רחוק // 16+ // האנה בי קיי

פרק 3

סליחה על האיחור! נקרעתי בעבודה וזה ברח לי מהראש.

~~~

אני שוכב במיטה בחושך ומביט בתקרה, נושם עמוק בתקווה שהזקפה שלי תרד מעצמה. הבחור החסון ממשיך לעשות שכיבות סמיכה ופולט התנשפויות רמות. אני אוטם את אוזני עם אצבעותיי. כשאור השמש סוף סוף מתחיל לחדור מבעד לחלון אני מרגיש יותר רגוע ופחות חרמן מהחלום שהיה לי על תחיה. והוא, הוא פושט את חולצתו, מתחיל לרוקן בקבוק של חצי ליטר ומסדר את הכיפה על ראשו תוך כדי שהוא נעמד מול החלון.

זה מחזה ממש מרהיב, כמו מתוך פוסטר או פרסומת. פרסומת לא צנועה כמובן, כזו שלא הייתי אמור לראות אף פעם. אבל מסתבר שראיתי, באחת הפעמים בהם נסעתי לתל אביב ריצדו בחורים נטולי חולצה ובחורות בבגדי התעמלות על המסכים הענקיים של עזריאלי. לא יכולתי להתבונן בהן יותר מדי כי הייתי בחברת אימי, אבל החיוכים שהם שלחו למצלמה נחרטו בזכרוני.

שרירי הגב של הבחור בולטים כשהוא נשען על החלון הפתוח. הבקבוק הריק המקומט כבר זרוק על המיטה שלו והציצית כבר תלויה על זרועו אם כי נראה שהוא מתמהמה, שהוא לא הכי חפץ ללבוש אותה. כמובן אחרי אימון אינטנסיבי כזה של כמה זמן? אולי עשרים דקות, חם לו, הוא נהנה לעמוד מול משב הרוח של החלון בחזה חשוף. הוא מתחיל למלמל מודה אני ואני פולט אנחה, העיניים שלי עדיין מרותקות לגבו שזז לפתע. שניה לפני שהוא מסתובב אני עוצם את עיני, הוא כנראה שמע את האנחה. אני שומע אותו זז ולפתע מרגיש אותו קרוב אליי, הוא רוכן מעליי ואז כנראה מתרחק.

אחרי כמה שניות של שקט אני מניח שהוא חזר לחלון, משב רוח נכנס לחדר והוא ממשיך למלמל. אני פוקח את עיני ונתקל בעיניו הכהות שנעוצות בי ממרחק של שני מטרים. הוא נשען על החלון בגבו, כל דמותו מוארת בעזרת קרני השמש. כעת כשהוא עם הפנים אלי אני יכול להבחין בשרירי החזה שלו, בקוביות המשורטטות. אני עוצם את עיני, הוא מגחך.

"בוקר טוב." הוא פולט.

אני מתיישב במיטתי, שמח שהשמיכה עדיין מכסה את פלג גופי התחתון והברכיים מרחיקות אותה מגופי. הוא לא צריך לראות את הזקפה החדשה שלי, הוא לא נראה בחור טיפש, והוא יבין מהר יותר ממני שזה בגללו. אבל למה לעזאזל אני שואל את עצמי?

"בוקר טוב." אני מחליט להיות מנומס.

"ברוך הבא לחדר." הוא מחייך. "תרצה להצטרף אליי לותיקין?"

"השמש כבר עלתה." אני טוען.

הוא מושך את כתפיו. "השם שומע תמיד לא ככה?"

אני מהנהן באי ברירה. "אני אעדיף לנצל את הזמן למקלחת ולהתפלל במניין."

"אני מבין." הוא אומר ומסדר את הכיפה השחורה על ראשו. "שיהיה לך יום מקסים צדיק." הוא אומר תוך כדי שהוא לובש את הציצית שלו מה שמאפשר לי סוף סוף להצליח להתמקד בפניו ולא בפלג גופו העליון.