הבחור שלבש שחורים עמד מול מצבת האבן והיכה עם אגרופו את ליבו. "אהוב שלי, אני מצטער שרק עכשיו אני בא" ג'ימין נפל על ברכיו ודמעות זלגו במורד לחייו הוורודות. "אני אוהב אותך! א.. אני אוהב אותך עד כדי כך שהייתי מוכן להצטרף אלייך, אין משמעות לחיי כשאתה לא כאן". ראשו של הבלונדיני היה שמוט וידיו המאוגרפות היכו כעת בברכיו, "יונגי, אני הולך לעשות את מה שביקשת ממני.. להשלים עם המציאות ולנקות את מצפוני. היית האחד שהעניק לי את הרגעים היפים בחיי ונעלמת כמו עלה ברוח. הלב שלי כאב.. הוא עדיין כואב, יונגי.. הלב שלי מנופץ לרסיסים ורק בידך היה היכולת לאחות אותם".
טאהיונג ניגש לבלונדיני וטפח על כתפו בנחמה, "יונגי.. כשהלכנו לעשות קעקוע משותף, הראת לי את הצלקת החדשה על ידך וסיפרת לי בגאווה שזה תוצאה ומזכרת מהתפרצות הכעס של אביך עלינו.. חיבקתי אותך, לא הייתי צריך לשחרר" ג'ימין נשם עמוקות. "הצעת שנקעקע את המשפט live with your pain, כמובן שהסכמתי אך לא שיערתי לעצמי כמה הוא יהיה נכון לגבי היום, בחלום ביקשת ממני 'לחיות', בדיוק כמו מה שהמחט חרטה על עור ידי הימנית. יונגי.. לצד הצלקת החדשה שעל ידך קעקעת את ההמשך 'עם הכאב שלך' זה אני, אני הייתי הכאב שלך! ואני מצטער על כך!".
ג'ימין נעמד על רגליו וצעק מילים כנות, "יונגי-אה, אתה תמיד תהיה בליבי! לא אשכח אותך! אני הולך לחיות עם הכאב שלי, אתה!". הבלונדיני עצם את עיניו ספר עד שלוש בליבו וכשפתח חיוך מאולץ נמרח על שפתיו המלאות. הוא סוגר מעגל, משחרר בלב שלם את יונגי, המלאך ששמר עליו ושלח את טאהיונג ברגע האחרון להציל אותו ומאפשר לו לעלות לגן עדן בלי דאגות לגביו. ג'ימין הביט בשמיים הכחולים ושלח נשיקה לאוויר.
"טאה.. אני באמת בסדר" ג'ימין גלגל עיניים כשהרגיש שהאחר מחבק אותו מאחורה, מתעלק עליו ומנסה לעודד אותו. "נו.. עזוב אותי" הבלונדיני הצליח להשתחרר מזרועותיו וברח לכיוון שער היציאה. "אנחנו כאן" ג'ימין נופף בידו לרכב שהתקרב, "פפ~ אתה רץ מהר" טאהיונג התנשף מהריצה אחרי הנמוך, קפץ שנית על גבו של ג'ימין ונשק לעורפו. "אחחממ~" ג'ונגקוק כחכך בגרונו כשראה את השניים. טאהיונג ירד מגבו של הבלונדיני וגרד בראשו בחוסר הבנה, "ג'ונגקוק בא לקחת אותך לבית שלכם! נתתי לך לגור אצלי מאז השחרור כי לחצת עליי.. טאה אני באמת בסדר, הגיע הזמן שתטפל בעצמך ובחייך" ג'ימין חייך, נשק ללחי של טאהיונג ועשה את דרכו בדילוגים קלילים למכונית נוספת בצבע כסוף שהיתה שם. הבלונדיני נכנס וטרק את דלת המכונית, "צ'או אמיגוס~" הוא צעק מהחלון וגרם להוסוק שנהג במכונית לצחוק, הוא בהחלט התגעגע לאנרגיות של הנמוך.
"אז.. שנלך?" טאהיונג לא התמהמה והצביע על הפורשה השחורה, ג'ונגקוק באמת ניסה להבין את טאהיונג ולתת לו זמן לעצמו. הרבה דברים קרו לאחרונה, אבל הוא הרגיש שחום השיער מתרחק ממנו מעט ומתנהג בקרירות וזה כאב לו. הוא גם שנא את התחושה שג'ימין היחיד בראשו של טאהיונג. הם אומנם דיברו כשהיו בדירת הנופש של ג'ין, והסכימו לחזור להיות חברים ואף לנסות להיות ביחד, אחרי הכל הרגשות היו הדדיים, אבל בשעת הארוחה האחר כאילו התהפך ושינה את דעתו. טאהיונג גר עם ג'ימין בכמה ימים האחרונים, מפגין לנמוך חיבה ללא הפסקה ושוכח מקיומו של ג'ונגקוק. שחור השיער ניסה להרגיע את ליבו שנשרף מקנאה ושאר הרגשות שבערו בו. הוא ניחם את עצמו שבקרוב זה יגמר והוא יכבוש שוב את ליבו של הבחור שאהב.
YOU ARE READING
Ocultación | vkook
Fanfictionהוא חיי בהכחשה לאני האמיתי שלו, פחד לעשות את הצעד בגלוי ולחשוף לעולם מי הוא באמת. קשה להתחיל בידיעה איך זה יגמר. # יחסים בין בנים # טאהקוק ☆כל הזכויות שמורות☆ [סיפור ראשון שלי]
