זאבה חצוייה

פרק 3

•שיש מילים מודגשות זה אומר שמתקשרים בטלפתיה...!•

בנסיעה, אחרי שנועם אסף אותי עם הרכב שלו, עם שתי המזוודות שלי, חשבתי לעצמי.
בקרוב כנראה כל האנשים ידעו שיש בת ברמה 1, איך הם יגיבו? ושאני אגיע לבית של הלהקה, איך הבנים יגיבו? גם שיראו שאני בת וגם שיראו שאני כבדת שמיעה.
בנתיים הגענו כבר לבית, הוא היה ענקי עם בריכה ומרפסות גדולות.
"ברוכה הבאה לביתך החדש" חייך אלי נועם. נשמתי עמוק וחייכתי אליו בחזרה "מקום חדש, התחלה חדשה" אמרתי לו ויצאתי מהרכב והוצאתי את שתי המזוודות שלי.
נכנסו לבית וישר ראיתי מולי פרצופים, חלקם עליזים וחלקם מופתעים. "היי"אמרתי לכולם "היי" חלקם הגיבו לי. אמרו לי שבלהקה הזאת מורכבת מתשעה בנים, אז עכשיו אנחנו עשרה אנשים בלהקה.
"אני מיכאל" אמר אחד הבנים, הוא נראה ממש חמוד וטוב כזה, "אני לואי"ע עוד אחד הציג את עצמו, לואי נראה קצת שובב. כולם הציגו את עצמם ואז נועם עידכן את כל הבנים לגבי המבחן שהיה לי. כולם היו המומים "היא יותר חזקה מימך??!" שאל- אמר לואי "כן" ענה לו נועם. כולם פנו לבהות בי (חוץ מנועם) בתדהמה, התלתי להרגיש לא בנוח.
"טוב, חבר'ה" אמר נועם "זה לא נעים שבוהים בך" הוא נחלץ לעזרתי "סליחה" מילמלו "אז... איפה אני ישנה?..." שאלתי "בואי איתי, אני אראה לך" אמר לואי שהוא גם הבטא של הלהקה הזאת.
בקומה הראשונה המטבח, חדר אוכל, סלון וחדר מחשבים. בקומה השנייה יש משרדיםלכל אחד מחברי הלהקה, בלהקות 1 ו-2 יש לחבר'ה תפקידים שקשורים לכל אנשי זאב ונועם המנהל של זה. שאני אגלה את הכישרון שלי גם לי יהיה משרד. בקומה השלישית יש את החדרי שינה, לכל חדר שינה יש גם מרפסת מישלה ויש בסוף המסדרון מרפסת של כולם. "יש פה 20 לדרי שינה, על הדלתות של החדרים התפוסים יש שלט עם השם של מי שבאותו חדר" אמר לי לואי.
עברתי בין החדרים הלא תפוסים ומצאתי חדר לא גדול וגם לא קטן, בדיוק בגודל שאני אוהבת. כתבתי את שמי על הדלת והתחלתי לארגן לי את החדר.
אגב, לגבי התפקידים, מקסלים אותם אחרי שמגלים את הכישרון שלך. לכל אחד יש כישרון שיש רק ורק לו מבין האנשים שחיים באותו זמן. מגלים את הכישרון/ כוח עד גיל 16-17.
אחרי כמה דקות מישהו דפק לי על הדלת "ארוחת ערב עכשיו, בואי" יצאתי וראיתי את ג'ימי, אחד מחברי הלהקה.
אחרי שהתחלנו לאכול אמרתי להם שאני כבדת שמיעה והסברתי להם מה צריך לעשות כדי שאני יוכל להבין אותם ואז להיות שותפה בחיי הלהקה.
לשמחתי הם הבינו וקיבלו אותי כמו שאני.
"יש לי עוד משהו" התחלתי שוב לדבר "אמא שלי השאירה לי מכתב שיש שם כתובת שאני צריכה ללכת לשם כדי שאני יוכל למצוא הסברים לגבי אבא שלי" אמרתי "מתי את צריכה לצאת לשם?" שאל נועם "אני מעדיפה לצאת בהקדם האפשרי" עניתי לו "את צריכה שמישהו יבוא איתך? שאל לואי "לא, אני מעדיפה ללכת לבד" עניתי "אם את מתחייבת לחזור תוך שבוע מיום יציאתך וגם לקרוא לנו לעזרה שצריך, יש לך אישור ללכת" אמר לי נועם "מבטיחה" אמרתי "אז אני אצא מחר" הוספתי "בהצלחה" תפח לי על הגב ג'וני, (גם חבר בלהקה).
בגלל שהייתי ממש עייפה פרשתי מהארוחה מוקדם והלכתי לישון.
*למחורת*
אז היום אני יוצאת למסע, איזה לחץ.
קמתי מהמיטה, התארגנתי, ארזתי דברים שיהיה לי למסע. שגמרתי ירדתי לאכול וגם לקחת אוכל למסע.
"בוקר טוב" אמרו לי לואי וג'וני מהגינה "בוקר טוב" החזרתי להם "תגידו, איפה יש אוכל מוכן שאפשר לקחת למסע..?" שאלתי אותם "הכנתי לך אוכל וזה כבר בקופסאות כל השיש, אל תדאגי הכנתי לך מספיק" אמר לי ג'וני "רק שתדעי שאני ממש מקנא בך,ג'וני מכין את האוכל הכי טעים שיש, והוא לא מבשל כמעט" אמר לואי "וואו, מה עשיתי שזכיתי בזה?" שאלתי "היה לי משעמם, אז הכנתי לך" ענה לי ג'וני ולואי גלגל עיניים ואמר "והוא גם נתן לי מכות שרציתי לטעום מהאוכל ואמר לי שהאוכל מיועד רק ורק לריינה" צחקתי "בכל מקרה, תודה רבה רבה ג'וני" הודתי לג'וני "בכיף, בהצלחה" ענה.
אחרי כמה דקות הייתי מאורגנת, אמרתי להתראות ויצאתי.
הלכתי למקום נסתר ביער והורדתי בגדים כדי שלא יקרעו לי והכנסתי אותם לתיק והתחלתי להפוך לזאבה, כבר ידעתי איך לעשות את זה, אז זה היה מהיר. אחרי שהשתנתי תפזתי בפי את התיקים שלי והתחלתי לרוץ.
הייתי צריכה להגיע לחוף הצפוני, אז רצתי לכיוון הים.
אחרי ריצה של שעתיים וחצי הגעתי ליער שאחרי שאני יעבור אותו אני יהיה בכתובת שאמא שלי נתנה לי. המשכתי לרוץואז הגעתי למן גבעה ומשם ראיתי מחנה ענק עם מלא ילדים פעילים בפנים. בגלל שהסתכלתי על המחנה לא הבחנתי שיש מישהו שראה אותי והתקרב אלי.
לפתע הרגשתי כאב חד ברגל השמאלית האחורית שלי ואז קרסתי, מה שאני זוכרת שהיה אחרי זה שרק הפכתי חזרה לבת אדם ואת הפרצוף ההמום של מי שדקר אותי ואיבדתי הכרה.