פרסי. הוגורטס. מכירים את הקונספט

לימודים זה שמחה, במיוחד כשצריך להשלים חמש שנים בשבועיים.

ברגע שחזרו לאחוזת מאלפוי גמדוני הבית שעטו אל האח וטיפלו בשקיות הרבות, נער בלונדיני עם קווי דמיון לנרקיסה התלונן תוך כדי פריקת השקיות שהוא רצה מטאטא (?) שווה יותר. אחד מגמדוני הבית התחיל להוביל אותם לספרייה כשבלטריקס עצרה אותו. "הם לומדים עכשיו בחוץ, תביא להם את השרביטים" פקדה והחלה להוביל אותם בעצמה. 

היא עצרה כשהגיעו לחצר גדולה ומסוגננת עם עצים מכל הסוגים גבוהים ומעוצבים."עכשיו נלמד קרושיוס" אמרה כשגמדון הבית הביא לה את השרביטים. "את הבסיס כבר למדתם עם מקנייר" היא שלפה את שרביטה וכיוונה על הגמדון המסכן. "אתם צריכים להתכוון בכל לבכם שמי שמולכם יסבול, תשכנעו את עצמכם שמגיע לו הסבל הגדול ביותר שאפשר, תנו לעצמכם להתענג על זה" אמרה. "קורשיו" קראה וגמדון הבית החל לצווח בכאב מיוסר ולהתפתל לצורות לא טבעיות. היא הפסיקה והגמדון התמוטט לדשא כשהוא זוחל משם מיבב."כעת נסו אתם" הורתה בלטריקס.

 אף אחד מהבנים לא התנדב. אף על פי שריחמו על הגמדון ידעו שאינם יכולים לעשות דבר בשבילו במצב הזה.

"נו" זרזה אותם בלטריקס. פרסי החל להזיע בלחץ והכריח את ידו להתיישר עם השרביט כשלפתע צץ גורם הצלה מפתיע. טווס משוטט ניקר את פרסי בזרועו. פרסי קפץ כשהוא מפנה את השרביט אל הטווס שהרים את ראשו עטור הנוצות והביט בו בעיניו השחורות. פרסי כמעט יכול היה לשמוע את הרה צוחקת אי שם. זעם בער בו. החיה הזאת מקודשת לאלה שהרסה את חייו, האלה שגרמה לו ולאנבת' ליפול למקום נמוך יותר מהגיהנום, הוא יכול לפרוק על הטווס קצת עצבים.

למרבה הפלא הוא אפילו לא התאמץ. הוא כיוון את שרביטו ואמר בקול קר "קרושיו!".  הטווס החל לצווח ולקרקר, נוצותיו נתלשו ביד בלתי נראית עד שעוף ורדרד ללא נוצות עמד לפניהם מושפל. 

"זה היה כיף, אתה כישרון טבעי" הרהרה בלטריקס. "אתה לא אוהב טווסים, הא?" 

"לא" הסכים פרסי בקול נטול רגש. 

"טוב. ילד אש, תראה מה יש לך" פקדה על ליאו.

ליאו גם כן כיוון על הטווס, לעומת הגמדון בית הטווס עורר הרבה יותר כעסים מודחקים אצלו; הוא מת בגלל זאת שהחיה הזאת מקודשת לה! בילדותו היא ניסתה 'להכין אותו לחייו כחצוי' על ידי כך שכמעט הרגה אותו!אבל אפילו כל הרגשות האלה לא הצליחו לעזור לו לעשות קסם, נראה שכל עוד אין לו בדם דם קוסמים הקסם לא יעיל. "קרושיו! קרושיו! קרושיו! קרושיו!" אמר ליאו ונראה שכלום לא קורה. ליאו זרק את השרביט בכעס והצית אש בזנב של הטווס.בלטריקס הסתירה חיוך. "לא תמיד הקסמים עוברים חלק, צריך לתת לזה זמן".

וליאו נתן לזה זמן- עד הערב. שני הבנים נשכבו על המיטות אחרי יום ארוך."בסוף הם יקלטו שאני לא קוסם" נאנח ליאו בתסכול.
פרסי התיישב והביט בליאו. "מי אתה ובאיזה ארון שרות השארת את ואלדס קשור?"
ליאו גלגל עיניים.
"הנקודה שלי היא- אתה ליאו פריקינג ואלדס! אתה אף פעם לא מתייאש! אין לך איזה מכונה לשלוף מהשרוול?" עודד אותו פרסי.