זאבה חצוייה

פרק 8

רייצל התחילה לזהור ואז היא התחילה לדבר: "האיש זאב ראשון שלנו
חזר מן המוות לחיים
רק מישהי כמוהו בצורתה
תוכל להביסו סופית
אם יאמינו בה, אבדות יהיו רק מצד אחד
אם המיועדת לזה תירתם למלחמה
היא תתקיים ביום הכי עצוב שלה
ואיתה היו חבריה אשר גרים איתה"
היא סיימה וישר התעלפה, "עוד מלחמה??!??" צעקה מישהי שנראתה בת ארס "לא הספיק לכם שתי מלחמות?" היא צעקה גם למעלה, "קלאריס, תירגעי" אנבת'? אמרה "אומרים בנבואה שיהיה רק בצד אחד אבדות, אולי זה מהצד שנגדנו" הוסיפה "וזה יכול להיות אבדות רק מהצד שלנו" התערבה ריינה "אנחנו צריכים לעשות אסיפה, מחר שנגיע נעשה את זה" אמר כירון "אבל חלק מהביתנים לא מגיעים מחר אלה שבוע הבא" אמר ויל "אז אני יחזיר אותם" אמר ניקו "בשום פנים ואופן לא!" אמר ויל "ניקו יכול ללמד אותי איך לעשות את המסע צללים ואני יחזיר את מי שצריך" אמרתי, כל המחנה החצויים הסתכל עלי "את אמרת לנו שאת לא מסכימה לבוא אלינו ואת צריכה להיות עם החבורה שלך, ובסוף את באה ללגיון?" שאל אותי פרסי, משכתי בכתפיים "אתה לא יודע מה קרה לי אחרי שהלכתם, ואני יודעת איך להחליט החלטות שמתאימות לי" עניתי לו "אז סוכם שריינה תחזיר את מי שצריך מחר?" ניקו שאל, קותע את הדו שיח ביני לפרסי, כולם הסכימו והשיחה נותקה. "אני הולכת לחדר לישון" לחשתי לנייתן ורון. קמתי ויצאתי החוצה. שהגעתי לחדר הייתי ממש עייפה אז התארגנתי והלכתי לישון.

*בוקר*

התעוררתי מוקדם, כל חברי החדר עדיין ישנו. כבר כמעט יום שלם אני לא עם הלהקה. התארגנתי, כתבתי פתק לפנים כדי שלא ידאגו ויצאתי לריצה. התחילת הריצה פגשתי את ריינה הפאיטורית והצדעתי לה. "בוקר טוב" היא אמרה לי "בוקר טוב גם לך" החזרתי לה "מה את עושה בשעה כזאת מוקדמת?" שאלה אותי "אני מתשדלת לעשות כל בוקר ריצה, זה משחרר אותי" עניתי לה "האא, יפה, את רוצה להיצתרף אלי?גם אני משתדלת לעשות כל בוקר ריצה" ריינה אמרה "אני מאוד אשמח" הגבתי.
התחלנו לרוץ "נחמד לפגוש ולדעת שיעוד מישהו חוץ מימני שעושה ריצה מוקדם בבוקר"היא אמרה "לגמרי" הסכמתי איתה.
אחרי שעה של ריצה חזרנו ליד המגורים.
"אפשר לשאול אותך שאלה?" שאלתי את ריינה "אוקיי" היא הסכימה "בת כמה את?" שאלתי, היא מראתה מופתעת "אני בת 19 וחצי" ענתה "ואת?" שאלה "14 ו -4 ימים" עניתי "מזל טוב, אני צריכה ללכת לסדר דברים, נהנתי לרוץ איתך" אמרה "תודה, גם אני נהנתי מאוד" אמרתי וחזרתי לחדר.
שנכנסתי לחדר כולם חוץ מרון היו ערים "בוקר טוב לכם" אמרתי "בוקר...." מילמל נייתן. צחקתי "אתם ממש עייפים אני רואה" אמרתי להם "הלכתם לישון מאוחר אתמול?" שאלתי "כן" ענו לי. "מתי המסדר הבוקר?" שאלתי "עוד רבע שעה" טוני ענה בקול קצת עייף "אז תעירו את רון" אמרתי "אנחנו מנסים כבר עשר דקות וזה לא הולך" ענה נייתן "כמו כל יום כמעט" הוסיף ריו "אפשר לנסות?" שאלתי "בכיף" ענה ריו.
הלכתי לשרותים, מילאתי דלי במים וחזרתי לחדר "רון! אם אתה לא קם תוך דקה, אני שופכת עליך דלי מים!" צעקתי לעברו, התגובה שבאה מימנו זה סיבוב ראש לצד השני. הרמתי את הדלי ושפכתי הכל בבת אחת על רון. ושכחתי לומר, המים קפואים מאוד מאוד. שהמים פגעו ברון הוא התעורר בצווחה "אתם נורמלים??????!!" הוא צעק אלינו, לא התאפקנו והתחלנו לצחוק. הצרחה של רון כנראה העירה את כל מי שישן בבניין הזה והבהילה את רוב הבנים בקומה, כי דקה אחרי הצרחה, התפרצו לחדר עשר בנים והשאר היו מחוץ לחדר "מה קרה??" מישהו מהם שאל "הם שפכו עלי מים קפואים כמו קרח" רון ענה לו נוטף כולו מים. נראה שהוקל אליהם והם נרגעו "פעם הבאה ממש ישמחו פה אם תשתדל לא לצרוח כזה חזק ולהבהיל אותנו" ביקשו מרון וכולם יצאו מהחדר. "אני עוד יחזיר לכם על זה" רון הזהיר אותנו "רק שתדע שאסור לך לשפוך עלי מים שאני עם מכשירי שמיעה, משום שאם הם ירטהו אץהם יתקלקלו" הודעתי לו "אז עליהם אני אשפוך ולך אני יעשה נקמה אחרת" רון אמר לי.
הבנים סיימו להתארגן ויצאנו לכיוון המסדר. אחרי המסדר הלכנו לארוחת בוקר. בארוחת בוקר הסבירו לנו מה יהיה סדר היום. המחנה החצויים יגיע עוד שעה - שעתיים. אחרי ארוחת בוקר כולם הלכו להתאמן בחרבות, לי אין חרב אז הלכתי רק כדי לצפות בהם נלחמים. אחרי חצי שעה השתעממתי והלכתי ליערוהתחלתי להפוך לזאבה. כנראה שלא בדקתי היטב שאף אחד לא מסתכל עלי כי אחרי שהפכתי לזאבה שמעתי צעקה מבוהלת ומופתעת. הסתכלתי ישר לכיוון של הצעקה וקאיתי בת שבההתה בי בהלם ובהלה.
רצתי מאחורי שיח, השתנתי חזרה, התבשתי וצרתי לעברה "את, את, את הפכת לזאב!" היא אמרה עם קצת גימגום "נכון, אני בת זאב, אבל בבקשה בבקשה אל תספרי לאף אחד" ביקשתי "מי כבר יאמין לי??" היא שאלה "מאיפה את?" שאלתי "מהמחנה יופיטר" ענתה, הנהנתי "אז אני מבינה שלא היית אתמול?..."אמרתי - שאלתי אותה "איך את יודעת?" היא שאלה"כי אז אני מאמינה שהיית יודעת מי אני..." עניתי "מבחינת רקע והכרות?" היא שאלה "כן" עניתי "אגב, אני ריינה" הצגתי את עצמי והושטתי יד לעברה, היא הושיטה גם את ידה "אני ג'ולי" היא גם הציגה את עצמה.
"הבת של מי את?" ג'ולי שאלה "אני בת וולקן" אמרה "האמת אני חוששת להגיד את זה.." אמרתי לה "אני מבטיחה לא לצחוק או לשפוט אותך לפי זה" היא הבטיחה. לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי מהר "אני בת האדס, נצר הפייטוס ואתנה, מבורכת ע"י תנטוס וארס".

///////////////////////////////////////////////////////

מקווה שנהנתם 😄🤗