רחוק // 16+ // האנה בי קיי

פרק 6

:)))

"אני מתנצל, אני אשן על השטיח אפילו, אני פשוט לא רוצה לחזור ושישאלו שאלות." אני אומר כשאני ניצב בפתח הדירה שאת כתובתה סימסה לי תחיה.

"הכל בסדר. זו גם לא הדירה שלי ממש, יותר של חברה, אבל יש לי פה חדר משלי כבר." היא מסבירה כשאני פוסע פנימה אחריה. זו דירה קטנה מרוהטת בצבעים בהירים וחמימים. תחיה מובילה אותי לחדר קטן שבו יש בעיקר ארונות ספרים, על הרצפה שוכב מזרון עבה מוצע. היא שומטת את גופה עליו ברגע שאני נכנס לחדר. "אני כל כך עייפה מהעבודה היום, אבל הבטחתי שאצא."

"לאן?" אני שואל.

"לבר. רוצה לבוא?"

"מה אני אעשה שם ככה?" גיוחך נפלט מפי ואני פורש את ידי לצדדי, אני נראה כמו בחור ישיבה למופת.

היא מתיישבת במזרון ומושכת אליה תיק צד גדול של נסיעות. היא פותחת את הרוכסן. "נמצא לך משהו מהבגדים שלי."

עיני מתגלגלות אוטומטית. "מצחיק מאוד."

"מה הבעיה? יש לי בגדים ממש גבריים תתפלא."

אני לא מספיק למחות כי היא משליכה לעברי בגד כלשהו. זהו ג'ינס רחב מאוד, אני מעקם את אפי. "מה עוד יש לך?"

באנחה אחת היא הופכת את התיק ומרוקנת ממנו את כל תכולתו, אני מתכופף אליה ובוחן את הבגדים. עכשיו תורה לעקם את אפה בזמן שאני מראה לה מכנס בצבע חרדל וחולצה לבנה. "המכנס הזה צמוד רצח."

"אז מה?" אני שואל.

"זה נשי, אבל איך שבא לך." היא אומרת ובוחנת אותי ארוכות.

אני פושט את מכנסי השחורות המחויטות ולובש את המכנס הצמוד, תחיה בוחנת אותי וראשה נוטה ימינה ואז שמאלה. "זה לא יפה?" אני שואל בעוד ידי פושטות אוטומטית את החליפה ומתחילות לכפתר את החולצה הלבנה. "לא טוב?" אני תוהה בקול.

"אמרתי לך, קצת נשי, חכה אני אביא לך חולצה שתתאים לך בול כאן." היא אומרת ויוצאת מהחדר.אני נשאר שם לבד לפשוט את בגדי העליונים, אני מניח אותם מקופלים בערימה על מדף ריק באחד מארונות הספרים. אני מניח את המחברת שלי בראש הערימה, אני מתלבט לרגע אם להשאיר אותה או לקחת אותה איתי. בסוף אני מחליט שאני חייב להשתחרר באמת. לא ראיתי אף נפש חיה בדירה הזו וזה החדר של תחיה.

תחיה נכנסת לחדר ומושיטה לי חולצה שחורה. "אני לא יודעת מה כתוב פה." אני מדווח.

"זה לא משנה, כתוב שם "אני מה שאני", תלבש את זה כבר אני רוצה לראות איך זה עם המכנס הזה." היא נראית מעט חסרת סבלנות.

אני לא רוצה לעכב אותה אז אני ממהר ללבוש את החולצה הנוחה על חזי החשוף. "מראה?" אני שואל. גם כי אני חייב לראות איך אני נראה, וגם כי אני פשוט מכור למראות, מכור למראה שלי שנשקף מהן.