פרסי. הוגורטס. מכירים את הקונספט

קרפטיס דרס סוהרסן?!

זה אולי באמת היה מצליח אלמלא הלוז הצפוף שלו, פרסי לא מצא רגע לבד חוץ מבלילות שבהן צנח מותש על מיטתו, מסתבר שלא כל כך קל להשלים פער של חמש שנים בשבועיים. סנייפ התנהג כאילו לא קרה כלום בשיעור הראשון של פרסי והמשיך ללמד אותו במתכונת של "יש לך חמש דקות להבין את החומר שהיית אמור ללמוד בכל השנה השלישית, עכשיו זוז!". שאר מוריו הזמניים לא היו אדיבים יותר וראו שהם לא מורים במקור אלא אוכלי מוות המוכשריים בתחום ספציפי- בלטריקס, מקנייר, נרקיסה, בעלה של נרקיסה - לוציוס ואוכל מוות בשם אנטוני דולוחוב נתנו לו זמן מוגבל להבין מלא חומר ודרשו ממנו לשנן ספרים שלמים בעל פה כשלא הבינו את החומר בעצמם (וכשיש לך דיסלקציה, לשנן ספרים שלמים בעל פה זה כמעט כמו לרצוח אותך רק שזה להתעלל בך המון לפני זה, לכן פרסי אחרי הרבה נסיונות כושלים מצא כישוף זיכרון והחדיר את כל החומר לראשו). בשיעורים מסוימים הפרעת הקשב שלו עזרה לו ואילו בשיעורים אחרים היא רק הפריעה- כך למשל בהסטוריית הקסם שלימד אותו דולוחוב, זה היה כל כך נוראי שפרסי חלם בהקיץ כמה נפלא יהיה לזרוק את הספרים 1-5 לנהר האש בטרטרוס.  

פרסי התעורר לשמע צווחה עצבנית ליד אוזנו. מאז שנתקע בכיס הגלימה של פרסי ליאו העוף חול הפך לפקעת עצבים נרגזת שאהבה להפוך את הלילות שלו לסיוט מתמשך של ציוצים. מה גם שכל תחתית הכיס היתה מלאה בלשלשת שהורגשה בעיקר כשלבש את הגלימה. פרסי קם בעיניים טרוטות וראה מהחלון שהשמיים מעוננים וגשומים, מזג אוויר קודר למדיי.

במוחו העמוס כשפים התרוצץ פתרון זמני לבעיית הכיס של ליאו. פרסי כיוון את שרביטו אל הכיס בגלימתו ולחש "latens expansion"  הכיס התרחב כלפי פנים ופרסי ידע זאת משום שליאו נעלם בפנים וקירקר בשמחה, פרסי פיזר לכיס חופן גרעינים וכמה תולעים אדומות כדי לספק את ליאו ביום הארוך שלפניהם.

הוא התארגן באי חשק וחיכה שבלטריקס תבוא להכריז על השיעור הראשון להיום. הדלת נפתחה ונרקיסה הביטה בו מופתעת. "אתה ער" ציינה.

"אני ער" אישר פרסי.

"טוב, היום הוא היום הראשון ללימודים" הודיעה.

עינייו של פרסי נפערו ובחילה טיפסה במעלה גרונו. "מה?!" זעק באי אמון.

נרקיסה קימטה את מיצחה. "עברו שבועיים... לא שמת לב?" שאלה.

"אני נראה כמו אחד שידע את זה קודם?!"

נרקיסה התעלמה מתגובתו. "רכבת האקספרס יוצאת בשעה אחת עשרה בידיוק, עכשיו כבר עשר וחצי, עלינו לצאת לדרך, גמדוני הבית יארזו את חפצך, שים את הגלימה ובוא איתי"

פרסי שם את הגלימה עם ליאו כשריח הלשלשת נדבק לשאר בגדיו. הוא ירד עם נרקיסה שתי קומות ונכנס איתה לטרקלין רחב ידיים. לוציוס ונער שדמה לו כמו שתי טיפות מים ישבו על כורסאות עור שחור ונראה שחיכו להם. "דראקו תכיר זה פרסי ג'קסון, פרסי זה דראקו, הבן שלי" ערך בניהם לוציוס היכרות. נראה שדראקו לא ידע על קיומו שכן הוא הביט בו מסוקרן וביהירות כזו שפרסי הרגיש דחף לתת לו אגרוף באף.