The green forest

Part 12

פוב הארי:

זרועותיו עטפו אותי.
״אתה מדהים״ הוא לחש לי, אגנו היה קרוב לשלי והרגשתי את היידים שלו על לחיי והם מצמידות את שפתיו לשלי, הרגשתי שהכל מסביבי מתעופף ורק אני והוא שם, מתנשקים, אני ולואי.
הכל נעשה שחור.
״לעזעאל...״ לואי לחש ופתאם פקחתי את עייני, עוד חלום מזורגג, למה אני חולם עליו? זין אני שונא את זה...
״מה קרה...״ לחשתי, פתאם הרגשתי שידיו מתרחקות מלחיי.
היידים שלו היו-היו עליי...
״לא התכוונתי אתה יודע סליחה...״ הוא אמר והינהנתי.
המצב בינינו ממש מביך, מתח מיותר.

הוא הביט בי והרגשתי כיאלו הוא יכול לקרוא אותי דרך העיינים שלי,
אני מרגיש שאני שוקע דרך העיינים שלו, הוא זורם בי ואני מרגיש אצ הזקפה שניהית לי, פאק.
אנחנו מביטים באחד השני ולא אומרים מילים, מדברים בעיינים.
הוא מנענע את ראשו ויוצא מהאוהל. אני מביט לבחוץ ורואה את אלינור מתקרבת אליו במהרה ומנשקת לשפתיו, אני לא יודע למה, אני חשבתי שאני חזק, אבל לראות אותם ביחד... לעזעאל אני מרגיש חנוק.
הייתי רוצה לדבר עם נייל, אבל הוא מדבר עם הילארי.

יצאתי מהאוהל וראיתי את ליאם יושב לבד, הלכתי להתיישב לידו.
״ליאם הכל טוב?״
״כן...״ הוא ישב לבד, אבל הוא היה נראה מאושר מתמיד.
״אתה מחכה למישהו?״
״לזאין..״ הוא אמר וחיוך מתוק עלה על שפתיו, הוא שיחק באצבעותיו וגורם לי לחייך.
״מה קרה עכשיו?״ שאלתי אותו והוא גיחך.
״הוא אמר לי שהוא אוהב אותי... סוף סוף״ הוא אמר ונאנח, זאין יצא לבחוץ הוא מביט מסביב לחפש את ליאם ורואה אותו יושב לידי, חיוך עולה על שפתיו, והוא לא מסתיר את זה הפעם.
״הארי אחי אתה-״ ליאם בא לשאול אותי אבל קטעתי אותו.
״אני הולך״ אמרתי בחיוך, אני שמח בשבילו.

הלכתי לעבר האוהל של אפריל, לבדוק מה איתה.
״ניני אפשר להיכנס?״ שאלתי מעבר לאוהל. 
״כן, אתה יכול״ היא אמרה ופתחתי, ראיתי את אפריל יושבת על המזרן ומתביישת.
״זין הארי סליחה, סליחה סליחה סליחה״ היא אמרה ודמעות יורדות מעניה, אני עוטף אותה בזרועתיי, היא בטח חושבת שכולם כועסים.
״הכל בסדר...״
״רציתי להגיד לך לשמור על לואי, הייתי בטוחה שאני הולכת לאבד את החיים... למה לעזעאל עשיתי את זה...״
״אני? לואי?״
״הארי אני לא טיפשה, אולי אני שבורה, עצובה, וכועסת, אבל טיפשה אני לא״ היא אמרה וגרמה ללחיי להסמיק.
״על מה את מדברת בכלל״ אמרתי לה והיא גיחכה קצת.
״אתה מסתכל על אלינור רק ורוצה לשרוף אותה, שאמנדה- טוב שהיא גססה... הייתי איתה ובכיתי, ככ הרבה, הרבה היו סביבה.
ולואי היה נראה ככ מודאג שאף אחד לא מסביבך.
הוא היה נראה מבולבל וכועס שרק אתה ונייל מסביבך״
הרגשתי כיווץ בלב, אבל אין לי מה, אמנדה הייתה כאן כל כך הרבה זמן.
״הוא אמר כמה שאתה לא יכול ללכת ו-״
״באמת?״ שאלתי, הופתעתי, כל כך אכפת לו ממני?
״כן... באמת... עכשיו לך אליו״ היא אמרה וחייכה.
״אבל את-״
״אני בסדר הארי. לך״ היא אמרה וחייכתי אליה, יצאתי מהאוהל והלכתי לכיוון האוהל שלנו.
אני בא לפתוח את האוהל באושר ומה- מה לעזעאל.
אלינור ולואי, היא פשוט- היד שלה- על האגן שלו-