פרסי. הוגורטס. מכירים את הקונספט

שלום הגעתי לאלות הגורל? הזמנתי רק את העולם המיתולוגי! אני לקוח מאוכזב

זה היה יום קייצי ונעים.

סתם, אנחנו מדברים על ניו יורק. ירד גשם ורוח קפואה נשבה ברחובות. פרסי לא נרטב מהגשם אבל בהחלט היה לו קר, הוא היה לבוש חולצה קצרה שממש לא עשתה חסד עם הרצון שלו להתחמם. פרסי האשים בזה את האקלים הנוח מידי במחנה החצויים.

פרסי וליאו קבעו לראות ספיידרמן ביחד כי קליפסו פוחדת ממסך גדול(משהו על זה שהדמויות בגודל אנושי וינסו לפרוץ מה'כלא' שלהם לעולם האמיתי. לך תלמד טיטאנית לשעבר על טכנולוגיה) ואנבת' מעכבישים.

וכמובן שאיזו מין הליכה לקולנוע זו תיהיה בלי להילחם בכלב שאול בדרך? לכן כשפרסי הגיע לאולם החשוך ותפס כיסא, ליאו לא ממש הופתע מהאבק הזהוב על חברו.

"במה נלחמת?" שאל ליאו.

"כלב שאול. ואתה?" שאל פרסי למראה השיער הזהוב של ליאו.

"אה, השיער? זה לא אבק מפלצות: נפלתי לארגז חול כשניסיתי קיצור דרך" משך ליאו בכתפיו. "גני השעשועים האלה, אתה יודע". יום נורמלי ונחמד.

ואז התקרה קרסה.

פרסי וליאו זינקו ממקומותיהם ועזרו לכולם לצאת החוצה אל דוכני הכרטיסים. ברגע שכולם היו בחוץ המקום קרס לחלוטין קובר תחתיו כמאתיים כיסאות אדומים, חמישים ושמונה כוסות פוקפורן וסינקרס לבן צד שמאל ("אני מיהרתי!" התגונן ליאו). 

"מה קרה כאן עכשיו?" שאל פרסי את ליאו בשוק.

אנשים לידם ההתרוצצו בבהלה וצרחות היסטריות נשמעו מכל עבר. רעש סירנות מתקרב בישר לכולם שהמשטרה בדרך.

"אוי. בוא נלך מכאן, אני לא אוהב חקירות משטרתיות" מלמל ליאו וגרר את פרסי ליציאה.

"אז, אתה חושב שזה היה מפלצת?" שאל פרסי אחרי שהוא וליאו התמקמו על רצפת האספלט בחנייה תת קרקעית בבניין סמוך (עדיין ירד גשם וליאו לא חסין למים).

"אני לא יודע. מפלצת לא הייתה מסתפקת רק בזה, היא הייתה נכנסת בעצמה ומנסה להרוג אותנו" ענה ליאו לאחר מחשבה. "מה שבטוח זה לא היה טבעי" פסק. "המקום היה יציב למדי והיסודות חזקים, לא הייתה שום סיבה הגיונית שזה יקרה". הוא הבעיר את ידו בהיסח הדעת וניסה להבעיר את רצפת החניה.

"משהו לא מסתדר לי- אם זה היה על טבעי אז זה היה קל מידי" הירהר פרסי ונעץ מבט מרוכז על הטויוטה האדומה על ידם, בעליה שכח לכבות את המגבים בשמשתה הקידמית לכן הם ניסו להדוף מים לא קיימים. 

"כן. קצת מידי 'בום' ו'פוואו' ו'טראח' ושאני לא אתחיל לדבר על זה שיצאנו מזה בלי שריטה אחת" הסכים איתו ליאו.

קול הווישרים נשמע כמו קוד מורס, שפת הנקישות, נדמה כאילו הם מנסים להזהיר אותם ממשהו שפיספסו.

קראק!

פרסי וליאו קפצו בבהלה ממקומם והניחו את ידייהם על נשקם בחשדנות.