The green forest

Part 32

פוב הארי:

״זה רעיון ממש טוב!״ אמרתי והוא חייך חיוך קטן.
״כן?״
״כן זאין זה יכול לעבוד!״ אמרתי והוא גירד בעורפו.
״אבל זה יכול לסכן אותך לא?״
״אני פשוט צריך ללמוד בכוח שלי..״ אמרתי ועייני הצטלבו עם של לואי שישב מאחור.
״זאין... אני אדבר איתך אחר כך בסדר?״
״אוקי.״ הוא אמר ונכנס לאוהל שלו.

״לואי, בוא״ אמרתי לו ולקחתי את ידו.
״לאן?״ הוא שאל וגיחך קצת, המגע שלו גורם לבטני להתהפך ולעזעאל הוא כזה מושלם.
הלכתי איתו לכיוון האגם... זה המקום שלנו, עמדנו מתחת לעץ גדול והוא עמד מולי.
״קרה משהו?״ הוא שאל בשקט ובלי התראה ריסקתי את שפתיי על שלו, הרגשתי את הגוף שלי קורס ואת החשמל זורם בגופי, שפתיו היו כה תפוחות ורכות.
״אני כל כך אוהב אותך״ לחשתי בין שפתיו וזה גרם לחיות לעלות על פניו, הוא הצמיד את שפתינו וליבי החם בחוזקה, הפרפרים שבגופי מקפצים וגופי מצטמרר מגעו.

״בוא נסתובב קצת״ אמרתי לו, רציתי שהוא יראה שלא שכחתי ממנו, ויש לנו תוכנית איך לצאת מכאן, שום דבר לא יעצור אותנו.
״לא היה לך חזיון הרבה זמן...״ הוא אמר והינהנתי.
״נכון... אני שונא את זה בכל מקרה, זה כואב״ אמרתי והוא גיחך.
הוא הביט בי ועיניו הכחולות פשוט גרמו לי לרצות אותו כל כך.
הלכנו על שפת האגם, הסתכלנו על הנוף... אולי אני שונא להיות כאן אבל יש פה נוף מאד מרשים.
״יש כאן תפוחים!״ הוא צעק בהתרגשות וזה גרם לי לצחוק.
״אתה רוצה אחד?״ שאלתי אותו והבטתי בו מנסה לקפץ לענף, זה הצחיק אותי שהוא נמוך ככה...
הושטתי את ידי ובלי להתאמץ הורדתי תפוח אחד.
״תהנה״ אמרתי בגיחוך והוא היה נראה נלהב.
״תודה הארי!״ הוא צעק וחיבק אותי... מה כל כך מרגש אותו בתפוח?
טוב זה לא משנה... חייכתי אליו והרגשתי את ליבי פועם בחוזקה.
התיישבנו על מן בול עץ כזה והוא אכל את התפוח.
״אתה רזית..״ הבטתי בו וגופו היה קטן כל כך..
״לא אכלתי בימים האחורנים״ הוא אמר בלי להביט בי והמשיך לאכול את התפוח ברעב.
״מ-מה זה אומר?! לא אכלת??״ למה לעזעאל הוא לא אכל.
״ל-לא יכולתי..״ הוא השפיל את מבטו והזיז את התפוח.
״לוא-״
״סליחה״ הוא מיהר להגיד והביט בי עם העיינים התמימות שלו שגרמו לי להינמס.

שפתיו היו נראות כה רכות ותפוחות... תקפתי את שפתיו והוא החזיק בפניי, התפוח נתגלגל על הריצפה ושפתינו היו צמודות, גרמו לליבי לפעום כל כך חזק.
״אוהל..״ הוא לחש מבין שפתיי ועייני נפערו.
״אבל לואי-״ אמרתי בלי להפריד את שפתינו והוא מיהר לקתוע אותי.
״אני מוכן״ הוא לחש בין שפתיי ונשכתי את שפתיי.
משכתי אותו מידו והרגשתי את הזקפה הקשה שהייתה לי במכנס, לעזעאל.
שהגעתי לאוהל ניסיתי להתחמק מכולם שלא יעצרו אותי, לעזעאל אני חייב אותו.

שנכנסנו לאוהל הוא נשכב על המזרן ונשכבתי מעליו.
תקפתי את שליו והרגשתי את הרעב בתוכי.
״אתה בטוח שאתה מוכן?״ שאלתי אותו פעם אחרונה והוא הוריד לי את החולצה.
״בטוח״
הוא אמר והחזרתי את שפתיי אל שליו, שפתיו ריסקו אותי בחתיכות ואצבעותיו הועברו בשיערי, הרגשתי את נשימותיו מדגדגות את אפי וזה גרם לי לחייך, הוא בחן אותי והוריד לעצמו את המכנס, משכתי את המכנס ממנו וראיתי שחזהו מתנשם עולה ויורד.
״אתה בטוח?״ שאלתי והוא גילגל את עיניו והסיר ממנו את חולצתו ותקף את שפתיי, חיוך עלה על שפתיי אבל לא שיחררתי משפתיו שגמרו לבטני להתהפך.
משכתי ממנו את הבוקסר שלו וזה חשף את הזקפה החזקה שלו, חייכתי אליו וליקקתי את שפתיי, הוא הרגיש מובך והוריד גם לי את הבוקסר, גיחכתי והרגשתי שאנחנו מסתובבים והוא מעליי, ידיו על גופי וזה מרגיש כה- כה מדהים...
הפכתי אותו בחזרה והבטתי בו, מחכה לאישור שלו והוא הינהן.
חדרתי אליו באיטיות והוא אחז בגופי, שפתיו נפתחו אבל לא הוציאו קול.
״פאק...״ הוא פלט נשיפה שהתחלתי לנוע בתוכו והוא נשך את שפתיו.
נעתי בתוכו והרגשתי את ליבי פועם בחוזקה...
״אתה כל כך טוב לו״ נשמתי בכבדות והוא גנח בשקט.
״פאק הא-הארי-״ הוא נשך את שפתיו חזק ועצם את עיניו, גנח את שמי וגרם לו להראות כל כך סקסי.
המשכתי לנוע בתוכו וזה רק גרם לי לאבד את השפיות.
הוא גרם לי לאבד את השפיות...
עיניו זהרו והוא שלח לעברי חיוך קטן.
׳אני בסדר׳
מחשבתו דיברה אליי וחייכתי אליו, הצמדתי את שפתיו לשלי, הוא גנח בין שפתינו וזה גרם לי לחייך.
הוא גמר על המזרן והתנשם בכבדות, המשכתי לנוע בתוכו ושגמרתי בתוכו יצאתי באיטיות ונפלתי לצד שלו.
״פאק לואי...״
לחשתי והוא הסתובב אליי, טמן את ראשו בצווארי ולא אמר דבר.
״התגעגעתי אליך״ הוא אמר פתאום וזה גרם לי לחייך, מה שהוא עושה לי לא נורמאלי, זה לא רגיל... אני אוהב אותו כל כך.
״אתה גורם לי להרגיש מוגן...״ הוא חייך חיוך קטן ואני נשכתי את
שפתיי.
״לעזעאל לו אתה מושלם״ אמרתי לו והוא גיחך.
״באמת... אל תשנה בעצמת כלום, אתה מדהים״ אמרתי לו ואני אל האמנתי שהלוואי שאני מביט בו זה אותו ילד שבא אליי כל יום שהייתי קטן.
״מה אתה מרגיש לגבי זה שהכרנו?״ שאלתי והוא משך את
כתפיו.
״אני מרגיש שאני לא מצליח להתרגש כי אני לא יודע את זה״
זה קצת כאב לי שהוא לא זוכר, אבל זה לא אשמתו, זה בסדר.

״אתה היית מואהב בי...״ אמרתי לו ועלה על פניו חיוך.
״איך לא...״ הוא אמר ובחן את גולי, הרגשתי את ליבי הולם בחוזקה ואת עיניו חודרות אליי וקוראות אותי... גופי הצטמרר באיך שהוא מביט בי ורק רציתי שהרגע הזה לא יגמר לעולם...
נישקתי את שפתיו הרכות והוא גרם לכל איבריי לקרוס, לשבות.
הוא החזיק בסנטרי וחדר עם לשונו לתוך פי, הלשון שלי נקשרה בשלו והרגשתי את בטני מתהפכת מהתרגשות.
רק רציתי שזה ימשך... לא יסתיים.
״אתה אומה לספר לי מה התוכנית שלנו לצאת מכאן?״ הוא חייך אליי וגרם לי לחייך...

פוב לואי:

״אבל הארי אם תתאמץ יותר מידי אתה יכול למות!״ צעקתי עליו והוא גילגל את עיניו.
״אני לא אמות! אל תדאג לואי אני יכול להצליח בזה, אתה לא מאמין בי?״
״ברור שאני מאמין בל אבל הארי... זה כל כך מסוכן ב-״
״זה הדרך היחידה״ הוא יעשה הכל בשביל שלכולם יהיה טוב, הוא בח אדם כזה מדהים, טבל הוא צריך שגם לו יהיה טוב, אחרת מה זה שווה?

״הארי!!״ שמענו את צעקה של נייל והארי מהר התיישב, הוא הוציא את ראשו מהאוהל וגם אני.
״הארי...״ נייל עמד מולינו והיה נראה מודאג.
״הכל טוב נייל?״
״הארי זה לא נייל, אני לא נייל אני הילארי״ היא אמרה בדאגה והוא הרים גבה.
״בטח ואני לאונרדו דיקפריו״ הוא אמר וגרם לי לגחך.
״הארי אתה לא מבין? זה הכוח שלי- אני פשוט הסתכלתי עליו וזה מה שקרה! הוא נשאר באוהל שלא יבחינו שאנחנו- טוב- שתיים!״ היא צעקה ונראתה בלחץ.. או הוא? אני מבולבל.
״את יכולה לשנות גוף?!״ הוא צעק וכמעט נעמד אבל שמתי את ידו על גופו והוא נזכר שהוא ערום.
״כן!!״ היא צעקה והייתה נראתה מרוגשת... נייל נראה נשי, נשמע, טוב זה לא נייל, זו הילארי.
״את יכולה להפוך אליי?״ שאלתי בחיוך והיא משכה בכתפיה.
״נראה לי... אבל לא כאן״ היא אמרה והארי התחיל לצחוק.
״נייל נשמע כל כך נשי״ זה בדיוק מה שחשבתי!
״טוב זה לא נייל!״׳היא צעקה וזה הצחיק אותי שזה נראה שנייל אומר את זה.
״בכל מקרה... למה רק לי יש כוח עלוב?!״ הארי צעק והיא צחקה. ת
״הכוח שלך לא עלוב! הוא חזק מאד!״ אמרתי לו והוא חייך אליי.
״תודה לו..״ הוא בחן אותי וגרם לגופי להשתתק, שאני מביט בו אני מרגיש מואהב, משהו שאני לא רוצה שיסתיים.
״אני חושבת שאני פשוט צריכה להתרכז בעצמי... אני אנסה לחזור לעצמי, טוב ביי!״ היא צעקה ורצה לאוהל... זה היה נראה כיאלו נייל רץ והוא רץ בצורה כה נשית שזה כל כך הצחיק אותי ואת הארי עד שכמעט נפלתי.
״אנחנו הולכים לצאת מכאן! ואנחנו גם נוציא את ליאם, מבטיח״
הארי אמר וליבי נחת... ליאם.
״אנחנו נוציא אותו!״ אמרתי וחייכתי אליו, הוא נשק לשפתיי והרגשתי שכל עולמי ממש כאן איתי... שוכב לצידי.

״אתה רוצה לבדוק את הפתח?״ שאלתי אותו והוא הינהן.
שיתחתנו את הפתח בדיוק ראינו שני אנשים עם חלוק לבן מדברים וניסינו להקשיב.
״נשאר שתיים, המצלמות כבר לא עובדות מלא זמן ואנחנו יודעים שיש ארבע גרופוסטרים, הארי ואמנדה, אמנדה מתה, ויש לנו עוד שתיים לגלות, והארי... אותו כבר נשמיד״
ליבי הלם בחוזקה ועיניו של הארי פערו, הוא סגר במהרה את הפתח ונראה לחוץ.
״הארי- אף אחד לא יתקרב אליך.. מבטיח״ אמרתי והוא נענע בראשו.
״זה לא העניין... אם הם רוצים להשמיד אותי לואי- הם צריכים-״ הוא לא יכל להוציא את המילים מהפה אבל שהבנתי שפתיי נשמטו.
״להשמיד אותי״