נ.מ- הארי
צפיתי בנער הקטן ששוכב על המיטה מכוסה בשמיכה.
אני לא לקחתי אותו לבית חולים, אני לא רוצה להסתבך כשישאלו מי הרביץ לו...
ניקיתי אותו, העברתי את המגבת עם המים על שפתיו, כדי לנקות את הדם משם. שפתיו היו מבריקות, ונראו כל כך רכות. הרגשתי שאני יכול, וחייב לנשק אותו.
זה היה קשה לא לעשות לו שום דבר, אבל הצלחתי.
הסתכלתי עליו, מנסה עוד להבין מה עשיתי.
לעזאזל! אני אדיוט! איך יכולתי להרביץ לו? הוא כל כך קטן, הוא כל כך חלש, הוא כל כך חמוד.
אני פיתחתי אליו רגשות, ובאותו הזמן התכתבתי עם ׳ג׳סטין׳ בשביל לשכוח מזה שאני באמת מאוהב.
ועכשיו? עכשיו אני מגלה שלואי זה בעצם ג׳סטין.
אני כל כך מבולבל לעזאזל!
ולואי... הוא ישן בשלווה, ונראה כמו מלאך.
איך יכולתי להרביץ לו? אני בטוח שהייתה לא סיבה טובה להתחיל איתי באינסטגרם בזמן שהוא מתחזה למישהו אחר. אני בטוח שהייתה לו סיבה טובה. הרי זה לואי, וכל מה שהוא עושה זה מדהים בעיניי.
לא דיברנו הרבה אבל אני יודע שהוא בן אדם מדהים.
העיניים הכחולות והנוצצות שלו, השפתיים התפוחות, ההליכה שלו, המבטים שהוא שולח לעברי... תמיד הוא יפה. ואני רק רוצה לראות אותו עוד ועוד.
אני רק רוצה להשכיב אותו, ולעשות מה שאני רוצה עם הגוף הזה. אבל אני לא יכול. אני לא יכול לפגוע בו.
התיישבתי על המיטה, לצידו של לואי, וליטפתי את פניו.
פניו רכות, ושפתיו קוראות לי.
נשכבתי לידו, והרגשתי את הלב שלי דופק חזק מתמיד.
הנחתי נשיקה רכה על שפתיו, שבמהרה הפכה לכמה נשיקות.
פתחתי את כפתורי החולצה שלו לאט לאט, וירדתי בנשיקות אל ביטנו. עליתי מעליו ונישקתי את אותו פעמים רבות.
ולפני שעשיתי משהו שאתחרט עליו ניערתי את ראשי מנסה לצאת מהמצב שנכנסתי אליו.
הסתכלתי על השעון, אחרי שהבנתי שאיבדתי את תחושת הזמן.
השעה כמעט שמונה.... לעזאזל! אני חייב שהוא יעוף מפה.
״לואי...״ לחשתי, והוא לא זז.
״לואי... תקום.״
״לואי...״ ניערתי אותו והוא פקח עין אחת, במהרה פקח גם את השנייה והסתכל עליי במבט מפוחד.
״הארי... מה... מה קרה לי?״ הוא החזיק בראשו והמבט המפוחד שלו הפך למבולבל.
״אני מצטער לואי, אני באמת מצטער.״
״על מה אתה מצטער?״ הוא שאל ונאנחתי, מבין שהוא לא זוכר שהרבצתי לו.
״על הכל.״
״הארי, מה עשית?״
״לואי, אני מצטער, אין לי זמן להסביר, אבל אתה חייב-״
״הארי אדוארד סטיילס, מה הנער הזה עושה כאן בשעת כיבוי אורות?״ רובין נכנס אל החדר, ותפסתי בידו של לואי.
״אבא.... אני מצטער, הוא הולך עכשיו.״
״צפה לעונש.״ הוא אמר בקול ערסי גורם לצמרמורת לעבור בגופי. שיט.
״לואי, אתה חייב ללכת.״ לחשתי בזמן שאבא שלי התרחק מהחדר.
״כ-כן... אוקיי...״ הוא נראה מבולבל עוד יותר מקודם אבל יצא מחדרי בריצה, ירד במדרגות מהר ויצא מהבית.
״הארי, בוא בבקשה לחדר שלי.״
