פרסי. הוגורטס. מכירים את הקונספט

אז ככה זה להיות רייצ'ל?

✨~"שעה ראשונה לחשים✅, שעה שנייה תולדות הקסם✅. הפסקה, שעתיים של גילוי עתידות✅, שעה של תורת הצמחים עם תלמידי סלית'רין✅, ארוחת צוהריים, הפסקה ושעתיים של שינויי צורה✅"~✨

-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-

היום הראשון של פרסי בבית הספר הווגורטס לכישוף ולקוסמות הלך מעל ומעבר למצופה- הטירה לא התמוטטה!

פרסי היה גאה בעצמו, למעשה הוא הרגיש שמגיע לו אות הצטיינות לתלמיד-החצוי-הקוסם הטוב ביותר. אומנם עוד לא נגמר היום ומוקדם מידי להניח הנחות אבל פרסי חשב שזה סימן טוב שבית הספר עדיין לא הוצף או עלה באש או... אה זה כן קרה בעצם... אבל לפחות הוא יכל להתנחם בכך שזה לא היה כולו וזה לחלוטין היה באשמת ליאו!

בשיעור לחשים היה לו בסדר, אבל היה אסור לו לקלל בלטינית בזמן הוא מחזיק בשרביט, בדרך כלל מתברר שהקללות הללו הן מילות הפעלה של לחש עתיק כזה או אחר ואף על פי שפרופסור פיליטיק התרגש מכך שהתלמיד החדש כבר מוכן אפילו ללחשים עתיקים נדמה היה לפרסי שליסה לא שמחה במיוחד כשנחיל של חלזונות ריריים התחיל לכרסם לה את השרביט או כשרגלה השמאלית החלה לעבור הנגזה חלקית.

אחרי לחשים היה לתלמידי רייבנקלו את שיעור תולדות הקסם. השיעור הועבר על ידי רוח רפאים שנקראה "פרופסור בינס" והיה ללא ספק קשה יותר מלהילחם בהידרה. ברגע שבו פרופסור בינס פתח את פיו פרסי נרדם. ליסה טענה שאף פעם לא ראתה כישרון כזה.

"מה השיעור הבא?" שאל פרסי את ליסה בעודו משפשף את קורי השינה מעינייו כשהיא מובילה אותו במסדרונות ההומים של הוגוורטס.

"גילוי עתידות"

זה הספיק בשביל להעיר את פרסי. הוא נעצר במקום כמו הילד הקלישאתי שבאמצע מסע קניות בסופר לא מוכן להמשיך עם אמא שלו.

"פרסי-" ניסתה ליסה.

"לא לא לא! אני לא הולך לשיעור הזה!" התווכח פרסי.

"פרסי אתה תלך לשיעור הזה!" קבעה ליסה.

"לא רוצה!" 

"פרסי אתה הולך!"

"לא אני לא!"

"כן אתה כן!"

"לא!"

"פרסי" קולה של ליסה היה שקט במידה מסוכנת והיא הנמיכה אותו עוד יותר בגלל ההתקהלות שנוצרה סביבם. "אני יודעת איפה אתה ישן ואני יודעת איפה החרב שלך, תשקול מילים." איימה.

חמש דקות אחר כך פרסי עלה במדרגות לולייניות שעשו לו סחרחורת והזכירו לו את הכניסה לעליית הגג בבניין המרכזי במחנה, איפה שפעם הייתה האורקל המומיה שהאדס קילל. הם נכנסו לחדר אפוף ערפל בריח מעושן-מתוק שעשה לפרסי בחילה. למרות הריח המחריד החדר עצמו דווקא היה בסדר; היו שם פופים נוחים להפליא (שפרסי יכל רק לדמיין כמה יהיה נוח להירדם עליהם) ונוף מרהיב המשקיף לשטחי הטירה שבחוץ ולאגם גדול שזהר בשמש אחר הצהריים המוקדמים.