ברגע שנגמרו הלימודים ליסה גררה את פרסי למסדרון מוכר.
"אממ... אנחנו הולכים בחזרה לכיתת גילוי עתידות?!" תהה פרסי בקול רם.
"בדיוק"
"למה שנעשה דבר כזה?! אם מותר לי לשאול..." פרסי שלח בליסה מבטים.
ליסה חייכה אליו חיוך ערמומי והם עלו ביחד במדרגות הלולייניות.
הם השתחלו לכיתה ומצאו את טרלוני שוכבת על פירמידה של פופים עם בקבוק שרי מסריח שתוי למחצה בידה.
"אהמ אהמ" השתעלה ליסה.
הפרופסור נשארה באותה תנוחה.
"היא ישנה" הודיעה ליסה לפרסי.
"אז שנחזור בפעם אחרת...?" שאל פרסי לא מצליח לרדת לסוף דעתה.
ליסה הביטה בו כאילו הוא כלבלב חמוד.
"תוריד את הגלימה" פקדה והלכה לאחד המדפים שם היה כלוב של בובת ינשוף עם עיניים זוהרות. היא לקחה משם חופן גרעינים וזרעונים תוך שהיא נזהרת לא לגעת בבובה.
פרסי ניחש שהבובה קסומה באיזה אופן והוריד את הגלימה פורש אותה על שולחן קרוב.
ליסה התקרבה והביאה לעוף חול הרעב והמסכן קצת אוכל.
"היי ליאו, כיף לפגוש אותך שוב! רוצה לעלות באש?" ביקשה בקול ידידותי.
ליאו נשף בקוצר רוח כאילו חיכה כל חייו שמישהו יבקש את זה ממנו והעלה את עצמו באש. עד מהרה לגלימה ולשולחן לא נותר זכר מלבד אפר ועוף חול נוצץ התחיל להתעופף בחדר. כשהגיע לחלון שהציג את אור הירח ליאו פתאום צנח על הריצפה בתור בן אדם.
"סטיקס זה כאב! בחייאת זאוס! כואב לכם לתת לי קצת לעוף?!" קילל הנער הקטן.
פרסי צווח בקול גבוה מאוד.
"מה יש לך אחי?" שאל ליאו. הוא העיף מבט אל פרסי וצווח בעצמו.
"אני מבינה שזה לא הגודל הרגיל שלך?" שאלה בהיסוס ליסה מרימה את השדון דמוי אדם בגודל של כדור בדולח בכף ידה.
"לא זה לא!!" צרח ליאו מבועת.
פרסי התעשת על עצמו והתקרב אל ליאו. "הכל בסדר אתה לא תישאר בגודל הזה, ברגע שנחזור למחנה-" פרסי ניסה להרגיע.
"אני לא חוזר בגודל הזה למחנה!!!" התנגד ליאו הקטן.
"לא אני חושבת שאתה עדיין עוף חול... השתנת זמנית לצורת אדם" משכה ליסה בכתפיה בהתנצלות.
"את צוחקת, נכון? אין סיכוי שאני עדיין ציפור מטומטמת" ליאו בהה בה.
"השתנת כשעברת ליד אור הירח" הזכיר פרסי.
"וזה אומר ש...? מה אני אמור לעשות עכשיו? להצטרף לציידות ארטמיס? לרצוח את אפולו?" שאל ליאו בקול עגמומי וירד לישיבה מזרחית נשען על פרק כף ידה של ליסה.
"לרצוח את אפולו נשמע לי הכי קל" הציע פרסי.
"אני חושבת שזה היה מה שמול החלון מהצד השני..." ליסה אמרה בהרהור והצביעה על הבובה עם העיניים הזוהרות.
"טרפין צודקת רבותיי" הכריזה פרופסור טרלוני מראש פירמידת הפופים.
"פרופסור! את ערה?!" פרסי הרגיש אשם שפרץ לה לכיתה.
"ברור שאני ערה. מסטולה, אבל ערה" טרלוני בישרה בקול זעוף.
"היי! הולה גיברת! אני ממש כאן מחכה לשמוע מה קרה" נופף ליאו זעוף יותר ממנה.
"הבובה הזו כושפה ביצור אישי, אני לא חזקה בשינויי צורה לכן מצאתי בבובאטון פרופסור נחמד שהכין לי עצם קסום שעוזר לי בשינויי צורה. מקודם נכנסה לפה האישה הנוראית הזו ממשרד הקסמים ודרשה ממני דברים נוראיים! היא רצתה שאוכיח לה שאני יודעת לנבא! אך מתת הנבואה לא באה בדרישה אז הייתי צריכה להיות ערמומית וליצור תרחיש הגיוני, כיוונתי את השולייה שלי לכווץ לגודל של רבע ואז גרמתי לה להעיף באוויר כדור בדולח לכיוון. חזיתי שהיא תגרום לכך שאאבד כדור בדולח וזה מה שקרה" פרופסור טרלוני סיפקה להם תשובה מפורטת ולא נחוצה.
"טווווב... אז אני כרגע שדון?" שאל ליאו.
"רק במשך שלוש שעות בלבד, לאחר מכן תהפוך בחזרה לציפור מטומטמת" טרלוני דיווחה.
"פרופסור, יש לך מקום שבו ליאו יוכל להישאר במשך היום?" שאל פרסי כשצץ רעיון במוחו.
"למה לי?" נאנחה בדרמטיות פרופסור טרלוני.
"כי אנחנו יכולים לדווח למנהל שלך שאת שיכורה בעבודה" ליאו חייך ושילב את זרועותיו.
טרלוני לא נראתה מאוד ממורמרת כשהיא הובילה אותם למשרדה וסידרה לליאו קופסאת גרעינים ופוף מול תמונה צבעונית חסרת אנשים. ליד היה חלון שהשקיף אל המדשאות. ליאו קפץ קפיצת ראש אל הפוף.
"טוב אנחנו צריכים לדבר" הודיעה ליסה.
טרלוני התיישבה על מיטתה עם דלי של בירצפת וסימנה לה להמשיך.
"אוקיי, פרסי... בלטריקס בכלא למיטב ידיעתנו"
פרסי צחק צחוק מתוח. "זה בדיחה... נכון?"
"לא, היא באזקבאן, גם אני יודעת את זה" השיבה טרלוני.
פיהם של פרסי וליאו נפערו.
"אני לא יכול להגיד שזה מוזר שהיא בכלא כי היא לגמרי נראית הטיפוס אבל... ראינו אותה, הלכנו איתה למקומות מרכזיים כמו סימטאת דיאגון וסימטאת נוקטורן" ליאו אמר מבולבל.
"היא לא בכלא. היא לימדה אותי חצי מחומר הלימודים פה, והיא הייתה מוחשית מידי בשביל להיות טריק קסום כלשהו" פרסי התעקש.
"טוב זה היה רק דבר אחד שרציתי להגיד, תרשמו לעצמכם לברר האם בלטריקס בכלא בעיניי תלמידים אחרים" סיכמה ליסה. "עוד תעלומה היא שסר קאדוגן אמר לנו לא לדבר ליד השריונות.. מחשיד הייתי אומרת"
"זה באמת חשוד" הסכים ליאו.
הייתה שתיקה בחדר בזמן שכולם ניסו לחשוב על פתרונות לתעלומה, הדממה הופרה כשפרופסור טרלוני נפלה על הריצפה. פרסי וליאו קפצו על רגליהם. "היא בסדר?!"
"בטח שתתה יותר מידי בירצפת.. זה קורה לה המון" הפטירה ליסה.
עשן אפור החל לברוח מזוויות פיה, עשן שאפף כל אחד מהנוכחים בחדר וחצץ בין אחד לאחד.
ליאו החל להילחץ וקרא בשמו של פרסי אך אז הענן שהסתיר לו את החדר החל לדבר אליו בקולה של פרופסור טרלוני.
בחשכת הימים בן האש צועד
לנבואה לו לא עלול לאבד
תקוות הימים והצלה מהעת
שריפת החיים יכולה להאט
העשן התפזר סביבו לאט משאיר אותו אבוד במחשבותיו. מולו פרסי צחק בהיסטריה וליסה שתקה מבועתת.
"אתם.. אתם גם ראיתם את זה?" שאלה אותם ליסה כשפרסי חטף משולחן סמוך כוס תה רנדומלית והחל לערבל אותה באוויר.
"תלוי מה ראית" אמר ליאו וניסה להתאפס.
ליסה היססה. "ראיתי את בלטריקס לסטריינג' מדליקה מצית של מוגלגים והופכת את הצבע של האש שלה מאדום לשחור"
ליאו היה מודאג. "אני שמעתי נבואה.. לא ראיתי שום תמונה"
ליסה הנהנה באיטיות ופנתה לפרסי שלגם בשקט מכוס התה. "מה קרה לך פרסי?" שאלה.
"אני לא שמעתי נבואה, גם לא ראיתי תמונה.. קיבלתי אזהרה" פרסי צחק צחוק מריר וחסר שמחה.
"מה שמעת?" לחש ליאו חושש מהרגע שאחרי התשובה.
"האש תשרוף את המים".
השלושה השתתקו.
"טוב.. אש לא יכולה לשרוף מים" אמרה לבסוף ליסה.
"הרבה דברים נשמעים בהתחלה מוזר, ככה זה בנבואות" ענה ליאו.
"אני חושבת שהגיע הזמן שתחזרו למעונות שלכם, פילץ' הזהיר אותי מלארח תלמידים בשעות מאוחרות ושהוא מתכוון לעשות ביקורי פתע. הכל בגלל גברת לבנדר וגברת פאטיל"
-----------_----------_----------_----------------------_----------_----------_------------
אז היום אני בת 17, והחלטתי ממש לנסות להספיק להעלות פרק לכבוד זה.
וטה דה, השגנו את המטרה😘
YOU ARE READING
פרסי. הוגורטס. מכירים את הקונספט
Fanfiction"כאשר המסתורין מרשים מידי, אי אפשר לסרב" (אנטואן דה סנט אקספורי) כשפרסי ג'קסון לא מציל את העולם הוא חי חיים רגילים. כשליאו ואלדס לא מת וחוזר לחיים, הוא איש רגיל כמו כולם. כשהדמויות שבחיים לא התייחסתם אליהם בהארי פוטר מתחילות לחיות עם אישיות משלהם וא...
