"מי נכנס לי לחדר שלא הייתי??!" צרחתי ושאלתי, היה שקט. ירדתי למטה כולי עצבנית, כנראה שראו את זה כי שהסתכלתי אליהם והם עלי הם נרתעו אחורה. "מי נכנס לחדר שלי? אני יודעת שזה אחד מכם משום שאם זה היה מישהו אחר הייתי מרגישה את זה" (כל מי שנכנס לך לחדר והוא לא חלק מהלהק, אתה ישר יודע את זה, לא משנה הסיבה שנכנסו לחדר) היה שוב שקט, "אם אתם לא אומרים לי מי נכנס לי לחדר תשכחו מיזה שאני יספר לכם מה קרה לי אתמול" איימתי עליהם "איך את יודעת שמישהו מאיתנו נכנס לך לחדרך?" שאל מיילו "נעלמו לי שני מכתבים חשובים בישבילי ואני שמתי אותם מבגירה שלי ועכשיו זה לא שם" עניתי "ולפני שתשאלו, לא, לא שמתי במקום אחר בכלל, גם לא נגעתי בזה" הוספתי, אף אחד לא הגיב. "אוקיי, אין בעיה" אמרתי. רצתי למעלה, לקחתי את התיק שהיה בו עדין את האוכל שג'וני הכין לי, הכנסתי בנוסף בטריות, בגדים וספרים ורצתי החוצה.
לפני שיצאתי מהבית נועם שאל אותי לאן אני הולכת "למקום שבו אני יכולה לסמוך על אנשים במאה אחוז" עניתי ויצאתי.
הגעתי ליער, השתנתי והתחלתי לרוץ. רצתי לכיוון הנגדי מהכיוון שהלכתי הו אתמול. רצתי הרבה, שיערתי לעצמי שרצתי כבר שעה וחצי. הגעתי לסוף של היער ואז השתנתי בחזרה והחלטתי לרדת להסתובב קצת. ירדתי מההר שהייתי עליו וראיתי כביש שנכנס לתוך מנהרה שהיו שם שני פניות, כמו צומת טי, רק בY. בפנייה השמאלית עמדו בכניסה 2 ילדים עם שיריונות ונשק. זה המחנה הרומאי?, ניגשתי אליהם "זה המחנה הרומאי?" שאלתי ביוונית העתיקה, ליתר ביטחון "מי את?" אחד מהם שאל ביוונית "אני ריינה ואני חצוייה" עניתי "את ממחנה החצויים?" שאל הבן השני "סוג של" עניתי "טוב, היא יכולה להיכנס ושתלך לריינה" הבן השני אמר לראשון "בואי".
נכנסתי עם הבן הראשון למחנה "איך קוראים לך?" שאלתי אותו "בילי" הוא ענה לי, הלכנו כמה דקות והגענו למפקדה. בילי נקש על הדלת ושאישרו לו להיכנס נכנסנו. בפנים היו 2 בנות ובן. לשניים מהם היו הרבה מדליות ולשלישית היה גם אבל פחות. "מי את?" שאלה הבת עם היותר מדליות, היה לה שיער שחור קלוע לצמה ועניים שחורות - חומות "ריינה" עניתי "מי אתם?" שאלתי אותם "גם אני ריינה ואני הפאיטור" ענתה מי ששאלה מי אני "אני פרנק וזאת הייזל" ענה הבן והצביע על הבת השנייה שהציג אותה. "את רוצה להיצתרף ללגיון?"שאלה ריינה "רציתי לבדוק, האם אפשר להיות בלגיון חצי שנה בנתיים...?" שאלתי "בילי, אתה משוחרר" ריינה הודיעה והוא יצא מהחדר ואז ריינה שאלה אותי "יש סיבה לזה שאת רוצה לזמן קצר?" שאלה "אני בת - זאב" עניתי, ראיתי שריינה קצת נדרכה "ואני חייה בלהקה ועכשיו אני במצב שאני לא מסוגלת לסמוך עליהם ומחנה החצויים מרגיש לי לא בנוח, לא מקבלים אותי בקלות" המשכתי "ותא, אני לא בת זאב מיקשר מיתולוגי.." הוספתי. הבנה נראתה בעינייה של ריינה "פרנק, אתה מסכים?" ריינה שאלה את פרנק "אין לי בעיה, ברוכה הבאה, נשבץ אותה במפקד היום בערב" ענה "סתם שואלת, את יודעת מי ההורים שלך?" שאלה הייזל "כן" עניתי "מי?" שאל פרנק "אמא שלי היא בת זאב וקוראים לה אמה, אבא שלי זה האדס" עניתי "האא, וואו, אז את יווניה" אמרה הייזל, הנהנתי, הייזל הושיטה אלי יד "נעים להכיר, אני אחותך מהצד הרומאי, אני בת פלוטו" אמרה, לחצתי לה את היד "פגשת כבר את ניקו? הוא אח שלך מהצד היווני" שאלה ריינה "פגשתי אותו לזמן קצר" עניתי "אוו, סלחי לנו, שכחנו, אני גם פאיטור והייזל בדרגת קנטריון" אמר פרנק. חייכתי והצדעתי להם.
"בואי, אני יראה לך איפה לשים את הדברים שלך ואת הסביבה עד שצתרפי לקורהטה" אמרה הייזל. יצאנו החוצה לחום של הצהריים, כבר נהייה בערך שלוש וחצי.
'ריינה, איפה את?' שידרו לי 'למה שאני אגיד לכם?' שידרתי בחזרה 'ריינה, אני האלפא שלך ואת צריכה לענות לי ולהקשיב לי, איפה את??' שידר, מסתבר נועם, 'האא, אין בעיה, שאני אחזור אני אדרוש להיות אלפא והשתמש בתרוץ הזה כדי שתהיו כנים איתי! זה נשמע לך הוגן?' שידרתי אליו "הכל בסדר? את נראת פתאום מעוצבנת מאוד" שאלה ואמרה לי הייזל "הכל בסדר" הרגעתי אותה "פשוט אחד מחברי הלהקה שלי שידר לי שמהו והתעצבנתי עליו" הסברתי לה.
*כעבור שעתיים*
נשמעה התרועה שמסמנת להגיע למפקד, כבר הגעתי למקום שהמפקד יהיה בו.
אחרי עשר דקות בערך סיימו להקריא נוחכות "היום מצתרפת אלינו בת חדשה" הודיעה ריינה, היא סימנה לי להתקדם ולהציג את עצמי "היי, קוראים לי ריינה, אני בת האדס" התחלתי וכבר נשמעו לחישות מסביב "נצר הפייטוס ואתנה.." המשכתי "את הנצר שלהם מאיזה דרגה?" מישהו התפרץ
YOU ARE READING
זאבה חצוייה
Manusia Serigalaריינה היא ילדה שעכשיו אין לה הורים. אמא שלה נפטרה שהיא הייתה יותר קטנה. אבא שלה, זהותו לא ידועה. היא בת זאב, אך בגלל שלא יודעים מי האבא, אז אי אפשר לדעת אם היא יכולה להפוך לזאבה... (קשור לפרסי ג'קסון וגיבורי האולימפוס גורלו של אפולו מבחינתי לא קורה)...
