאן!״ הוא צרח, לא הבנתי לאף אחד לא פאקינג אכפת שלואי פאקינג נגעו בו?!
הוא לא... הוא לא נאנס... אני לא יכול לחשוב על זה, הוא היה עם בוקסר שראיתי אותו-
״לואי-״ קולי נשבר באמצע שקראתי את שמו והוא רק נרתע שהרים את ראשו.
באתי להתקרב אליו והרגשתי את גופי נופל לריצפה.
שחור, לא עכשיו, לא הגיוני-
׳מקס וולדרן, רוצח ואנס, ברח מבית המשוגעים, עד היום לא נמצא׳

מקס וולדרן, לא הרגשתי כלום ולא שמעתי כלום, פתחתי את עייני וראיתי את הגוף הקטן שמקופל לצידי, בתוך האוהל שלנו, ואת החושך בחוץ.