פרסי. הוגורטס. מכירים את הקונספט

מוח ציפור זה לא רק ביטוי

פרסי לא ישן כל הלילה מרוב דאגה, הוא הניח שהערפול יסתיר את ההיעלמות של ליאו אך ידע שעוף חול בחדרו עלול לעורר הרבה שאלות, לכן הוא ניסה לשחזר את השיחה שבה אנבת' תיארה לו איך תופרים ומימש את זה בקושי רב על גלימתו עם החוד של אנקלוסמוס בצורתה החרבית ובצורתה העטית כשהתוכנית היא להחביא את ליאו בתוך כיס פנימי בגלימה. כשגמר ידייו היו מלאות בחירורים קטנים עם דם אך מלא סיפוק עצמי... עד שגילה שהכיס קטן מידי וניסה לדחוף בכוח את ליאו שהיה במלוא מובן המושג "ציפור חופשייה". ליאו נאבק בו בשריטות, ניקורים ומידי פעם העלה את עצמו באש באקראיות, דבר שפרסי היה בטוח למדי שעוף חול לא אמור לעשות אלא אם כן הוא הולך למות.

עם אור ראשון צנח פרסי מותש על מיטתו כשלצידו גלימה בצבע תורכיז זרוקה בתמימות. פרסי הפך אותה ומקור כתמתם כמעט ניקר לו את הזרת."זה עבד!!" הודיע פרסי בהקלה.

קול נקישות עקבים בישר לו שבלטריקס תיכנס בעוד 3... פרסי קפץ מתחת לשמיכה ומשך את הגלימה לצידו 2.... פרסי פרע את שערו מחשש שמה בלטריקס תבחין ששערו מסודר מידי למישהו ששכב לילה שלם במיטה כמו ילד טוב 1.... פרסי הרגיע את נשמותיו ועצם עיניים.

הדלת נפתחה בחריקה קלה ובלטריקס גהרה מעליו עם ידייה על מותניה.היא רקעה ברגלה בחוזקה ופרסי עשה עצמו כאילו התעורר עכשיו. הוא פקח את עינייו ופיהק פיהוק מתמסכן.

"עוד חמש דקות מתחיל שיעור שיקויים" היא הודיעה לו ויצאה מהחדר.

פרסי נאנח אנחה אמיתית וקם להתארגן. הוא לבש את הגלימה עם ליאו ויצא מהחדר. בלטריקס חיכתה בחוץ והובילה אותו לחדר אפלולי עם חלון שדרכו ניתן לראות את הזריחה.

איש בעל עיניים קרות ושיער שחור שמנוני ישב שם כשמולו שתי קדירות ולידו כיסא. בלטריקס הוציאה נשימה חדה ועצבנית מפיה. "סוורוס סנייפ" נשפה.

"כן, זה השם שלי בלטריקס. תואילי להשאיר אותי עם התלמיד..?" עקץ בקרירות האיש.

בלטריקס מילמלה כמה קללות שהיו גורמות אפילו לקלאריס להסמיק ויצאה מהחדר בטריקת דלת."נו,נו. פרסי ג'קסון. כבוד גדול וכל זה, אבל כרגע אתה התלמיד שלי ואתה תקשיב לכל מה שאומר" הצהיר האיש בנימה שהבהירה לפרסי שהוא לא יסבול הפרעות או שטויות מסוג קונור&טראוויס. פרסי הנהן בציות לא אופייני. הוא הבין שמולו נמצא אוכל מוות ברמה בכירה יותר מבלטריקס ולכן מוטב שיקשיב.

"אני סוורוס סנייפ, אתה יכול לקרוא לי פרופסור סנייפ. אני מלמד בהוגוורטס את מקצוע השיקויים, לא אסבול הפרעות בשיעורים שלי. אני אנסה ללמד אותך בשבוע וחצי מה שהיית לומד אצלי בהוגוורטס במשך חמש שנים. אני מצפה להשקעה מלאה מצדך" אמר פרופסור סנייפ.

"כן, פרופסור" ענה פרסי.

"נתחיל מהבסיס: איך מכינים שיקוי- תחילה קוראים את ההוראות ומבצעים אותם לפי הסדר, לבסוף יש לך שיקוי שאותו עליך למזוג למבחנה ולהגיש לי. עד עכשיו- מובן?" 

"כן, פרופסור"

"נתחיל משיקוי קליל לריפוי אבעבועות. פתח את ספר השיקויים שעל השולחן ודפדף לעמוד 12" פקד סנייפ.

 פרסי פתח את הספר והרגיש כמו אידיוט מוחלט כשהביט ברשימה אינסופית של מרכיבים שעליו להכין. הוא שם על מאזניים מפליז סרפדים מיובשים ובדק כמויות, הוא הדליק את האש תחת הקדרה והוסיף מספר דברים מוזרים נוספים כמו עייני חרפושיות ונוצות מרוסקות של היפוגריף בשלב מסוים הוא הרים את עייניו לכיוון סוורוס סנייפ וגילה שהלה בוחן אותו במבט מזועזע מעט. מכיוון שלא אמר דבר פרסי המשיך להוסיף דברים, בשלב מסוים נדלקה נורה אדומה במוחו כשקלט שהדיסלקציה לא הפריעה לו הפעם לקרוא את הכישוף, הוא הציץ לרשימת המרכיבים והופתע לראות הוראות שונות לחלוטין ממה שעשה. 

הוא עצר בבילבול וניסה לקרוא שוב את ההוראות, לא רק שהוא לא הצליח להבין את כל המילים הוא לא ראה זכר להוראות שהכין.

"אין לך מושג מה הכנת" קבע סנייפ.

פרסי נבוך והביט אל השיקוי שבקדירה כשלפתע הרגיש שהוא מזהה אותו. "זה רעל הקקדו הצווח, אדוני" יצאו המילים מפיו. 

פרסי לא ידע מי הופתע יותר, סנייפ או הוא משום שלא רק ידע להכין שיקוי אמיתי, הוא גם הכיר אותו בעל פה.

 סנייפ הביט בעינייו של פרסי כאילו מנסה לקרוא את מחשבותיו, בלטריקס נכנסה וקטעה את הדממה. "אני מקווה שסיימת ללמד אותו איזה שיקוי אווילי, סנייפ. בוא פרסי, יש לך עכשיו שיעור לחשים איתי". היא תפסה את זרועו וגררה אותו אל היציאה כשהוא מסתכל מעבר לכתפו על סנייפ ורואה שמבטו נעשה חתום ואפלולי.

הדלת נסגרה מאחוריהם בקסם כלשהו ובלטריקס הציעה לו בנחמדות לא אופיינית לאכול ארוחת בוקר לפני השיעור איתה. היא החזירה אותו לחדרו וכמו בימים הקודמים גמדון בית נכנס והביא לו אוכל. הפעם על המגש היו גם זרעונים אדומים בצלוחית מפוארת. "זה לציפור של אדונילי" צייץ הגמדון וברח משם. פרסי שכח לגמרי מליאו ומיהר להוריד את הגלימה ולתת לו את הזרעונים. הוא ניסה להוציא אותו אך נראה שליאו תקוע בפנים. 

"אני כל כך מצטער ליאו" התנצל פרסי כשמצפונו מייסר אותו למראה ליאו העוף חול, כשרק ראשו מחוץ לכיס, מנקר גרעינים. "אני אסדר את זה איכשהו ואלדס, יהיה בסדר"