The green forest

Part 8:

פוב הארי:

בזמן הארוחה הגדולה היה הרבה רעש, שנאתי את זה אבל התמודדתי, כולם דיברו עם כולם וצחקו והיה נראה שכולם מאושרים,
לואי ידבר עם ליאם והתעלמתי ממנו לגמרי כל הארוחה, הוא ביקש ממני להעביר לו משהו ושתקתי, אני לא הולך לדבר איתו.
סיפרתי לנייל מה שקרה והוא התעצבן.
״הוא מגעיל! והוא חתיכת זין! בוא, הוא לא מגיע לכף רגל שלך, הוא והזין הקטן שלו יכולים ללכת ואתה יודע מה, הוא סתם חתיכת חרא, אל תקשיב לו הארי, אתה יודע שאתה מדהים! מה אתה צריך בכלל את הדעה המסריחה שלו? אה? זין..״
״נייל נייל הכל טוב״ אמרתי לו וצחקתי, זה שימח אותי שהוא בעדי.

״לא! הייתי מרביץ לו! אבל- אבל זה לואי...״ הוא אמר וביסס בסוף..
צחקתי והוא גיחך.
״הכל טוב נייל, באמת, חוץ מזה, איך הילארי? היא לא התעלפה ולא הקיאה מאז מה שלואי אמר לה לעשות את הדברים האלה לא?״
״כן! היא מרגישה הרבה יותר טוב, היה לה קצת סחרוחרות אבל לא הקיאה ולא התעלפה! הייתי איתה באוהל וניסיתי לשכנע אותה שעה לאכול, היא פוחדת להקיא, אבל אני שכנעתי אותה, אני פשוט מקווה שזה המעשה הנכון״ הוא אמר וקצת חשש והסתכלתי אליו.
״זה כן, אתה דואג לה ממש נייל, אתה עושה את המקסימום, זה כבר לא בידיים שלך״ אמרתי לו והוא הינהן והמשיך לאכול.
״לפחות טעים לך?״ שאלתי עם חיול והוא הינהן.
״מאד״ הוא אמר עם האוכל בפה שלו וצחקתי.

״לא ליאם! לא פשוט- זין ליאם!״ לואי צרח וכל האנשים הסתכלו עליו, הוא קץ לאוהל שלנו וליאם רץ אחריו.
״לואי לעזעאל!״ הוא צעק וניסה להשיג אותו.
״שישמרו את הדרמות שלהם לעצמם״ נייל אמר וגילגל עיינים וכמה מהם בנים הסכימו איתו.
זאין היה נראה מודאג אבל לא אמר דבר.
רציתי ללכת, לבדוק מה קרה, אבל למה לי? לואי הוא כלום בשבילי,
חתיכת בן אדם מיותר בשבילי.
אבל בכל מקרה... מה אם הוא עובר התקף? שוב?
לא לא... אח זה יקרה ליאם יקרה לך, הארי עכשיו תאכל.

״הארי!״ הסתובבתי וראיתי את ליאם קורא לי, אתם צוחקים עליי?
לעזעאל... קמתי ללא רצון וליאם היה נראה לחוץ.
״מה״ אמרתי באדישות והוא בלע את רוקו.
״התקף... שוב״ הוא לחש ונאנחתי.
״איפה הוא?״
״הוא באוהל שלכם, אתה יכול לעזור לו? אני לא יודע איך הרגעת אותו...״
״זין...״ לחשתי לעצמי ונכנסתי, לואי ישב ורגליו מקופלות, הוא מחזיק אותם וידיו רועדות בחוזקה, זה יותר מפעם שעברה.
חזהו עולה ויורד ואני מרגיש את ליבי נמחץ שאני רואה דמעה יורדת מפניו, דמעה, ועוד אחת.
״אני לא אוהב בנים... אני לא אוהב בנים... אני לא פאקינג אוהב בנים...״ שמעתי אותו לוחש בעצמו והבנתי הכל, ליאם בטח גילה על- פאק... על הנשיקה... והוא בטח שאל אותו- שיט...
״לואי, אתה שומע אותי חבר?״ שאלתי אותו, לא היה בי שום רצון לעזור לו בכלל!, אולי רק קצת...

״אני לא אוהב בנים...״ הוא המשיך ללחוש לעצמו ונאנחתי.
״ליאם אתה יכול לצאת רק רגע?״
״זה באמת נכון?...״ הוא שאל וכבר הבנתי על מה הוא מדבר, גילגלתי את עייני וסימנתי לו לצאת בכעס, הוא מיהר להנהן ויצא.
״לואי זה רק שנינו כאן, הכל בסדר...״
״הארי לא! תעזוב אותי״ הוא דחף אותי אבל לא הצליח, זה בכלל לא הוזיז לי, ידו רעדה ולא הצליחה לעשות כלום.
״די די״ הוא אמר וניסה לסמן לי להפסיק אבל לא הצליח.
ניסיתי להחזיק לו את היד אבל הוא הזיז אותי, אחזתי לו את היד חזק והוא נרגע לאט לאט, מגעו היה קר ורטוב מהדמעות שניגב.
הוא עצם את עיניו ונאנח.
״זה בסדר...״ רציתי להגיד לו ׳אני כאן׳ אבל זה לא משהו שיעזור לו, זה לא כיאלו הבן אדם שהוא הכי רוצה שיהיה לידו זה אני.

נשימתו חזרה למצב סדיר לאט לאט והוא התיישב והוסיף ממנו את הרגליים שקיפל לעצמו, הוא סידר את השיער שלו וניגב את הדמעות האחרונות.
״למה לעזעאל אתה עוזר לי?״ הוא שאל אותי אחרי שתיקה מביכה.
אין לי באמת מה לענות, אני לא יודע.
״לא יודע״
״אם אתה עוזר לי ברור שיש סיבה״
״אני לא יודע לואי, אם אני יודע איך ׳להרגיע אנשים׳ כמו שהחבר שלך אמר אז למה שאני לא אעזור לך, אני לא כזה רשע כמוך...״ אמרתי והוא נאנח.
״בכל מקרה הייתי רע אליך, למה בכל מקרה עזרת לי?״
״אמרתי לך, אני לא רע כמוך זין״ אמרתי לו והוא ישר את מבטו אליי, מרגיש כיאלו הוא מסתכל עליי ושורף אותי מבפנים, אבל זה לא שריפה רעה...
״אני מצטער״
״כן, כל הזמן אתה מצטער״ אמרתי ויצאתי מהאוהל.
״הארי״
״די״
״הארי תודה״ הוא אמר ולא עניתי, אבל זה הדבר האחרון ששמעתי שיצאתי מאוהל, התעצבנתי, לפחות עזרתי לו, אבל התעצבנתי אחר כך מאד.

״הכל טוב?״ נייל נעמד ושאל אותי בדאגה והינהנתי לו.
״כן, סתם דיברנו״ אמרתי וליאם התקרב אליי.
״הוא בסדר?״ שאל והינהנתי.
״כן, אתה מוזמן ללכת לדבר איתו״ אמרתי והוא הינהן, הוא הלך במהירות לכיוון האוהל שלנו ונייל הרים את גבתו.
״מה אתה לא מספר לי גריני?״
״אני נשבע לך אם אתה שוב חוזר לגריני הזה-״
״גריני..״ הוא אמר בלחש וכיווץ את עיניו וגילגלתי את עייני.
״גריני גריני גריני״ הוא אמר העיף לי סטירה כל פעם שאמר את השם המזויין הזה.
״היי!״ אמרתי בכעס והוא הפסיק והתחיל לצחוק, אי אפשר לשמוע את הצחוק של נייל ולא לצחוק גם, אז צחקתי למרות שניסיתי להישאר רציני.

אחרי שנגמרה הארוחה היה כבר מאוחר, כל הערב הייתי באוהל של הבנות עם נייל ודיברנו והיה ממש מצחיק, הילארי גילתה לנו שנייל בכה בגלל שנשברה לו הציפורן היום והוא היה כל כך מובך, התחלתי לצחוק עליו לגבי זה, אני לא חושב שאני אשכח לו את זה לזמן הקרוב.
״זה היה כואב!״ הןא אמר והמשכנו לצחוק.
״אני אוהבת אותך״ הילארי צחקה ונשקה לשפתיו, זה נראה שזה הרגיעה אותו וחיוך התפשט על שפתיו.
פתאם זאין פתח את האוהל,
״בנים, חזרה לאוהלים״ הוא אמר ונאנח נו בעצב, הילארי אפריל ואמנדה נפרדו מאיתנו ויצאנו מהאוהל לכיוון האוהל שלנו.
נייל נפרד ממני והלך לאוהל שלו ושל ליאם ונכנסתי באי רצון לאוהל שלי.
״היי״ לואי אמר והתעלמתי ממנו, פשוט החלפתי גופייה ונשכבתי במיטה, ואז נזכרתי שהוא אמור לשכב ממש לידי, הוא עשה אותו דבר, הוריד את חולצתו, הגב שלו היה נראה- אוקי הארי די.
הוא החליף את הגופייה שלו ונכנס לשמיכה, הרגשתי את לחיי מאדימות מרוב שהסיטואציה הזו הייתה מביכה.
הרגשתי את נשימתו על צווארי והסתובבתי לצד, אני חייב אבל חייב להפסיק להתקרב אליו ולריב איתו, כי אחר כך בלילות זה כל כך מביך.