Ocultación | vkook

Chapter 9

Audrey Hepburn once said:
Forgive quickly, kiss slowly,
love honestly, laugh uncontrollably, And no matter so far life is hard
don't regret anything that made you smile.

▪︎▪︎▪︎
ריח של וניל קוקוס מילא את האוויר, קרני השמש שנשברו במנורת השנדליר ושלחו זרקורי אור לכל עבר נתנו לחדר הקטן מראה קסום. וילון בצבע בז' חצי שקוף התעופף לאיטו דרך החלון ורוח קלילה נשבה לה, מעצימה את ריח הוניל. טאהיונג הביט סביבו התרומם מהמיטה והתקדם לכיוון החלון, מראה של ים רחב ידיים נשקף לנגד עיניו.

חמימות מוזרה התפשטה בגופו, טאהיונג לחץ על ידית כסופה ועזב את החדר לבית לא מוכר שמוטיב העיצוב שלו היה עץ בגוונים בהירים. הוא ירד את גרם המדרגות ורגליו היחפות דרכו על ריצפת העץ של הקומה הראשונה. טאהיונג פנה לסלון בגדול כפול מהדירה שחלק, ואז וראה אותו. "ג'ונגקוק?" הבחור היפה שפשף את עיניו והתקדם לכיוון ספת עור בצבע לבן, ללא היסוס ומחשבה הוא השתחל בין זרועותיו החסונות של ג'ונגקוק השוכב ובחן את הפנים היפות שכה התגעגע אליהן.

"ג'ונגקוקי.." טאהיונג התחיל למלמל ושילב את אצבעותיהם, שחור השיער פקח את עיניו ולא הוציא מילה מפיו. "אני.. אתה.. ג'ימין כמעט עזב אותי" טאהיונג נאבק במילותיו וחיפש את הדרך הנכונה לבטא את עצמו. "אתה יודע ש.. אחרי שברחתי ממך" חום השיער הרים את ידיהם השלובות, נשק לגב ידו של ג'ונגקוק, ליטף אותה עם אגודלו והמשיך "ישנתי אצל ג'ימין.. ובאחד הימים הוא התקשר אליי והודיע לי לא לחזור הביתה, נבהלתי וידעתי שמשהו מוזר.. כשסיימתי ללמוד מיהרתי לדירה שלו וראיתי אותו שקוע באמבטיה מלאה במים ללא רוח חיים כשמלא גלולות על הרצפה סביבו" עיניו של טאהיונג ברקו ודמעה חוצפנית זלגה במורד לחיו, ג'ונגקוק שתק ונתן לאחר לשפוך את ליבו הכאוב.

"יומיים שלמים ג'ימין היה בלי הכרה.. חשבתי שאני משתגע! לא אכלתי.. לא ישנתי.. רק חיכיתי לרגע שהרופאים הבטיחו שיקרה - שהוא יתעורר" טאהיונג עצר ולקח נשימה עמוקה, "כל כך פחדתי" הוא מלמל ונצמד יותר אל שחור השיער "ג'ימין התחיל לא מזמן טיפול מיוחד שאמור לשים קץ לסבל שלו וזה היה משבר צפוי.. הייתי צריך לשמור עליו יותר" טאהיונג היכה בכאב את ליבו עם ידיהם השלובות. " ג'ונגקוק, אתה יודע.. כשג'ימין התעורר הוא אמר שהוא חלם עליו, על יונגי אחיך.. הוא אמר שיונגי חייך אליו ואמר לו שישכח ממנו, שמגיע לו כל הטוב ומעבר.. ג'ימין קם כמו אדם חדש". טאהיונג התקרב לפניו של האחר והניח את שפתיו על השפתיים הדקות של ג'ונגקוק לנגיעה קצרה, "זאת לא אשמתנו" חום השיער חייך בהקלה.

"ג'ונגקוק, אני לא שונא אותך! אני.. אני מצטער שברחתי כמו פחדן.. אחרי הכל אתה הצד השני של המטבע השחוק, עברת את אותו קושי ובמקום לנסות להבין אותך ברחתי.. הלוואי ויכולתי לומר לך מה אני באמת מרגיש כלפייך" טאהיונג החזיק עם שתי ידיו את פניו של ג'ונגקוק והדביק נשיקה נוספת, הפעם על מצחו. "איזה מין חלום זה?" חום השיער גיחך, חייך בעצבות, והמשיך להביט בעיניים העמוקות של האחד שאהב. "טאה, זה לא חלום!" ג'ונגקוק לחש ברוגע, תפס את שתי ידיו של טאהיונג כדי שלא יבהל ויפול מהספה ולפני שהאחר הספיק לומר משהו או להגיב הוא איחד את שפתיהם וגנב לו את כל האוויר.