**נקודת מבט אמיליה**
אתמול בלילה כולם גילו על הזוגיות שלי ושל ניוט.
בהתחלה חשבתי כשזה יקרה שהם לא יקבלו אותנו ונורא פחדתי מזה, אבל עכשיו שהם קיבלו אותנו בלי בעיה , הכול נחמד יותר יותר קליל והכי טוב , אנחנו לא צריכים להתחבא יותר.
היום עד שמישהו לא יפצע אני עוזרת לפרייפן במטבח קצת אולי אני אצליח להכין משהו חדש.
בדרכי אל פרייפן ראיתי את תומאס רץ מתוך היער צורח לעזרה כשבן אחריו, מייד כולם שמו לב ורצו לעזור לו.
ניוט קפץ ראשון על בן ואחריו כל האחרים, הם תפסו אותו ולא נתנו לו לזוז ואז ניוט הרים לו את החולצה וראה שהוא נעקץ, ברגע הזה ראיתי את ניוט מסתכל על אלבי עם מבט עצוב ששניהם ידעו מה לעשות בעיניין.
גם אני ידעתי למען האמת, וזה עצוב, אני בהחלט אנסה לשכנע את ניוט שלא.
ובינתיים הלכתי לתומאס בשביל לראות אם הוא בסדר, ״היי!״ אמרתי לתומאס, ״היי״ הוא השיב.
״אתה בסדר? מה קרה?״ שאלתי מנסה לברר מה קרה, ״הלכתי ליער כי ניוט ביקש ממני לעשות משהו ואז משום מקום הוא קפץ עליי ואמר שזה הכול באשמתי״ תומאס ענה ואני הנהנתי , ״אוקיי אולי כדיי שתספר את זה חאלבי אבל עכשיו אצה בא איתי אני צריכה לבדוק שהכול בסדר״ אמרתי גוררת את תומאס איתי לחדר העבודה שלי, של ג׳ק וקלינט. זו העבודה אין מה לעשות וגם דאגתי לו, תומאס הוא חבר טוב.
תומאס ישב על אחת המיטות והתחלתי לתשאל אותו ולבדוק אם הוא נפצע, ״כואב לך איפשהו?, נפצעת אולי?״ שאלתי ותומאס הצביע על כמה שפשופים על הידיים והרגליים, ״לא נורא אתה תשרוד״ אמרתי אחרי צחקוק קטן בציניות. ״את בטוחה? אני מרגיש גוסס״ תומאס אמר מתייפח ושנינו צחקנו ויצאנו החוצה ביחד.
מה שבטוח זה ששנינו ציניים.
אני מחפשת את ניוט כבר 20 דקות , איך לא חשבתי על זה , הוא בטח עם אלבי.
התקדמתי לבקתה שבה אנחנו עושים את הישיבות שלנו וכפי שציפיתי אלבי וניוט היו שם. ״היי, אני יכולה לגנוב לך את ניוט לרגע?״ אמרתי , לא באמת שאלתי בכל מקרה אני אדבר עם ניוט עכשיו ואלבי יודע את זה, אז הוא הנהן ושנינו יצאנו החוצה.
״לאב, את צריכה משהו?״ ניוט שאל אותי לא מבין.
״אי אפשר לגרש את בן! חייבת להיות תרופה משהו שנוכל לעשות, בן הוא חבר שלנו ואנחנו לא יכולים לעשות לו את זה!״ אמרתי בישירות לא היה לי זמן לשיחת חולין. ניוט נאנח , ״תראי לאב, הוא נעקץ ואין לנו מה לעשות עם זה , את מכירה את הנוהל טוב מאוד״ הוא אמר.
״אבל לא, חייב להיות משהו , בבקשה ניוט״ אמרתי עם דמעות בעיניים , והוא שנראה לא יודע מה לעשות פשוט חיבק אותי ואמר, ״אני יודע, ואני מצטער אבל אין משהו אחר לעשות״, נאנחתי בעצב נותנת לדמעות לרדת ולהרטיב את חזהו של ניוט.
ניוט הבין אותי, הוא לא היה צריך יותר מידי מילים רק החיבוק הזה מראה כמה אכפת לו.
הגיע הרגע שלא רציתי שנגיע אליו.
בן עומד ליד הדלתות של המבוך וכל הבנים עומדים בחצי מעגל סביבו עם חניטות דוחפים אותו לתוך המבוך, והוא רק מתחנן שיפסיקו.
אני וצ׳אק עמדנו בצד, כשהוא חיבק אותי לא מסתכל ואני אותו, אבל הסתכלתי עם דמעות אבל הסתכלתי , זה היה עצוב כל כך ואז נסגרו הדלתות.
בן היה בחוץ ואנחנו בפנים, כולם היו עצובים לפחות זה. לא נשאר כלום עכשיו מלעבור הלאה כי הוא היה במילא סובל.
עברו כמה שעות וכבר החשיך, כולם כבר הלכו לישון וגם אני עכשיו בדרך לבקתה שלי. ׳אולי אני אלך לבקתה של ניוט ללילה?׳ חשבתי לעצמי והחלטתי שכן, היה לכולנו יום קשה ולא יזיק לשנינו את חברתו אחד של השני.
נכנסתי לבקתה של ניוט, הוא היה כבר ישן , כל כך יפה ושליו כמו מלאך הוא נראה. אני לא אעיר אותו אני פשוט אכנס למיטה בשקט.
לבשתי את אחת מחולצותיו של ניוט והשתחלתי למיטה בשקט, מסתבר שזה לא היה כל כך בשקט וניוט התעורר מזה, הוא פתח את עיניו וראה שזו אני אז הוא מייד לקח את ידו וקירב אותי אליו כך שאני שוכח עם גבי אליו והוא מחבק אותי מאחורה.
אם אתם שואלים אותי , אם הייתה לי האפשרות הביתי נשארת ככה לנצח, אבל אין לי את האפשרות הזו וחבל שכך אבל הסתפקתי בלהירדם ליד מי שאני אוהבת ולישון שינה מדהימה.
*למחורת*
אחרי מה שקרה אתמול , אלבי החליף את בן זמנית והוא ומינהו יצאו למבוך בבוקר.
׳אמיליה זה הצ׳אנס שלך להיות רצה׳ חשבתי לעצמי ודבר ראשון שאני צריכה לעשות זה לשכנע את ניוט.
״היי״ אמרתי לניוט שבדיוק ביצע את עבודות הגינה שלו, ״היי״ הוא החזיר.
״אין דרך טובה יותר להגיד את זה, אני רוצה להיות רצה ולהצטרף למינהו״ אמרתי לניוט בהתרגשות עם חיוך על הפנים וניוט העיף עליי מבט קטן ומייד אמר בבירור, ״לא״, ׳מה לא?!?!׳ חשבתי לעצמי בכעס ומייד לאחר ששמעתי אותו החיוך ירד מפני, ״אבל למה???״ שאלתי אותו לא מבינה למה לא. ״כי ככה״ ניוט ענה בפשטות וזה רק עוד יותר הכעיס אותי, ״תן לי סיבה אחת למה לא!״ אמרתי או צעקתי אולי בין לבין.
ניוט עזב את מה שהוא עשה ונעמד מולי נאנח. ״כי אני אוהב אותך ואני לא רוצה שיקרה לך משהו כמו שקרה לבן״ הוא אמר לבסוף ואני הופתעתי ממילותיו , לא ציפיתי לכך, ״אבל אבל..... אוף״ אמרתי בכניעה והלכתי משם וניוט שנראה משועשע מאיך שהגבתי ציחקק לו.
כבר עברו שעות ומינהו ואלבי לא חזרו, המבוך עומד להיסגר בכל רגע ואין שום סימן מהם.
כולם נאספו ליד דלתות המבוך וחיכו בציפייה שהם יחזרו, בכל זאת אף אחד לא שרד לילה במבוך. אני דאגתי אפילו מאוד מינהו הוא החבר הכי טוב שלי, אני לא יכולה לאבד אותו, אני לא אצליח לשריד בלעדיו.
כבר עברו 10 דקות ועדיין הם לא הגיעו עד שפתאום ראינו את מינהו סוחב את אלבי בקושי הולך, כולם צעקו להם שימהרו וילכו יותר מהר אבל יש לי הרגשה שהם לא יצליחו להגיע וזה הפחיד אותי.
זו הייתה החלטה מהירה, אמיצה ונחושה מאוד שהחלטתי בשניות , אני אכנס למבוך לעזור להם אין שום דרך אחרת.
בשנייה שהדלתות החלו להיסגר אני זינקתי קדימה ולתוך המבוך, אבל כנראה שניוט קרא את המחשבות שלי ומייד תפס אותי והחזיר אותי לעמוד לידו, לא נתן לי לזוז ממנו.
הדלתות עוד רגע נסגרו ואז תומאס החליט שהוא קופץ לעזרה, ניוט היה עסוק מידי בי שאני לא אברח לו שלא שם לב עד שתו אב זינק.
זה היה מאוחר מידי הם שלושתם במבוך עכשיו.
••••••••••••••••••••••••••••••••••
אזזזזז מה קורה אנשים יפים? סליחה אני יודעת לקח לי שנים אבל אני אפצה על זה.
וזהו אוהבת אתכם מקווה שתהנו מהפרק , וכרגיל אן אהבתן בבקשה תצביעו לסיפור בבקשה ואם יש לכן הערות אתן יותר ממוזמנות לכתוב לי אותן, תודה על הכוללל
אוהבת אתכןןןןןן❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️
987 מילים (יאיי)
YOU ARE READING
The only one
Fantastikכל חודש עולה במעלית נער חדש אל הקרחת (the glade), אך מה קורה שיום אחד עלתה נערה . סודות אפלים שנשכחו, חוזרים, מפריעים ומכשילים. אמיליה אשר שינתה את חיי הנערים , ובמיוחד את חייו של ניוט.... *פאנפיק לרץ במבוך*
