"טאהיונג", אפור השיער סידר את הסלולרי באזנו ונבהל כששמע את קולו של ג'ונגקוק בקו. "כן ג'ונגקוק?" הוא שאל והוציא את המזוודה הירוקה שלו מבגאז' המונית הצהובה. "אני תקוע בפקקים, אגיע עוד חצי שעה" טאהיונג הניח יד על מצחו ונשם לרווחה, הוא פחד שהשני התחרט והשיחה הפתאומית תבשר על ביטול המעבר. "זה בסדר.. אני..--", "---השארתי לך מפתח אצל הפקידה בקבלה" ג'ונגקוק קטע את גמגומו של טאהיונג. "שמתי אצלה לכל מקרה" השותף לעתיד המשיך ברצף דיבורו "תיכנס, תנוח, יש ראמיון בארון הראשון תרגיש חופשי לאכול".
אפור השיער חייך לעצמו, השותף שלו נשמע כל כך מתחשב שזה המיס את ליבו. "תודה" טאהיונג השיב, חושב שקודם יתמקם ויפרוק את חפציו לפני שיאכל. "ניפגש בבית" ג'ונגקוק אמר וניתק. טאהיונג שמט את הסלולרי לשקית שנשא בידו השמאלית, אחז במזוודה וסידר את התיק על כתפו. הוא חצה את שביל הדשא שקדם לבניין היוקרתי, נכנס והתקדם לכיוון דלפק הקבלה לקבל את המפתח. בדרך כלל בבניינים אלה זה פריט שלא נצרך, בדלת הכניסה לבית היה מכשיר שבלחיצת רצף המספרים הנכונים הדלת נפתחה מעצמה. אך בגלל נסיעתו של ג'ונגקוק ליומיים הוא העדיף לאבטח את ביתו באמצעי נוסף.
אישה בשנות השלושים לחייה קיבלה את טאהיונג בקידת תשעים מעלות. שיערה החום כהה היה אסוף בקפידה ומדים בגווני לבן שמנת על גופה. היחס שאפור השיער קיבל היה נורא מלכותי שהוא לא יכל לעצור את עצמו מלצחקק. "אתה בטח קים טאהיונג" היא חייכה בחביבות, חיפשה במגירות מספר שניות ולבסוף הניחה על הדלפק המבריק מפתח יחיד. טאהיונג חייך, הודה לה וגרר את המזוודה לעבר המעלית. קצת מסתבך עם כל הדברים שעליו. "איישש הוסוק היונג" הוא סינן בעצבים "רק לדבר יודע". הוסוק הבטיח להקפיץ אותו לדירה ולעזור לו אבל 'משהו דחוף צץ' לטענתו.
דלת המעלית נפתחה, טאהיונג גרר את חפציו ונעמד מול הדלת שמספרה שלושים וחמש והתרגשות יתר תקפה את ליבו. הוא הכניס את המפתח למנעול נשם עמוקות וסובב, הדלת נפתחה. טאהיונג חלץ את נעליו וחצה את הסלון לכיוון חדר השינה. הוא הניח את המזוודה, התיק והשקיות בפינה וצנח בעייפות על המיטה הגדולה. "אני עייף" הוא מלמל ועיסה את שרירי ידיו בניסיון להרגיע את הכאב שבא לאחר נשיאת התיקים הכבדים. "איזה ריח טוב" הוא הסניף את הכרית שחיבק וניחוח מעודן של לבנדר וניל עשה את דרכו לריאותיו. טאהיונג רצה לצלול לתוך שינה עמוקה אבל דחה אותה למראה חפציו שהפריעו בעזות לסדר הבית המופתי.
טאהיונג השכיב את המזוודה על הריצפה ופתח בעזרת הרוכסן. הוא התרומם וניגש לארון הזיז את הדלת וראה מדף ריק לפניו. בחריצות אפור השיער העביר את בגדיו שוקל אם כדאי להחליף לבגדים נוחים יותר או 'לכבד את המעמד' ולהישאר עם מה שלבש. טאהיונג המשיך במיון חפציו האחרונים, מניח כמה מתכשירי הטיפוח היומי שלו על שידה לצד אלו של ג'ונגקוק והשאר באמבטיה. "אוקיי" הוא מחה כף בעליזות כשסיים לפרוק והתחיל לצחוק כשקלט שדבריו 'הורסים' את קוד הלבוש שהיה לבית הזה.
YOU ARE READING
Ocultación | vkook
Fanfictionהוא חיי בהכחשה לאני האמיתי שלו, פחד לעשות את הצעד בגלוי ולחשוף לעולם מי הוא באמת. קשה להתחיל בידיעה איך זה יגמר. # יחסים בין בנים # טאהקוק ☆כל הזכויות שמורות☆ [סיפור ראשון שלי]
