היה זה יום לימודים ארוך עבור טאהיונג, שלוש וחצי שעות של הרצאה בנושא מוח וקוגניציה זה לא צחוק. הוא חשב ללכת לג'ימין גם היום אבל יומיים רצופים בחברת הבלונדיני היו קשים רגשית בשבילו. חום השיער שפשף את עיניו בעייפות ולגם לאיטו מהאייס שוקו שהזמין ב "Daerim Warehouse", בית קפה ששכן בסמוך לאוניברסיטה שלו, הוא לקח את הקשית בין שפתיו התפוחות ונאנח. "מה יש?" התעניין בוגום חברו לספסל הלימודים. "שום דבר" טאהיונג הניף ידו לבטלה והמשיך לבהות ברחוב הסואן דרך החלון הגדול.
"אא.. אני חושב שאני צריך ללכת" טאהיונג אמר בפתאומיות והפתיע את הבחור שלידו. הוא קם מהכיסא הגבוה ובפזיזות אסף את תיק הגב שלו ושאר חפציו, מותיר את חצי תכולת כוס השוקו ששילם עליה לפני מספר דקות ועזב. בוגום היה רגיל להתנהגות מוזרה מצידו של טאהיונג אבל עד שזה הגיע לכוס השוקו שלו. אחרי ימים קשים כמו אלה הוא וטאהיונג היו מרגיעים את עצמם עם משקאות השוקו והקפה שסיפקה חנות זו. ריח פולי הקפה דגדג באפו של בוגום, הוא לגם באיטיות, עצם את עיניו והתענג על הטעם המר.
טאהיונג קיווה שמוחו לא בגד בו כמו גופו והוא התחיל לדמיין דברים מעייפות. הוא נעמד במרכז הקניון וחיפש אחר אותו אחד שראה מחלון הראוה של המרכז המסחרי העצום. "הינה הוא!" טאהיונג מלמל כשזיהה בין ההמונים את הבחור שחיפש, 'הוא כנראה יורד לחניון' חשב. טאהיונג פנה למדרגות החירום וירד במהירות, לא רוצה לפספס אותו. הוא פתח את דלת המדרגות הכבדה ונכנס לחלל החניה מתנשם, "ג'ונ---" הוא התחיל לקרוא אבל נעצר.
ליד הפורשה השחורה והיוקרתית עמדה בחורה לא מוכרת ונשקה לשפתיו של ג'ונגקוק. שיערה השטני היה קצר והגיע עד לכתף שלה, לגופה שימלה מחויטת בטוב טעם ועקבים גבוהים לרגליה היפות. היא נראתה מתאימה לו, יפה ובמעמד כמו שלו. טאהיונג הביט בשניים וכאב חד הופיע בחזה שלו. חום השיער הניח את ידו על ליבו ועיסה את המקום אך ללא הצלחה. הוא הרגיש כאילו ליבו נזרק מפסגת האוורסט והתנפץ לרסיסים למרגלותיו. טאהיונג ידע שהוא וג'ונגקוק רק חברים וכל הפלירטוטים שלהם הם בגדר משחק, אבל למה עכשיו כשמחזה כזה מול עיניו הלב שלו כל כך כאב?
חום השיער צנח ליד רכב חונה כשראה שהשניים סיימו להתמזמז ושם את ידו על פיו, מפחד להשמיע קול. השניים נכנסו לפורשה שחשב שיחזור בה היום לדירה ויצאו מהחניון בחריקה ורעש גדול. העיניים של טאהיונג ברקו, ודמעות מלוחות הרטיבו את פניו, הוא ידע טוב מאוד מה הכאב הזה שחש במרכז ליבו, הוא הרי לומד פסיכולוגיה ומבין לא קטן בנבחי הנפש. הוא מאוהב בג'ונגקוק. טאהיונג ניגב את עיניו בשרוול חולצת הפסים שלו והתרומם, מנער את אבק הדרכים מבגדיו ויצא מהחניון. כחמש עשרה דקות הוא צעד רגלית לדירה, חמש עשרה דקות בהם כעס על עצמו שנפל ככה לאחר.
-
ג'ונגקוק נכנס לבית והכל היה חשוך, השעה שש 'טאהיונג כבר היה צריך לחזור' חשב. הוא זרק את חפציו בכניסה, לא שוכח לחלוץ נעלים כמובן, ניגש למתג החשמלי והאיר את המטבח. 'טאהיונגי יחזור רעב בוודאי' קול פנימי אמר לו, שחור השיער הוציא מהמקפיא חזה עוף ותכנן לפנק את האחר בבאטר צ'יקן. במיומנות ג'ונגקוק קילף שטף, טיגן, הוסיף את נתחי העוף לרוטב הרותח והעמיד סיר נוסף בו בישל אורז לבן. אחרי עמל רב, התוצרת המוגמרת עמדה בגאווה על הכיריים. משראה שטאהיונג לא נראה באופק ג'ונגקוק כיבה את האש. הוא התעייף והחליט לנוח קצת על הספה שבסלון תוך כדי שמחכה לאחר שיחזור ויאכלו ביחד.
YOU ARE READING
Ocultación | vkook
Fanfictionהוא חיי בהכחשה לאני האמיתי שלו, פחד לעשות את הצעד בגלוי ולחשוף לעולם מי הוא באמת. קשה להתחיל בידיעה איך זה יגמר. # יחסים בין בנים # טאהקוק ☆כל הזכויות שמורות☆ [סיפור ראשון שלי]
