זאבה חצוייה

פרק 9

חיכיתי לתגובה שלה "וואו" היא התנשפה בתדהמה, "זה אדיר!", חייכתי, אלווי שכולם היו מגיבים כמוה, "ואת גם בת זאב, אני לא אתפלא אם את תהיי החצוייה הכי חזקה, יותר אפילו מפרסי ג'קסון!" היא אמרה "אפשר לבדוק את זה בהזדמנות" אמרתי "בת כמה את?" שאלתי את ג'ולי "אני בת 15, בקוהטה השלישית, את?" ענתה ואז שאלה "אני בת 14 ו4 ימים, בקוהטה החמישית" עניתי "מגניב" היא אמרה "אז.... מסכימה שנהייה חברות?" ג'ולי שאלה "בכיף" עניתי.
יצאנו מהיער וראינו שבדיוק המחנה השני הגיע. "טוב, אז ניפגש" אמרתי לג'ולי והתחלתי לרוץ חזרה למתחם האימונים.
במתחם פגשתי את ג'ייסון ופייפר, "ריינה, אנחנו יכולים לדבר איתך כמה דקות?" שמעתי את ג'ייסון שואל אותי "מי זה אנחנו?" שאלתי אותו "אני ופייפר" הוא ענה "טוב, אבל מהר" אמרתי לו. הלכנו למקום שקט, "רציתי לבקש סליחה וגם פייפר" ג'ייסון התחיל "פשוט יש לנו אויב שמת, אלה אם כן בנבואה מדברים עליו ואז הוא בעצם חי, והוא איש זאב וחשבנו שאת קשורה אליו..." ג'ייסון הסביר "הבנתי, פעם הבאה תבררו יותר לפני שאתם עושים דברים כאלו" אמרתי להם. הלכנו ביחד לכיוון שאר המחנה, "ריינה!" שמעתי מישהו קורא לי, או לריינה הפאיטורית, לא בדיוק הבחנתי אחרי דקה מישהו תפס לי ביד, הסתובבתי וזה היה ניקו "ריינה" הוא אמר "ניקו" אמרתי "רצית שאני ילמד אותך איך לעשות מסע צללים..." הוא אמר "באת ללמד אותי?" שאלתי והוא הנהן בתגובה.
הלכנו למקום צדדי ומוצל "את פשוט צריכה לעמום עיניים ולהתרכז חזק במקום שאת רוצה להגיע אליו, בואי ננסה להגיע לחדר שלך ונקווה שאין שםעוד אנשים" הןא הסביר לי והציב לי יעד. החזקתי לניקו חזק את היידים , עצמתי עיניים והתרכזתי בחדר שלי. הרגשתי מן קור בכל הגוף ונפלתי על משטח רך. שפתחתי עיניים ראיתי שהגעתי למקום אנחנו ואנחנו על המיטה שלי, ניקו הסתכל בחדר "זה החדר שלך?" הוא שאל "כן" עניתי "למה יש כאן מן מחיצה?" הוא שאל "כי אם לא שמת לב, זה חדר של בנחם" עניתי "אל תשאל, סיפור ארוך" מיהרתי לומר לניקו. "שנחזור?" שאלתי "טוב" ענה לי, חזרנו לאותו מקום (במסע צללים) "את ממש טובה" ניקו שיבח אותי "תודה, תלווה אותי לאסיפה?" שאלתי בחיוך "אני אשמח גבירתי" הוא ענה גם בחיוך . ניקו לקח אותי למקום שבו מתקיימת האסיפה, עברנו בשלום את הבדיקה של טרמינוס ונכנסנו לבניין הסאנט. בנתיים שחיכינו לכולם ניגש אלינו בן "את לא יכולה להיית כאן" הוא אמר לי "למה לא?" שאלתי "כי את לא בדרגה המתאימה או ראש ביתן" הוא ענה "אז תחשוב שאני עכשיו שגריר פלוטו והיא ראש הביתן האדס" ניקו הצתרף לשיחה ואמר לאותו בן "זה שאתה רוצה שהיא תהייה כאן , זה נחמד, אבל אתה לא יכול להיות שגריר פלוטו כי אתה בן האדס ולא פלוטו, אז זה היא או אתה" אמר הבן הזה לניקו "טוב, אז תעדכנו אותי" אמרתי לניקו וקמתי "שניכם יכולים להישאר פה" שמענו את ריינה הפאיטורית אומרת "אבל..." הבן התחיל לומר וריינה השתיקה אותו במבט. שפרסי ורייצ'ל נכנסו אחרונים והתחילו את האסיפה. "קודם כל, ברוכים הבאים" התחילה ריינה "אנחנו ננסה לפענח את מה שאפשר מהנבואה החדשה" אמרה "מה השורה הראשונה של הנבואה?" שאלה הייזל "איש הזאב הראשון שלנו, מן המוות לזר לחיים" ענתה רייצ'ל
"אני חושב שזה ליקאון" אמר ניקו "זה די ברור" הוסיף "זה בהחלט נשמע נכון, הלאה" אמרה ריינה "רק מישהי כמוהו תוכל להביסו" המשיכה רייצ'ל לדקלם מהנבואה "מה זה אומר מישהי כמוהו?" שאל אחד המפקדים "אומרים במפורש שזאת תהייה בת" אמרה אנבת' 'אולי זה אני בדמות של הזאבה שלי?' חשבתי "בואו נמשיך" אמרה אנבת' "אם יאמינו בה, אבדות יהיו רק בצד אחד" המשיכה רייצ'ל "זה אומר שלא משנה מי זאת, חייב לבטוח בה באמת" העירה פייפר "נכון" הסכימה איתה אנבת' "אם המיועדת תרתם למלחמה, היא תתקיים ביום הכי עצוב שלה" רייצ'ל אמרה עוד חלק מהנבואה "שנדע מי זאת היא תגיד לנו מתי היום הכי עצוב שלה ואז נדע מתי תהייה המלחמה.." אמר ויל "איתה יהיו חבריה אשר גרים איתה" רייצ'ל סיימה לומר את הנבואה.
"טוב, אז או שזה חברים מהחדר, אם הבת נמצאת כאן או שזה החצי אחים שלה אם היא במחנה החצויים" אמרה אנבת' "או שזה יהיה אנשים מהבית שלה, מישהו מהמשפחה שלה" אמר פרנק.
היה שקט לכמה דקות "טוב, אז נשאר לגלות מי זאת המיועדת ואז הכל יתבהר" אמרה קלאריס, אם אני זוכרת נכון... לקחתי נשימה וקמתי, כולם הסתכלו עלי "אני חושבת שזה אני, אני כנראה המיועדת" אמרתי "ולמנ שזאת תהייה את?" שאל הבן שמקודם אמר לי ללכת "נכון! איך לא חשבתי על זה? זה בהחלט הגיוני" אמרה אנבת' תוך כדי התעלמות מהשאלה שנשאלה קודם "רק קבוצה קטנת יודעת את זה, אני בת זאב" אמרתי, זהו, עכשיו כנראה כולם ידעו, "כנראה אומרים שאני ילחם בו כזאבה, היום הכי עצוב שלי- זה בערך עוד חודש ואני חושבת שהמשפט האחרון בנבואה מתכוון ללהקה שלי" הסברתי.
"זה נשמע הגיוני" אמר כירון, שהיה עד עכשיו בשקט
"אז ריינה היא המיועדת, היא תילחם ואנחנו נעזור לה ונבטח בה, נעשה אימונים ביחד, העניין סגור" ריינה חתמה את האסיפה.
"רגע! מי שצריך שאני יחזיר אותו למחנה שלו שישאר" אמרתי. חצי מהמדריכים ממחנה החצויים נשארו כולל ויל וניקו, הלכנו למקום עם מספיק צל והחזקנו ידיים, תוך דקה כבר היינו במחנה החצויים. "תהנו לכם" אמרתי.

נכנסתי בחזרה לצל והופעתי ליד החד אוכל המחנה הרומאי. "היי" פרסי הופיע לידי "מה קורה?" שאלתי, הוא משך בכתפיו "לחוץ קצת" ענה, "תגיד, בני כמה אתם?" שאלתי את פרסי " אני וכל השבעה חוץ מליאו והייזל בני 18- 18 וחצי, ליאו בן 19 והייזל בת 16, ויל גם בן 18 וניקו בן 16" הוא ענה לי.
"את יכולה לעזור לי?" הוא פתאום שאל אותי "כן, מה אתה צריך?" שאלתי "שתרחיקי קצת את אנבת' ואז תביאי אותה לגן למעלה, אני רוצה להציע לה.." הוא הסביר "ואווו, איזה כיףףף, אין בעיה, עוד כמה זמן להביא אותה לשם?" שאלתי בהתלהבות "רבע שעה כזה" הוא ענה, הנהנצי והלכתי לחפש את אנבת'.
מצאתי את אנבת' משוחחת את ריינה, הייזל ופייפר, "סליחה שאני מפריעה, אבל אני יכולה לדבר איתך?" שאלתי את אנבת' "בטח, רק חכי שתי דקות" היא ענתה לי.
אחרי 2 דקות היא פנתה עלי, החקתי לה את היד ולקחתי אותה הצידה "את טובה בלעצב נכון?" שאלתי אותה "כן, זה התחביב שלי" היא ענתה "למה?" שאלה "את יכולה לעזור לי?" "בטח, בואי נלך לגן ותסבירי לי במדוייק מה את רוצה" היא ענתה "לא!" מיהרתי לומר "בואי לחדר שלי" אמרתי ולקחתי אותה לחדר שלי.
"את ישנה עם בנים?" היא שאלה "כן, סיפור ארוך" עניתי "אני רוצה לעצב את הפינה הזאתי" אמרתי והצבעתי על הפינה ששייכת לי ואז הסברתי לה במשך רבע שעה שלמה מה אני בדיוק רוצה "תוכלי לחשוב על זה קצת ולהביא לי סקיצה מחר?" שאלתי "אני מקווה שיהיה לי משהו ביום יומיים הקרובים" היא אמרה "יששש, תודההה!!!" אמרתי לה ונתתי לה חיבוק "בואי נלך עכשיו לגן" אמרתי ומשכתי אותה בקצת התלהבות, אנבת' צחקה והתחילה לרוץ איתי.

שהגענו לגן ראינו שעיצבנו ממש יפה את המקום ובאמצע היה שטיח אדום, ובקצה עמד פרסי, דחפתי קלות את אנבת' לכיוון פרסי, ראו עליה שהיא מופתעת ממש.
כל החברים שלהם עמדו מסביב לשטיח והסתכלו. שאנבת' הגיעה לפרסי הוא כרע ברך "אנבת', עברנו הרבה יחד, אני כל פעם מתאהב בך מחדש, אני לא רוצה שנמשיך להיות חברעם שהם בני זוג, אלה אני רוצה להיות בעלך ושאת תהיי אישתי" פרסי אמר

"התנשאי לי?" שאל