אתמול בשתיים בלילה התפניתי לעבור על הפרק לפני העלאה, ונרדמתי על הטלפון.
עמכם הסליחה
פרק מסעיר לפניכם
~
"שמע ישראל, אדוני אלוהינו אדוני אחד." קול חזק קורא מאחורי.
"יהי שם כבוד מלכותנו לעולם ועד." שפתי נעות במלמול אוטומטי.
עיני משוטטות על החדר המלא בנערים עומדים בשקט מופתי וממלמלים תפילה. אני מתיישב אט אט על כסאי, אף אחד לא שם לב. הם מסיימים את הקטעים אותם אומרים ביחידות ומתחילים לזמר בקול קטעים לפני תפילת עמידה. גם כשהם מתחילים אותה אני נשאר במושבי. אני יודע שאני צריך לקום, להמשיך בהצגה שלי, לבלוט בין כולם בדבקות תפילתי. אבל אני פשוט לא מסוגל, פני מתעוותות מלשמוע את הסלסולים בהברה האשכנזית המאוסה. אני מחזיק עצמי חזק מלגלגל את עיני ולברוח משם.
"יוסף חיים." אני שומע את קולו של רבי וממהר להרים את ראשי שהיה אחוז בין ידי.
"אני מתנצל, הראש שלי פשוט כואב." אני מסביר.
"לך לחדר, תשתה תה ותנוח וישר אחר כך תשלים את התפילה." הרב שלי מלטף את כתפי.
אני מהנהן וקם באיטיות, אני מדדה החוצה לנוכח מבטיו המלווים של הרב. כשאני נעלם מטווח ראייתו אני מחיש את צעדי ולוקח נשימה עמוקה. כולי מלא בהתלהבות להמשיך את הסיפור שלי, אני רוצה כבר לתת לדמויות שלי את חירותן. אפילו שכרגע אני נהנה לשחק בלבבותיהם, לזרוק ולשבור ולאטום, בסופו של דבר המין מתקן הרבה שם. אני מרגיש שהסיפור שלי לא הכי הגיוני, אבל תחיה אמרה לי שאני כותב ספר, ואני הסופר. סופרים יכולים לכתוב בסיפוריהם ככל העולה על רוחם, כך אמרה. אני מחייך לעצמי, עלה לי רעיון טוב בקשר לסיפור והידיים שלי בוערות לעט, רוצות כבר להטיח את כל המילים על הדף בסדר הנכון.
אני מגיע עד לדלת החדר שלנו ומגלה שהיא נעולה. אני מוציא מכיסי את המפתח שלי ותוחב אותו לחור המנעול. כשהדלת נפתחת אני רואה לנגד עיני מחזה בלהות. חברי לחדר, הגבוה והחסון, שלום, בגבו העירום אלי. תחתיו עומד על ארבע אברהם יצחק, עירום ממותניו ומטה גם הוא. אני מופתע שהם עוד לא שמו לב אליי. שלום חודר אל הנער הצנום בעוצמה, עיניו עצומות.
"תגיד את השם שלי." הוא לוחש.
"שלום, שלום." בהיר השיער גונח בשקט. "אח שלום."
"כן… כן." שלום גונח בעצמו בעונג. הוא מגביר את הקצב, חושק את שיניו עד שהוא נאנח אנחה גדולה. הוא יוצא מגופו של הנער הצנום שממהר לתור אחרי מכנסיו. עיניו נתקלות בי והוא פולט צרחה.
"תרגע." אני פוקד לאחר שאני נכנס וסוגר את הדלת מאחוריי.
"כמה זמן אתה פה?" שלום שואל ועיניו מתרוצצות לצדדים בלחץ בזמן שהוא לובש את תחתוניו על איברו הגדול, אני תוהה איך הוא בכלל הצליח להיכנס אל אברהם יצחק הצנום. זה בטח כאב בטירוף. אני זוכר שבמהלך ההתנסויות שלי עם עצמי במקלחת, ניסיתי להחדיר את אצבעי אל תוך חור הישבן, כמעט נקרעתי. זה היה בלתי אפשרי.
YOU ARE READING
רחוק // 16+ // האנה בי קיי
Lãng mạn"היצר לא נועד להישבר אלא להתקיים במסגרת הסכם שלום פנימי." ג'וזף הוא בחור ישיבה, ובעצם השם שלו הוא יוסף חיים. הוא לומד בישיבה חרדית ומתמודד עם הרגשת שונות ובידול מסביבתו הטבעית. הוא עומד בפני קונפליקטים רבים הקשורים בעיקר בזהות מינית והתמודדות עם היצ...
