^נ.מ ג'ון ג'אנגקוק^
"תביא את זה לטאהיונג" ג'ימין הביא לי דף תלוש ומקופל, מחייך אליי חיוך גדול, פתחתי אותו והתחלתי לקרוא את הכתוב בו
-סומק
-סופר צומי
-חום
-יותר מגע
-חרמ..
"מה כל זה?" הפסקתי לקרוא את הרשימה והחזרתי את מבטי לג'ימין שחייך אליי
"תסמינים להיט" הוא צחקק, חיוכו גדל
"ג'ימין!" הרבצתי לו עם הדף כמה פעמים, מקפל אותו בחזרה ומחזיק בו בחוזקה "אני לא הולך להביא לו את זה!"
"למה לא?" ג'ימין צחק, נשען לאחור על כיסאו, מחזיק בשולחן ליציבות
"למה כן?!" שאלתי בלחץ, דוחף את הדף לתיקי בין כל המחברות, לא מתייחס לעובדה שהוא מתקמט
"בסופו של דבר אתה תקבל את ההיט הראשון שלך, הוא צריך לדעת לפני שלא יתן לך ללכת לבית הספר, לא כיף לקבל את ההיט פה, במיוחד אם הוא הראשון" ג'מין העביר יד בשערו, הסתכל על דלת הכיתה ונאנח "רק דיברנו על החמור, לפעמים אני לא מבין למה אני לא מדבר על זה שאני צריך להיות מיליונר יותר"
"קוקי שלי" מאסטר נכנס במהירות לכיתה, הולך ישירות אליי ומרים אותי אל גופו, מחבק אוצי בחוזקה וקובר את פניו בשקע צווארי
"מאסטר התגעגעתי" צחקקתי כשהוא הסתובב במקומו, גורם לי לכרוך את רגלי וידי סביב גופו
"לא ראיתם אחד את השני שעה" ג'ימין נאנח, מניד את ראשו ביאוש "עברה רק שעה"
"אם היה לך מאסטר היית מבין" אמרתי לג'ימין ונשקתי ללחי של מאסטר
"חוצפן!" ג'ימין צעק "אני גידלתי אותך וככה אתה מדבר אליי?"
"ג'ין היונג גידל אותי לא אתה" הוצאתי לו לשון וחיזקתי את אחיזתי מסביב לצווארו של מאסטר, מניח את סנטרי על כתפו
"אני לא פגוע בכלל" ג'ימין הניח יד על ליבו "אני דורש גלידת פיצוי"
"אחרי הלימודים נלך לקנות לך אוכל וגלידה אוקי?" צחקקתי והסתכלתי עליו, חיוכי גדל כשהוא הנהן לאישור
^_^
"תאכל בייבי" מאסטר אמר לי שוב, מלטף את יריכי בעדינות
"אבל אני מתפוצץ עוד שנייה מאסטר" התבכיינתי והנחתי את ידי על בטני הכואבת, שהייתה מלאה מרוב אוכל שמאסטר הכריח אותי לאכול "אכלתי יותר מידי!"
"אין דבר כזה יותר מידי ארנבון וחוץ מזה אתה צריך להשמין אתה נעלם עוד שנייה" הוא העביר את ידו לגבי מלטף אותו קלות ומעביר את ידו מעלה ומטה מעל לחולצתי, הוא לקח כפית והרים חתיכת עוגה וקירב אותה לפי
ליקקתי את שפתי והסתכלתי על עוגת השוקולד המגרה
"ביס אחד" הסתכלתי על מאסטר ופתחתי את פי, אוכל את העוגה הטעימה במהירות, אכלתי כפית אחרי כפית עד שכל חתיכת עוגת השוקולד שהייתה על השולחן נעלמה לגמרי
YOU ARE READING
אל תיתן לי ללכת
Romantizmג'ון ג'אנגקוק אף פעם לא היה מקובל מעולם לא היו לו הרבה חברים או אנשים שהכיר אבל כולם ידעו מיהו שמועות רצו עליו מפה לאוזן בלי סוף חלקן תמימות וחלקן פחות וכל מה שהוא עשה זה להיות הוא, להיות עצמו האם יש מישהו שלמרות כל השמועות האלו יוכל באמת לאהוב את ג...
