The green forest

Part 31

-בתמונה זה אמנדה מימין הארי באמצע והילארי בשמאל מקווה שזה עוזר לכם לדמיין-

פוב הארי:

״זו אני, מי אתם?״
ליבי נחת... היא חיה.
״אמנדה...״ קולה של אפריל נסדק וידיה היו על ליבה.
״גם לך קוראים ככה? איזה קטע!״ אמנדה צעקה וחייכה, היא התקרבה אלינו וליבי דפק. 
״אמנדה... את לא זוכרת כלום?״
״זוכרת מה?״ היא שאלה בבילבול וראיתי שאפריל עדיין בהלם.
״איך הגעת לכאן אמנדה״
״טוב... התעוררתי בתוך סדין לבן כזה, ושמעתי הרבה אנשים, פתחתי אותו ופחדתי ללכת כי חשבתי שתעשו לי משהו..
אז נשארתי כאן, שתיתי מהמים באגם ואכלתי מהתפוחים בעץ.״
היא חייכה חיוך קטן ואפריל התקרבה אליה.
״שלום ל-״ אפריל קטעה אותה עם חיבוק ואמנדה הייתה נראת מבולבלת.
״אני כל כך התגעגעתי אלייך לעזעאל...״ אפריל פלטה ואמנדה גיחכה.
״זה יהיה נחמד אם תגידי לי מי את״ ליבי התכווץ וראיתי את אפריל מביטה בה בבילבול.
״הארי-״
״הזכירון שלה...״
״מה איתו?״ אמנדה שאלה ובלעתי את רוקי.
״את לא זוכרת אותנו?״
״לא... אני אמורה לזכור אותכם?״
״כן... כן בטח שאת אמורה לזכור״ אפריל אמרה והניחה את ידה על כתפה של אמנדה והבנתי, רק אפריל יכולה להחזיר לאמנדה את הזכירון.
״בואו נלך לשל, אולי אם היא תראה את המקום זה יעזור לה להיזכר״
רציתי לחבק את אמנדה, אבל ראיתי את בבילבול בעיניה והפחד שאפריל חיבקה אותה.

״אמ-אמנדה?״ אחת מהבנות התקרבו אלינו ואז כל הבנות החלו לרוץ לכיוונינו, לא אשקר זה מאד מלחיץ.
ראיתי את אמנדה מתקפלת לצד אפריל, היא מרגישה איתה בנוח,
היא יכולה להיזכר.
״אמנדה!״
״אני הייתי בטוחה שאת מתה!״
כולן עטפו אותה בחיבוק והיא רק צחקה, היא אופטימית ממש.
״אני רוצה לדעת מי את-״
״היי תקשיבו! אני ואפריל צריכים לשאול את אמנדה כמה דברים,
עוד מעט היא תפגוש אותכם״ אסור להם לדעת שהיא לא זוכרת שום דבר, זה סתם יעורר מהומות.
״כן! תתרחקו קצת... אנחנו נביא אותה אחר כך״ אפריל אמרה ואני והיא אחזנו באמנדה והובלנו אותה לתא של זאין, נכנסנו וראינו את לואי ונייל יושבים עם זאין, זאין ממהר למחות את דמעותיו ומביט בנו, שפתיהם של כולם נשמטו ואמנדה רק נפנפה בידה.
״שלום״ היא אמרה ונייל קם אליה.
״זה לא-״ הוא נגע בה והיא כיווצה את גבותיה.
״אני לא מה?״ היא הייתה מאד מבולבלת, אבל אנחנו הרבה יותר...
אני לא מאמין שצדקתי.
״הלוואי שליאם היה כאן בשביל לראות את זה..״ זאין חייך חיוך קטן ופניו היו אדומות קצת.
״ליאם? מי זה?״ היא חייכה ואפריל הרימה את הגבה שלה גרמה לי לגחך.

עייני הצטלבו עם של לואי ורק שהבטתי בו הבנתי כמה אני מתגעגע אליו למרות שראיתי אותו לפני חצי שעה, התקרבתי אליו ונשקתי לשפתיו, זרמי חשמל בגופי מעירים אותי ומחדשים אותי.
״אתם כל כך חמודים!״ אמנדה חייכה וזה גרם לי לחייך, אבל אפריל הייתה נראת מודאגת, היא לא חוזרת לעצמה.
״שלום לואי״ אמנדה אמרה והרמתי את גבתי.
״מה אמרת?״ אפריל שאלה ולאמנדה היה נראה חיוך תמים.
״שלום לוא-״
״איך את יודעת את השם שלו?״
״א- את האמת... אני לא יודעת...״ היא אמרה והניחה את ידה על ראשה.
״היא יכולה לחזור לעצמה״ אמרתי והיא קימטה את אפה.
״תשבי כאן״ אמרתי לה והיא התיישבה.
״מי זה? איך את מכירה אותו? ותתרכזי...״ אמרתי לה והצבעתי על לואי, ראיתי איצה מנסה להיזכר ופתאם מחזיקה בראשה, היא פולטת זעקה והוא נראת כיאלו היא נאבקת בעצמה...
״דייי!!״ היא צעקה ונרתעתי, מה קורה לה...
לפני שהספקתי להבין מה קורה היא נפלה לצד המזרן וגרמה לכולנו להירתע.
״אמנד-״
״זה בסדר...״ אמרתי ולקחתי נשימה, זה חזיון, אני יודע.
״לא זה-״
״זה חזיון, היי זה בסדר״ הרגעתי את אפריל והנחתי את ידי על כתפה.
הבטתי מסביב ולא ראיתי את לואי, נייל וזאין היו נראים מודאגים לגבי אמנדה וגם אפריל, אבל הייתי חייב את לואי פה...