**נקודת מבט ניוט**
התקדמתי ליער מחפש את תרזה בעיניי תוך כדי נושם נשימות עמוקות במטרה להרגיע את עצמי.
לאחר שתי דקות בערך מצאתי את תרזה יושבת על הסלע שהיא נהגה לשבת עליו, זה היה המקום שלה, המקום שלנו.
׳אוקיי ניוט עכשיו אתה חייב להירגע׳ חשבתי לעצמי ולקחתי נשימה אחת ארוכה ואחרונה.
התיישבתי לידה , לא מסתכל עליה רק בוהה באופק.
״היי...״ התחלתי לומר והיא ניגבה דמעה בודדה מלחייה, ״אני מצטער, זה היה לא במקום מצידי לצעוק עלייך ככה, פשוט אני מניח ששמעת כבר מה קרה ושזה נושא רגיש. אני מבטיח שנמצא לך מקום לישון בו שיהיה לך נוח, רק לא הבקתה הזו״, המשכתי את דבריי ובסיומם הבטתי בה.
תרזה הביטה בי בחזרה, נוצר בנינו קשר עין עמוק וארוך.
עינייה התכולות לא היו דומות כלל לשלה, שפתיה הקטנות והורודות היו ההפך מהשפתיים האדומות והמלאות שלה, שיערה השחור והחלק לא הזכיר את יופיו של השיער החום הגלי והארוך שלה, חיוכה לא הבריק והפך את העולם למקום טוב יותר בשניות כמו החיוך שלה, אישיותה הקודרת והרצינית ניראתה אפלה לעומת האישיות הקופצת והשמחה שלה.
היא לא הייתה היא.
חלפה לה דקה של קשר עין ולפתע תרזה התנפלה עליי בנשיקה סוערת, נבהלתי ודחפתי אותה ממני, ׳לא ציפיתי לזה בכלל׳ חשבתי לעצמי בפליאה.
תרזה הביטה לאדמה , ״סליחה...״, היא מלמלה בשקט.
הנחתי את ידי מתחת לסנטרה והרמתי את מבטה כך שתסתכל אליי, ״זה בסדר״, אמרתי בביטחון והתחלתי לנשק אותה, בהתחלה בעדינות ולאט לאט הנשיקה התעמקה יותר וככל שהתעמקה כך נהייתה אגרסיבית יותר.
לא חשבתי באותו רגע, כששפתיי נגעו בשפתיה זו לא הייתה אותה ההרגשה כמו ההרגשה כשנישקתי אותה, זו הייתה נשיקה נטולת רגשות וריקה.
כמה אני הולך להצטער על מה שאני עומד לעשות.
הנשיקה הופסקה תוך דקות ספורות כששנינו הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים.
בשנייה הזו התחרפנתי והתחלתי להוריד את חולצתה, לרגע הפסקתי וחיכיתי לאישור מלא ממנה, תרזה הנהנה ואני המשכתי במעשיי.
*בבוקר יום למחרת*
קמתי ביער , תרזה שוכבת, ישנה לידי ואני והיא ללא בגדים כלל, ״סעמק״ אמרתי בקול חלש.
קמתי ואספתי את בגדיי.
התלבשתי בזריזות והלכתי בצעדים מהירים וארוכים לעבר ביקתתי, מקלל בלב את הטעות הנוראית שביצעתי אתמול בלילה.
אני כל כך כועס על עצמי , למה אני כזה מטומטם לעזאזל פתחתי את דלת הבקתה בחזקה ועצבים.
התיישבתי על המיטה , ראשי נמצא בין שתי ידיי ואני מנסה לעכל את הטעות הגדולה שעשיתי.
׳טוב, הטעות כבר בוצעה, אין מה לעשות עם זה׳ הרגעתי לאת עצמי במחשבות כאלו ודומות, רק שמבפנים ידעתי בדיוק כמה אני הולך להתחרט על זה ואולי זו הטעות הכי גדולה שאיי פעם אעשה וכנראה מאוד שהטעות הזו תתנקם בי ביום מן הימים.
*בצהריים*
עד עכשיו הדחקתי את המחשבות הטורדניות בעבודה קשה , רק שתרזה שבדיוק התקדמה לעברי לא עזרה למחשבות אלו להיעלם.
״אנחנו צריכים לדבר״, אמרה תרזה שעמדה מולי משלבת את ידיה, היתה לה הבעת פנים משונה , כאילו העולם שייך לה.
״בסדר, בואי נשב אצלי בבקתה״, אמרתי נאנח זורק את החבלים שהיו בידי לאדמה ומשפשף את ידיי בשביל לנקות אותן.
התקדמתי בצעדים קטנים אחרי תרזה, חושב על כל מה שאני כנראה עומד להגיד.
פתחתי את דלת הבקתה לתרזה ושנינו התיישבנו על המיטה, מובכים מהסיטואציה שנקלענו אליה.
״אה...״ ״אה...״ , אני ותרזה התחלנו לומר בו זמנית, צחקנו קצת, ״תתחילי את ״ אמרתי לה מסתקרן מה יכולות להיות מילותיה הבאות.
״אני יודעת שאתה בטח חושב שמה שקרה לילה שעבר היה טעות...., אבל אני לא״, תרזה החלה לומר בזהירות. ״זו לא הייתה טעות בשבילי, מתפתחים לי רגשות אליך, והייתי רוצה, רק אם גם אתה תרצה כמובן שזה יקרה שנית ואולי גם יתפתח משהו מעבר״ תרזה המשיכה וסיימה את דבריה.
במחשבה ראשונה זו תהיה טעות.
במחשבה שנייה היא כבר לא כאן, ומה יש לי להפסיד?, סקס חופשי עם בחורה יפה.
״ תראי תרזה, אני מאוד נהניתי ואני אשמח אם זה יקרה שוב, אבל בתנאי אחד בלי רגשות!״, לאחר כדקה חשיבה, אמרתי והבהרתי בבירור את התנאי שלי למעשים שכנראה נעשה בעתיד.
תרזה נאנחה ונראתה לא בטוחה בתשובתה, ״אוקיי, אני מסכימה״ , היא ענתה לבסוף.
נאנחתי בהקלה וחייכתי, ״מעולה לאב״ אמרתי והתנפלתי עליה בנשיקה אגרסיבית. דחפתי את שנינו לשכיבה, כך שאני מעליה מנשק את צווארה , משאיר סימנים בכל מקום.
הפסקתי לרגע מסתכל בעיניה, מחכה לאישור להמשיך . היא הנהנה.
אוח מצויין, אולי זו לא טעות אחרי הכול.
*נקודת מבט מינהו*
במשך החודשים האחרונים השנאה שלי כלפי תרזה רק הלכה וגדלה, ניוט שהחליט בטובו לשכב איתה כל ערב, ממש לא עזר למצב הנוכחי.
אני לא אשקר ,אני כועס על ניוט, מאז שהיא הגיה הוא רק איתה, שוכבים, אני אפילו לא רוצה לדעת מה הם עושים.
אחרי מה שקרה חשבתי ששנינו נהיה ביחד לא משנה מה, נגן אחד על השני ונעזור כמה שאפשר.
התאכזבתי ממנו, כשהכלבה הגיעה כל התכניות שלי הלכו לפח, ניוט נפל לקסמים של המכשפה , ואני, אני נשארתי לבד.
באותם בחודשים שעברו אני ותומאס הגענו למסקנה שאנחנו בטוחים ב-90% שמצאנו את הדרך החוצה מהמבוך הארור הזה.
סוף סוף אחרי שנים הסיכויים שלנו לצאת מכאן גבוהים יותר מתמיד, אחרי חודשים ארוכים שבדקנו , לפי התכנית אנחנו נצא בעוד יומיים.
אני ותומאס כבר חזרנו היום מן המבוך , החושך ירד. אני יושב בבקתה שלי מתכונן לשינה בנחת.
רק שצעקה חדה הפסיקה בבת אחת את השקט שהיה, לצעקה זו נוספו עוד צעקות וזה כבר היה לא נורמלי או בסדר.
יצאתי מהבקתה שלי בריצה ,ונדהמתי למראה עיניי, 20 מאמללים לפחות היו בקרחת ,דלתות המבוך בכלל לא נסגרו והם נכנסו הורגים נערים.
איך זה קרה לעזאזל?, חשבתי לעצמי מנסה לחשוב על תוכנית פעולה .
הבחנתי בו זמנית גם בניווט, תומאס ותרזה רצים בתוך שדה התירס ואחריהם שני מאמללים, ״היי!!!, רוצו אחרי!!״ צעקתי לעבר כולם כשאני רץ לכיוון הבקתה הגדולה בא אנחנו מבצעים ישיבות בדרך כלל.
נכנסתי אליה וכך גם כולם אחריי, ״ששששש״ , השתקתי את כולם.
כולם שתקו, מתנשפים מהריצה והפחד, מתפללים שיעלה כבר אור יום ושכולנו נצא מהלילה הזה בשלום.
לפתע קפץ מאמלל על גג הבקתה, נבהלתי.
חיכינו עוד דקה שהמאמלל יעזוב אותנו, אך הוא עדיין נשאר על הגג, המתח והפחד באוויר היו רבים מידי .
״ניוטיייי הוא הלך כבר?״, תרזה שברה את השקט כשהתבכיינה לניוט בקול רם ביותר למרות שניוט עמד סנטימטרים ספורים לידה ויכל לשמוע אותם גם אם הייתה לוחשת.
בשנייה שהיא סיימה את התלונה שלה המאמלל פרץ בעזרת אחת מרגליו את התקרה ותפס את צ׳אק ברגל זו , באינסטינקט מהיר אני ותומאס תפסנו את ידיו של צ׳אק, נאבקים בחוזקה על חייו של האח הקטן של כולנו .
גאלי הביא לפיד בוער ושרף את רגלו של המאמלל התוקף , המאמלל שמט את צ׳אק וכולנו נאנחנו בהקלה שהוא עדיין איתנו.
״אמרו לך פעם שאתה גאון?״ פניתי לגאלי נותן לו כיף, ״תאמת שלא״ גאלי השיב ועשה פרצוף לא מבין, ״אני יודע למה ״ תומאס אמר בהתחכמות וצחק. גאלי המעוצבן חיכה אותו כמו ילד קטן.
שני אלה אף פעם לא מפתיעים אותי, צחקקתי לעצמי, רק שהצחוק הזה היה האחרון להערב.
חשבנו שזה כבר נגמר , אבל מאמלל שני פרץ עם אחת מרגליו עוד פתח בתקרה והפעם תפס את אלבי , לא הספקנו להגיב, ואל י, אלבי כבר לא היה איתנו.
״אלבייי!!!״ , צ׳אק צעק ובכה. חיבקתי אותו, אבל מבפנים כאב לי , אלבי היה האבא, האח הגדול והאחראי של כולנו, ועכשיו הוא אינו, הראשון בקרחת לא זכה לצאת ממנה.
אולי לא איבדנו את אחינו הקטן, אבל האי הגדול של כולנו אבד לנצח.
••••••••••••••••••••••••••
או וואו , שלום לכולן
כפי שהבנתן בוודאי ,אני לא הבן אדם הכי אחראי שיש
אבל אבל הנה פרק, תהנו לכן
מה אתן חושבות על ההתנהגות של ניוט? ובכלל על הפרק?
וכמובן הנוהל הרגיל אם אהבתן אני יותר מאשמח שתצביעו לפרק , וגם אם לא אני עוד יותר אשמח שתכתבו לי את דעתכם גם אם אהבתם וגם אם לא.
וזהו, מתה עליכן❤️❤️❤️❤️❤️❤️
1126 מילים (זה חביב+)
YOU ARE READING
The only one
Viễn tưởngכל חודש עולה במעלית נער חדש אל הקרחת (the glade), אך מה קורה שיום אחד עלתה נערה . סודות אפלים שנשכחו, חוזרים, מפריעים ומכשילים. אמיליה אשר שינתה את חיי הנערים , ובמיוחד את חייו של ניוט.... *פאנפיק לרץ במבוך*
