״כולם להקשיב לשמות שאני שמה בצמדים, אתם תעשו ביחד את העבודה בהיסטוריה.״ המורה אמרה, והארי הסתכל עליי לשנייה ואז הסיט את מבטו.
המורה הקריאה את השמות ולא הרגשתי שאני צריך להקשיב עד ששמעתי את השם שלי נאמר .
״לואי טומלינסון והארי סטיילס.״ היא רצינית? היא פאקינג רצינית?! לעזאזל...
————————-
במשך כל היום ניסיתי להתרחק מהארי.
בדיוק שהייתי בטוח שאני אצא מבית הספר בלי שהוא יפריע לי פתאום הרגשתי יד נוגעת בכתפי.
״מי זה?״ שאלתי והתפללתי שלא הארי.
״תסתובב.״ שמעתי קול צרוד ונמוך אומר, גורם לי בשנייה להבין מי זה. הארי. זה הארי.
הסתובבתי וראיתי בחור בחולצה לבנה רחבה, ג׳ינס שחור, ומבט שחצן במיוחד על הפנים.
הארי...
״מה קרה?״ שאלתי וגילגלתי את עיניי מנסה לגרום לו להבין שאני לא בקטע של לדבר איתו.
״מתי אוכל לבוא אליך לעשות את העבודה בהיסטוריה?״
״מי אמר שנעשה את העבודה אצלי?״
״אני.״ הוא מתנהג כמו ילד, כל הקטע של השחצנות לא עובד לו.
תמיד חשבתי שהארי שחצן אבל הוא לא באמת כזה... הוא סתם משחק אותה חצוף.
״ואני החלטתי שנעשה את העבודה אצלך.״
״טוב... אם אתה מתעקש...״ הוא נאנח, ויצא מהשער.
הרגשתי את ליבי דופק בחוזקה, וניסיתי לנשום בצורה סדירה אבל לא הצלחתי. מה יש לי? מה יש לי מהנער הזה?
